ב"ה ובחסד ה' גדול, זכיתי, ללא קושי רב, להיות נקי כבר 37 ימים.
מאז שהגעתי לשמור עיניך וקריאת המדריך אני מצליח לשמור את עצמי נקי.
לפעמים קשה, לפעמים לא כל כך קשה.
אך למרות התקופה הזאת, אני לא מרגיש שהשתנה בי הרבה.
כמעט כל הזמן יש לי מחשבות, חשק לתאווה והרגשות לא טובות.
מה אני יכול וצריך לעשות עם זה?
לאיפה עלי להמשיך?

לפני שהגעתי לשמור עיניך חשבתי שאילו אני רק יצליח להפסיק הכל ישתנה.
עכשיו אני מבין ששום דבר כמעט לא השתנה על ידי ההפסקה בלבד.
תודה לכולם וגמר חתימה טובה

מזדהה, מה שאני בכל אופן משתדל לעשות זה ליישם את התוכנית על כל חיי, ברגע שאני כועס או כל דבר שאינו מרגיש לי טוב, אני שואל למה?
אם צריך אז גם מרים טלפון ומדבר עם משהו.. הספר הגדול כותב כך- "כשאנו פורשים לשנת הלילה, אנו סוקרים את היום שלנו בצורה בונה. האם הרגשנו טינה, האם ‏היינו אנוכיים, לא ישרים או האם פחדנו? האם אנו צריכים לבקש סליחה? האם שמרנו לעצמנו ‏משהו שהיה צריך לדון בו מיד עם אדם אחר? האם היינו אדיבים ונחמדים לכולם? מה יכולנו ‏לעשות טוב יותר? האם חשבנו על עצמנו רוב הזמן? או האם חשבנו על מה שנוכל לעשות ‏לאחרים? על מה שיכולנו לדחוס לזרם חיינו? אבל היינו צריכים להשגיח שלא ניגרר לדאגה, ‏חרטה או מחשבות אפלות, היות וזה ימעיט בעזרה שנוכל לתת לאחרים.  אחרי שנגמור את ‏הסקירה אנו מבקשים מאלוקים שיסלח לנו ושואלים באיזה צורה עלינו לנהוג על מנת לתקן.‏" (בהשראת מוישל'ה, תודה לך)
מה שצריך זה להרגיש מלא, אפשר להיות נקי אבל להרגיש ריק, כפי שציינת, כיצד להתמלא? לדעתי זו הדרך...שיתוף וכנות..
המשך, כך, בסוף יהיה טוב, אל תתן ליצר לשכנע אותך שעדיף להיות בתאווה, כי זה שקר... עדיף אפילו להרגיש כמוך ולא להיות בתאווה בסוף זה יבוא ההרגשה של ההתמלאות... דרך אגב אני לפעמים נהנה מאוד לצחוק בפורום.. איכשהו להגיע למצב שההודעות הופכות להיות מצחיקות ולא תמיד רציניות.. אני מת על זה.
אוהב ומקווה לשמוע ממך... אח.

מזדהה איתך מאד. כך גם אני עברתי בתקופה שהצלחתי לשמור על עצמי.
ובהחלט הדרך של ה-90 יום היא לא בהחלט נקודה מועילה להפסקת התאווה.
אתן לגדולים ולוותיקים ממני לשאת דברים, כי למען האמת גם אני תועה בדרך הזאת ומחפש את הדרך האמיתית.
בס"ד מישהו הרים את הכפפה, אולי משהו מליבי האטום ישתנה בע"ה
בהצלחה חבר!

מהי נקיות?
ימים?
דקות?
לא.
זאת אומרת, הימים והדקות הם התנאי, הם מה שמכונה בספרות 'מפוכחות שלילית' ('סור מרע'), אבל יש משהו אחר, לצורך העניין נקרא לו 'מפוכחות חיובית' (תיאור נפלא של המפוכחות החיובית מופיע בצעד 12 בספר הלבן), אשר במילים פשוטות הוא מתמצה בביטוי: מחובר לאלוקים.
כשאני מחובר לאלוקים, החיים שלי נראים אחרת. קשה להסביר את זה, אבל זה משהו מאוד יומיומי.
אדייק: ככל שאני יותר בתוכנית, במיוחד לאחר שעשיתי את צעד אחד וצעד ארבע, אני מבין שהבעיות שלי הרבה יותר מקיפות ממה שדמיינתי, השאלה זה לא אם אני מאונן או לא. השאלה זה אם אני כועס, אם אני קצר רוח על אשתי (או ליתר דיוק: למה אני כועס ולמה אני קצר רוח), האם אני מצטיין בשיעורי גמרא רק כדי לשאוב מזה דימוי עצמי, האם אני רוצה הרבה ילדים כדי להיות מהאלה עם המשפחה הגדולה, האם אני מצליח לעזור לאנשים אחרים בלי סיבה, האם אני משאיר לקרובים לי 'חשבונות פתוחים ' ועומד מולם בעמדה תובענית, האם יש דברים שאני משותק מהם, האם הפחד גורם לי לעשות דברים מאוד משונים ביחסי עם אנשים או מוסדות, האם אני שם לב לכך שאני חרד מדברים מסויימים. או במילים פשוטוות עוד יותר: האם אני יכול להתמודד עם החיים בתנאים שלהם, או שאני חייב משהו אחר, ואם לא - קשה לי.
העבודה על השאלות האלה היא העבודה על התוכנית. התשובה לשאלות האלה מסתובבת סביב השאלות: אם אני מחובר לאלוקים או לא. האני יש בי  אמונה, האם אני משתף, האם יש בי נכונות להשתנות? האם אני מזין את הריקנות שלי או מאפשר לעצמי להעניק לאחרים, האם אני מצליח לצאת מהבדידות שגזרתי על עצמי מתוך פחד.

שאלות אלה רחבות הרבה יותר מהשאלה האם אני נקי וכמה אני נקי, המענה עליהם הוא הלב של התוכנית.
מקווה שפתחתי צוהר

נתן במתנה

תודה רבה על הדברים.
הם בהחלט פתחו צוהר.
השאלה עכשיו זה איך נכנסים דרך הצוער? או במילים אחרות: איך מתחילים בתכנית?

ושוב, תודה רבה.

פשוט תתחיל לקרוא, יש הכוונה של פוסטים שהם נעוצים תקרא אותם.
בהצלחה.
אוהב ומחבק, אח.