תמיד הרהרתי בזה. הרבה לפני שהגעתי לכאן איך אני עושה תשובה אם צריך שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם.
הרי אני לא יודע באמת אם לא אפול לעולם.
ראיתי פרוש אולי מוכר אבל אני לא הכרתי שאותו רגע שאדם עושה תשובה. ה' מעיד עליו שבשעת התשובה רוצה בכל ליבו שלא יחטא לעולם ומתקבלת תשובתו.

תשובתך יפה היא, אך אם איני טועה כאן אנו אומרים- שהכוונה שמעיד עליו בעל תעלומות שלא...
הכוונה היא שאתה לא תשוב לחטא הזה לעולם, ואם כך זה באמת נכון לא?! אתה לא רוצה לשוב לחטא הזה לעולם!
מי שחוטא בחטא הזה הוא לא אתה, אתה חסר אונים מול החטא, זה משוגע אחר שחוטא, זה לא אני.
כך אני לפחות רואה זאת, קשה להפנים אבל זה באמת לא אני, אני רוצה קדושה, אני רוצה חיבור אל ה' ובחיבור אל ה' איני רוצה ליפול.
בהצלחה!
אוהב אח.

אתה צודק. אני עדיין לא מצליח לגמרי לסדר כך את החשיבה שלי. עובד על זה..

ככל הידוע לי הפשט הוא שהאדם מעיד עליו את יודע תעלומות,‏ כלומר מחליט החלטה נחושה ומעמיד על כך עד לחיזוק החלטתו.‏ כמו "מעיד אני עלי שמים וארץ"‏

קודם כל שלום עליך דניאל יקירי וברוך הבא.

גם אני הסתפקתי בזה במשך שנים מה הפירוש. ותמיד הסברתי לעצמי (יתכן שראיתי באיזשהו ספר. לא זוכר) כפי שכתבת. שמצבי הנוכחי (שעת התשובה) אכן לא אשוב על חטא זה לעולם.

לאחרונה אני לאט לאט מתחיל להבין שכל הדיון הזה לא נוגע אלי. כיון שאצלי אני לא חושב שזה נוגע. אצלי (הלוואי ו)יעיד עלי יודע תעלומות שלא אשוב למחלה זו לעולם. אך מה לעשות? והמחלה מקננת בתוכי? אבצע פעולות להרדמת המחלה. ואתפלל שלא אשוב למחלה זו היום! מעבר לכך (ולפעמים גם זה) אין לי אפשרות!

אבל גם שאני יודע שזה המחלה ולא אני. זה עדיין קשור אלי. אני לא מתנתק מהמחלה. היא המחלה שלי.

שלום, הפוסט הזה קרץ  לי כבר מכותרתו. שנים שאני מסובך  עם 'היודע  תעלומו' הזה. אפרט כי  כבר כתבו, מקווה שהדברים לא יחרגו  יותר מדי מהסגנון המקובל כאן
קודם כל ידע  כללי:
1. המ"מ על הרמב"ם מתרץ ש'יעיד עליו' הכוונה באותה השעה (ברוח זו פירש גם הרבי מחב"ד את קביעת האדמוה"ז שבינוני הוא מי  שלא חטא ולא יחטא), הדבר  קשור לסתירה פנימית ברמב"ם  ויעויין שם.
2. במסורת בריסק 'ויעיד עליו' אופיין כמחייב של עדות, ואכמ"ל.

עכשיו לענייננו: ראשית  אתייחס במישור התורני, ואח"כ במישור התוכנית:
מדוע  הרמב"ם  רוצה שהתשובה תהיה קשורה לוודאות בעתיד? איזו סוג של תשובה הוא מחפש? האם  תשובה זו קשורה לחטאי 'ההתמכרות'?
עיון בהלכות תשובה לרמב"ם מבהיר שהרמב"ם מחייב תשובה של שינוי, ההדגשה היא על  כוח הבחירה,  על יכולת האדם,  על עוצמתו וייחודו.
לא מפתיע, אם כך, שהרמב"ם קושר בין חטא לטעות בהבנה ובהשכלה,  שהרי הבחירה קשורה בשכל.
זוהי ביקורתו של המהר"ל 'בנתיב התשובה'. המהר"ל חושף  שיש חטאים שלמרות שאני  יודע שהם רעים לי,  אני ממשיך לעשות  אותם. מובן אם  כך, מדוע לדעת המהר"ל ולאחר מכן לדעת חלק מגדולי החסידות, 'עדותו של יודע תעלומות' אינה הכרחית. אדרבה, היא עלולה אף להוות מכשול בתשובה, משום שהיא מאדירה את כוחו  של האדם, ולא את הביטול אותו הוא נדרש לעשות.

במישור התוכנית-למה כל כך חשוב לי שיעיד עלי יודע תעלומות? למה בתחומים אחרים אני לא  כל כך נסער מהתביעה הזו? התשובה פשוטה-אני מרגיש שהמחלה היא מי שאני באמת. אני מרגיש את האובססיה שלי מקרוב, את חוסר יכולתי לעצור, את החיים שפועמים בי כשאני מחפש  תאווה, ואני אומר  לעצמי: לא משנהמה אעשה, ל'יודע תעלומות' לא אגיע, והראיה-רק לפני יומיים ניסיתי לעשות בדיוק  אותו הדבר ולא הצלחתי, וה"ה בכל החמש עשרה שנה האחרונות. ההתמכרות מחלחלת להגדרת הזהות, הרובד שאותו 'יודע תעלומות' מנסה לייצר, ועל כן היא מפוררת את כוח הבחירה, הכוח אותו הרמב"ם ניסה להעצים.
לא, כל מה שאני יכול בתוכנית זה להתפלל לעזרתו, על זה אקווה שיודע תעלומות  יכול להעיד, על כך שאני צריך עזרה. כוח הרצון? זוהי דרך תשובה, לא דרך החלמה. אני,  לפחות בשלב הזה,  עוסק בהחלמה.

ואוו נהנתי לקרוא ולהעמיק. תודה.
עולה לי עכשיו מחשבה שלפחות בהתמכרות לתאווה. מספיק שיעיד עליו שמוכן לעשות הכל כדי להפסיק.

אבל עדיין לא הבנתי לגמרי מה שכתבו פה מספר פעמים שהתאוה לא קשורה אלי.. הרי גם אם זה לא בשליטתי זו עדיין התאווה שלי. כי אם לגמרי לא קשורה אליי בשביל מה להפסיק לחטוא. הרי זה לגמרי לא אני.