תודה על החיזוק, אני באמת חושב שזה עוזר לך.
אשתף אותך מה האסוציאציות שעוברות בראש החולה שלי כשאני קורא את הדברים ומנסה להרהר בהם.
'לא תנאף' - לא, לא , לא, אסור, אסור, אסור, עוון, חמור, בוגד, שפל, בהמי, נידה, העוון החמור בתורה,
'רצח'- 'כמה', עד מתי, לא מספיק לי? אני לא מבין? איזה בן אדם אני. זבל מהלך. בזיון.
'ציווי הבורא' - מה הוא רוצה ממני? למה הוא כל כך אכזרי? לא אני אחראי על האובססיה הזו, ואם אני כן אחראי, אז כיצד אשא פנאי? ניסיון שיכול לעמוד בו? איך אשרוד את היום? מתחת לאדמה. הרחק מהמקום בו אני צריך להיות. תקווה? יאוש! דיכאון. מה, הוא שמח מהמצב שלי?/אם אני הייתי במקומו הייתי הורג אותי על המקום...בושה! איזה מן אדם זה, לא יכול לעשות שום דבר, חסר כל מעצורים!!!!
'אהבת הבורא'- נחמא פורתא.
אחרי כל הרעל שהמוח שלי שופך לתוך מחשבותי כשאני עוסק בחטא ובמשמעותו, המחשבה על אהבת הבורא נראית כל כך ערטילאית שאני לא מצליח בכלל להאמין בה,
לא, חבר יקר, אני למדתי שכדי לחזור אל חז"ל ואל השפה שלהם, אני קודם כל צריך לרפא את מה שמוליד בתוכי את רצף האסוציאציות הזה, שכל כולו שלי, וברור לי שחזל לא התכוונתו שארגיש כך בעקבות דבריהם. לשם כך, אני צריך את הצעדים. מה יהיה עם מימרות חזל על פגם הברית- רק להיום אני לא חושב על זה. בשבילי זה לא טוב.
חולה, נכון?
ברוך הבא, יש לי עוד כמה מחשבות מטורפות מן הסוג הזה. בדיוק בגלל זה אני כאן.
מחשבות
נתן במתנה