כולנו מכירים את ההרגשה הזאת טוב מידי, אנחנו מרגישים את הנפילה מתקרבת, עדיין יש בנו קצת שפיות שקוראת לנו לעצור, אבל אנחנו יודעים ששום דבר שנעשה כבר לא ישנה את התוצאה. התאווה חזקה מאיתנו, והסוף כבר כתוב וחתום. אנחנו יודעים שנסבול, שנתחרט על המעשה הטפשי, אבל אין לנו אפשרות לעצור.

אז מה עושים? טוב, אפשר להתחיל מחמשת גלגלי ההצלה ראו כאן בפוסט אחר שפירסמתי לאחרונה: www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=181.msg2453#msg2453

אבל יש עוד כלי נפלא שלפעמים אפקטיבי אפילו יותר מכל דבר אחר. זה פשוט להרים טלפון לחבר ולהתוודות על התאווה. נתחיל קודם כל מהצעד הטכני, ואז ננסה להבין איך זה עובד ולמה זה מצליח.

אני מרגיש את התאווה מטפסת עליי, וכבר יודע מה יהיה הסוף. אני מתקשר לחבר מהקבוצה, חבר מהפורום, ספונסר או כל דמות אחרת שכבר מודעת למצבי ואני יכול לדבר איתו בפתיחות. אני לא מחכה לזה שהוא יתן לי על הראש או לחילופין יתן לי איזה מילת קסם שתוציא אותי מהבוץ. אני מתקשר, מדבר על המצב, מספר מה אני מרגיש ומחכה להקשבה נטו.

לפני הטלפון אני אומר לעצמי: אני יכול ליפול, אין בעיה ליפול אבל רק אחרי השיחת טלפון (בדומה לשיטה של "רק היום" להישאר נקי). כשאני מגיע בגישה כזאת, הרבה יותר קל לי לשכנע את עצמי לעשות את הטלפון, כי אם אני יידע בוודאות שבעקבות הטלפון לא אבצע את זממי - סביר להניח שלא אתקשר.

אתם בטח אומרים: נו? איפה כאן הסוד? אם רק התקשרנו ודיברנו למה שאחר כך לא אפול בכל זאת? מסתבר שאחד המניעים העיקריים לנפילה היא תחושת הבדידות והניתוק. זה לא משנה כמה אני מוצלח וכמה חברים יש לי, כשאני נופל אני מרגיש בודד ובעצם בנפילה אני "מתחבר". אז כעת יש לנו אפשרות להחליף חיבור בחיבור. במקום להתחבר לפנטזיות ושטויות, אפשר להתחבר לאשתי, לחבר, לספונסר וכן הלאה.

אל תחשבו, זה לא קל כמו שזה נשמע. היצר יודע טוב מאוד שברגע שתתחבר למישהו אחר, כבר לא תרצה להתחבר אליו, והוא ינסה למנוע את זה בכל מחיר, אבל זה הרבה יותר קל מאשר מלחמה ראש בראש עם היצר, כי מלחמה ראש בראש עם היצר סופה כשלון כמעט מובטח, לעומת זאת אם "בתחבולות תעשה לך מלחמה", יש לי סיכוי לנצח.

בהצלחה חברים יקרים

זלמן

זה רעיון טוב, הבעיה היא שקשה לומר לעצמך לפני הנפילה לעצור כדי להתקשר. אתה כבר מלא בתאוה שמוחקת את כל השכל

פנחס. זה לא מדויק. אתה מכיר את השלב הזה שאתה יודע כבר מראש את התסריט - ההורים הלכו לחתונה ואתה לבד בבית, אשתך חוזרת מאוחר (אם אתה נשוי), אתה יודע את זה, לפעמים אתה אפילו מתפלל על זה כבר במנחה, שיעזור לך ושהכל בידיו, ושרק היום, אבל איפשהו  זלמן צודק, איפשהו עמוק בלב כבר הפסדתי.
אני מקבל את עצתך, זלמן, ומקווה שאדע לנצל אותה ולא לפחד לעמוד מול עצמי ולהפקיר את עצמי בידיו של חברי, שאדע שחברים שלי באמת אוהבים אותי, למרות שאני עכשיו בדיוק לפני הגילוי של הצדדים המגעילים ביותר שלי. בתפילה . נתן

נתן, הדברים שאתה כותב חשובים מאוד.

שים לב שכדי להצליח אתה צריך עכשיו למצוא חבר ולהיסגר על זה. אם תחכה לזמן הנפילה - יהיה לך קשה מידי. אני מקווה שאתה באיזה קבוצה או עובד עם ספונסר, ואז הרבה יותר קל, אבל גם אם לא - תחפש מישהו, אולי חבר בפורום או מישהו אחר.

זלמן,

מאוד התחברתי לניתוח שלך בקשר להליך הנפילה וגלגלי ההצלה בכל שלב.

כתבת שיש שאומרים שזו סתירה לשיטת 12 צעדים, אני רחוק מלהיות מבין בשיטה, אבל אני יודע שאת הכלל של איכא דרכא אחרינא ״וערום ראה רעה ונסתר״ זו עצה שמובאת במסילת ישרים. כל גדרי עריות לומדים מהסייגים של נזיר - סוב סוב ולכרמא לא תקרוב.

באופן אישי אני מיישם כל הזמן את השיטות האלו, ובשורה התחתונה צברתי המון ימים נקיים גם לפני תקופת הנקיות האחרונה, בזכות הכלים האלו.

ככלל אני מרגיש שהשיג ושיח כאן מתמקד בשינוי הגישה שלנו לחיים בהתאם ל-12 צעדים. לדעתי, צריך לתת עוד כלים פרקטיים להתמודדות ישירה עם יצר התאווה. ברור לי כאור יום שלפי שיטת הצעדים אסור להתמודד עם התאווה באופן ישיר. אבל לדעתי יש דרך לשלב בין שתי הגישות. בפרט, שההיכרות עם האנשים המשתתפים בצורה וירטואלית היא די מוגבלת , ומן הסתם כולם יורדים לסוף דעתך ונכנסים ל״אווירה״ הנדרשת עם ה- 12 צעדים.

באתר של שמור עינך יש סידרה של כלים - חוץ מהכלי של 12 צעדים. הכלים הללו יעילים בהרבה מקרים גם אם הם לא נותנים שינוי יסודי כמו קבוצה ושיטה.

כאשר נחשפתי לאתר באנגלית לראשונה, הרגשתי שהפכו שם את שיטת הצעדים לעבודה זרה חדשה... לא במובן הרע אלא במובן שסוגדים לזה. לא הבנתי את זה, אבל היום אני קצת מתחבר וקצת לא.

אני מתחבר כיון שאני יודע שזה הציל אותי, וכאשר יש לי משהו שהציל אותי - ברור שארצה שכל העולם ינצל באותה שיטה.

אבל אני לא מסכים כיון שאני בפירוש חושב וכותב שישנם עוד שיטות, ואני אישית מטפל בעצמי לא רק בשיטת הצעדים אלא גם בשיטות נוספות, ובדיוק לכן פירסמתי גם את הגלגלי הצלה, וגם את הטלפון לחבר. אלו שיטות שאולי "בעיקרון" מתנגשות קצת עם הצעדים (כי זה נותן תחושה שאפשר לנצח לבד), אבל בתכל'ס לדעתי אין שום סיבה בעולם שאנשים לא ישתמשו בהם, וגם מי שעובד על הצעדים יכול לשלב את השיטות.

אני אישית משלב אותם ככה:

אני עובד על השפיות שלי, וב"ה בשלושת החודשים האחרונים לא הייתי צריך לא טלפון לחבר ולא גלגל הצלה. אבל אני כן מנסה לאסוף כמה שיותר גלגלים ועצות נוספות למקרה שכן אגיע למצב של מאבק עם התאווה. אני יודע שהמומלץ הוא לא לראות את התאווה, אבל לפעמים אין ברירה וצריך לדעת מה עושים במקרה של מלחמה גם כן.

אז שיהיה בהצלחה לכולנו, בכל שיטה שלא תהיה. העיקר שנישאר נקיים "רק להיום".

זלמן

דברים חזקים ובהחלט מחזקים.
8)
תודה רבה.

תודה, אשמח אם תשתף אותנו בחוויות מהיישום שלהם בחיים שלך.

היום ראיתי איך העצה הזאת עובדת בדבר שונה אבל דומה...

הייתי בנסיעה ארוכה ולאט לאט התחלתי להתעייף. באיזה שהוא שלב הרגשתי שאני מתחיל לנקר וזה נהיה מסוכן. חשבתי מה אני יכול לעשות ועלה ברעיוני הפוסט הזה והחלטתי לנצל אותו במצבי. פשוט התקשרתי לאשתי, אמרתי שאני עייף ודיברנו כמה דקות. העירנות שלי השתפרה פלאים כמובן.

טוב, זה לא בדיוק אותו דבר, אבל הרעיון מובן. לבד קשה להלחם כי בסוף אירדם על ההגה. אבל בטלפון עם מישהו אחר זה כבר משהו אחר ויותר קל.

שיהיה לכולם שבת שלום

זלמן

השבוע מספר פעמים עמדתי במצבים שתסכלו אותי מאוד.

בעבר כשהייתי במצבים כאלו - הייתי נותן דרור לעצבי או ליצרי.

השבוע הדרך להתמודד עם זה היתה כניסה לפורום ודיון אתכם על נושאים העומדים ברומו של עולם.

התסכול התפוגג כלא היה. עצם הדיון איתכם בפורום עזר לי לזכור שהתסכול נובע רק מהרצון הילדותי שלי להיות בשליטה כל הזמן כל על מה שקורה.

תודה רבה ה' שזימנת אותי לחבורה יקרה כזו, תודה למנהלי האתר שהשכילו לבנות כזו פלטפורמה יפה, ותודה לכם יקירי על השתתפותכם הכנה.

איזה כיף לראות שאתה מיישם את הדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן.

אם אתה זוכר, לא ממש מזמן היה דיון לגבי הענין של "להיות בשליטה", ואז היתה לי התחושה שכשאני מדבר על זה, עבורך זה סינית (יכול להיות שטעיתי כמובן). והנה אתה מספר שאתה מיישם בפועל את אחד העקרונות החשובים של המלחמה בתאווה (לא משנה בכלל באיזה שיטה). אתה לא מנסה לשלוט במצב.

עכשיו קבל את הסוד הגדול שחסר לך בהודעה שלך. טוב, אתה לא מנסה להיות בשליטה, אבל למה? סתם כי נמאס לך? ומה יקרה כאשר זה יהיה משהו חשוב שכן תרצה לשלוט בו? ידידי היקר, הגיע הזמן להכניס את הקב"ה לתמונה! כשהוא בתמונה - אין צורך שתהיה בשליטה. הוא יותר חכם ויותר מוצלח ממני, ואם הוא שולט במצב - אני מפנה לו את המקום ליד ההגה.

זלמן,

שבוע טוב,

יש לי קשרים מצוינים ואדוקים עם הקב"ה - הוא היה חסר בהודעה אבל לא בתודעה.

וביתר עומק, דברים שהם בבחירה שלי בהם אני משתדל להיות בשליטה, וכשאני לא אני משתדל ללמוד איך כן להיות. אני עושה את זה כי אני אוהב את ה', ורוצה לרצות אותו במה שאני יכול.

דברים שהם לא בבחירתי גם אם נורא ארצה - לא יהיו בשליטתי. פעם דברים כאלו היו מאוד מתסכלים אותי- הייתי מרגיש כאילו אני לא מצליח לרצות את ה', אותו אני כ"כ אוהב. זה היה גורם לי לברוח לתאווה. אתה למדת אותי לחשוב נכון, ודברים שלא בשליטתי - הקב"ה רוצה שהם לא יהיו בשליטתי. והוא רוצה שאני אאמין שהוא יכול לעשות עבודה לא רעה בלעדי.

תודה לך על המבט הישר הזה

שבוע טוב.
MOVED, נגעת בליבי עם ההודאה לה' על השותפות בפורום. גם אני מרגיש שעצם הדיון כאן תורם לי. תודה לכולכם.
מקווה לשמוע רק בשורות התקדמות.
נתן

moved שימחתני!

דע לך, שבסבב שלי בשיטת הצעדים, בערך חצי מכל הזמן היה על צעד מספר שלוש בו אנחנו מחליטים למסור את החיים לה' יתברך. אנחנו מנסים להוציא אותו מהתת מודע אל המודע ובאמת לחיות איתו ביום יום. אני לא חושב שאצלי זה עבודה של יום או של חודש, אני חושב שעבורי זאת עבודה כל יום מחדש, להעמיק עוד ועוד את ההכרה וההבנה שבאמת אין לי שליטה על כל העולם, וה' רוצה שאשלוט רק במה שאני יכול לשלוט.

יש המון המון איך לעבוד ולהתקדם בזה, ולדעתי האישית - זהו המפתח האמיתי להחלמה. זה מפתח רוחני משחרר ומרפא.

וואו, מה פיספסתי בהתנתקות שלי

ההתקשרות לחבר אינה סותרת את הצעדים, להיפך!
אנו קוראים לזה "פתיחת מעגל"
כשחבר נקלע  לטריגר שעלול להפיל אותו
כגון: מראה לא צנוע, פנטזיה שהתנחלה בראש, טינה, לחץ, וכו'
אנו "פותחים מעגל". לכל חבר רשימת חברים מהקבוצה שהוא מרגיש התאמה אליהם,
בעת הצורך מתקשרים לחבר, לחלוק את "חוסר האונים" שלי ביחס ל.....
אם החבר לא זמין, מנסים אחר, לפעמים מספיק להשאיר הודעה.
זה עוזר ומאוד מומלץ, 3 טלפונים ביום לפחות, הם  המינימום המומלץ בקבוצות.

לגבי הקשר עם אלוקים ,
כל התוכנית בנויה על ההכרה שאני חסר אונים (צעד 1),
ושכוח גדול (אלוקים) יוכל לחלצני (צעד 2),
פניה אל אותו כח ומסירת החוסר אונים שלי בידיו (צעד 3),
ועוד..
אישית אני בצעד 1 , אני מתקשה להתחבר עם ה' כראוי,
אני אומר שאני מוסר לו את זה,
אני אומר שאני מוכן לוותר על התאווה,
אבל האם זה אמיתי ? האם זה חי אצלי?
האמת , עדיין לא!
זו העובדה וזו העבודה.
אז אם שואלים אותי האם אני יכול לעצור רגע לפני?
לא לבד! ממש לא.
מוטי