שהיה לי פה. סליחה אם זה יהיה קצת בוטה.

כל אחד שמגדיר עצמו כ"דתי" או כבעל אורח חיים "דתי" הוא בדר"כ בבעיה משום שהוא לא באמת עובד ה' כמו שצריך.
אדם יכול לקיים מיצוות, ללמוד תורה ואפילו בקנאות וגם ללבוש את כל הלבושים של אדם "דתי" ואפילו לתת צדקה אבל השאלה היא איפה הוא באמת מונח כי יכול להיות שאת כל זה הוא עושה למען התענוג שלו עצמו או למען העולם הבא שלו אז הוא עוד בעל גאווה ויש בו יצר הרע גדול ומתוחכם מאד שככל שילמד יותר תורה כך גם יהיה מתוחכם יותר ולכן שכמו שהיצר מושך אותו לחיי תורה כתענוג או לתענוג העולם הבא שלו כך גם היצר שגדל מושך אותו ללעומת זה שזה המקום בו כולם פה נילחמים נגדו.

לכן, הפתרון הוא כן רוחני, כן שורשי. אבל דרך ההתקרבות האמיתית לנשמה שהיא חלק אלוקה שם נימצאת האמונה בה' אחד - אמונה ששום דבר לא יכול לפגוע בה אבל הטיפול שורש הזה הוא לא פשוט ואליו היצר הרע הוא המתנגד הכי גדול כי שם נימצא בעיקר ביטול והיצר הרע שונא להיות בביטול הוא רוצה לעשות מה שבא לו. אפילו אם בא לו ללמוד תורה ולעשות מצווה אם הוא עושה את זה כי בא לו אז זה הוא שעושה את זה. לכן, קודם כל הכל מתחיל מקבלת עול גם בטיפול הנפשי והרפואי - להיות בביטול לגורם אחר - שזה פסיכולוג או רופא או מדריך או קבוצה שם רק מתחילה העבודה. 

הטיפול כן צריך להיות נפשי וגם רפואי אם צריך אבל אם לא יהיה במקביל טיפול שורשי רוחני מה שאומר ממש להסיר את כל הקליפות וההסתרים על האמונה בה' אחד אז תמיד האדם יחזור ויפול משום שהוא מנוהל בידי היצר הרע שרק נהיה יותר מתוחכם אחרי כל נפילה.

ולדברי אילו שטוענים שההתמכרות למין היא לא שונה מכל התמכרות אחרת והטיפול הוא לא שונה. רבנו אומר שכל תאווה מקורה במצווה וכמה שהמצווה יותר גדולה כך התאווה תהיה יותר גדולה לכן המצווה הגדולה בתורה שהיא הבית היהודי והיסוד, שם הבעל דבר ישים את כל הכוחות שלו לכן אין מה להשוות זאת להתמכרות לאלכוהול או אפילו לאכילה או אפילו לסמים הכי קשים משום שזה הרבה יותר גרוע.

אני בעל תשובה משהו כמו שנתיים ומשום שאני בעל תשובה הייתי שנים ארוכות במצב בו אני פוגם בברית קבוע ובאופן יומיומי עם בת זוג וללא בת זוג ומה שאתם רק יכולים לחשוב אבל אז גם חשבתי שאין בזה שום דבר רע שזה טיבעי ואפילו ניצרך. ואז כאשר התחלתי לחזור בתשובה ראיתי את הכוח שיש לבעל דבר על מי שפגם וממשיך לפגום ואז התחילה המלחמה האמיתית.
אני יכול לאמר  שכל מי שנקרא "חילוני" כבר מכור והוא אפילו לא יודע מזה.

כיום אני שומר את הברית כמה חודשים. אני לא סופר אבל נראה לי לפחות חודשיים וחצי שלושה אם לא יותר וזה בעיקר בעזרה של רבנו בכח התפילה והתבודדות, החיבור לחבר שרבנו כל כך מדגיש שזה חשוב וכמובן החיבור לצדיק.

במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
איני יכול להבין את מה שעבר עליך, את ייסורי הגיהנום של הגילוי שהיצריות פעמה בעוז בחיים שלך לפני החזרה בתשובה, את הניסיון לתקן, את המהפך. לכן אני מרגיש שכל דבר שתגיד מתקבל. בכלל, פה בפורום, כל דבר שאומרים מתקבל (אם הוא רק נאמר בכבוד בלא ניסיון להצר את צעדיהם של אחרים).
אני מקווה שתצליח להמשיך בשמירת הברית שלך בהמשך. מכל הלב.
תראה, אני מחובר לר' נחמן כבר הרבה שנים, מה שאני אגיד הוא פרשנות, אבל פרשנות יפה.
הייחוד של ר' נחמן אל מול הרמב"ם, לשם העניין, טמון בכך שהוא לא מבדיל בין רגשות ויצרים לבין אמונה וכפירה.
העצבות היא כפירה. השמחה היא אמונה. ההתמכרות נובעת מהחלל הפנוי העמוק, אותו שעומד ביסוד האמונה והכיסופים, אותו שמוביל אותנו להתבודד בלב נשבר.
אם אתה שואל אותי, מה הייתה שמחתו של ר' נחמן כאשר אמר שגילה את התיקון הכללי, היא הייתה על העניין הזה - שאתה תהיה דתי יותר, אם תצא מהמציאות ההתמכרותית שאתה נמצא בה. ידידי היקר, אל תברח מאישיותך, טיפול השורש של האישיות יקרב אותך לקב"ה. זה נכון, שהשלב הבא הוא גם ללמוד מבחינה רוחנית, אבל קסמו של ר' נחמן בעיני הוא שהבחינה הממשית, המתייחסת לנפילות שלנו במציאות ממש, לתאוות הפשוטות שלנו, היא העבודה, היא הסיפור. הנטייה שלנו לחשוב שהקבוצות ו12 הצעדים והכל זה רק 'חיי החומר', ורק כשנעבור אותם נגיע אל הסיפור האמיתי - אל 'חיי הרוח', אל הקב"ה, משאירה אותנו חסרי כוח רוחני. זו הקדושה, ואלו החיים. עכשיו השאלה שבשבילה כולנו כאן, היא רק איך להתקרב, איך להתקדם...
    [הערת סוגריים פרשנית: 'תיקון היסוד' או 'תיקון הברית' על פי ר' נחמן מזכיר מאוד את השאלה הגדולה שאנו שואלים את עצמנו כמכורים - האם זה בשבילי, האם השפע  הוא בשביל ההנאה שלי (היסוד מידת ההשפעה), או בשביל אחרים (צדיק יסוד עולם), ר' נחמן מקביל בין תאוות האכילה לתאווה המינית, ולא סתם - בשניהם שאלה זו עולה בחריפות. תיקון היסוד דומה מאוד להתמכרות לאלכוהול, ולסמים (למשל - ב'מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו - מתואר כיצד בן המלך נופל לזנות וליין) מכיוון שההתמכרות ביסודה היא אחת - והיא אינה לחומר הפיזי, הנפש מתמכרת, החומר הוא מה שמממש את ההתמכרות, הוא טפל למנגנון האמיתי. תיקון היסוד הוא תיקון הנפש, נקודה עליה עמדו ב12 הצעדים, ועל כן אין בעיה להעביר את האמירות על האלכוהול לאמירות על הסמים או על המין]

מקווה שנצליח להרים את עצמנו מהשורש, ולקרבנו לעבודתו.
טהר ליבנו לעובדך באמת. נתן

ידידי,

אני שמח שהחלטת להמשיך את הדיון, כיון שאני רואה שהדברים לא לגמרי מבוררים, וזה בסדר גמור. כל אחד מבין את המצב אחרת, אין אמת אבסלוטית.

בכל אופן, כמה נקודות קצרות.

כשאתה אומר שכל אדם שאינו שומר מצוות הוא מכור, אתה מבין את המשמעות? האם כל אדם שאוכל הוא מכור לאכילה? ברור שלא. אז מה מפריד אדם שאוכל כל יום שלוש פעמים ביום מאדם שמכור לאכילה? שניהם עושים את אותו דבר בדיוק! אבל ברור שזה לא נכון, כי אדם שאוכל כיון שהוא רעב, זה דבר טבעי ומעולה. אדם שאוכל כי הוא לא יכול להפסיק לאכול - הוא בבעיה.

אותו דבר אצלנו. אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו כי הוא חושב שהכל מותר, אבל זה לא יהפוך אותו למכור למין. אני גר בחו"ל ומסביבי כולם גויים שחושבים שהכל מותר, אבל תשעים וחמש אחוז מהם לא מכורים בכלל... הם יכולים לעשות דברים שהם עבירה אצלי, אבל הם יכולים גם לעצור אם הם רוצים.

וזה מחזיר אותנו לנקודה שההתמכרות לא קשורה לדת ולעבירות. נכון שבפועל זה אסור, אבל ההתמכרות היא הבעיה ולא העבירה. אדם שמכור לאכילה ואוכל רק כשר - הוא עדיין מכור!

אני מסכים איתך במאה אחוז שהפתרון הוא רוחני, אבל הוא רוחני ולא דתי. נכון שרוב האנשים לא מבדילים אבל זה שני עולמות. למרבה הצער, רוב האנשים היום ששומרים מצוות הם דתיים אבל לא רוחניים. הם לא מקיימים אורח חיים רוחני אלא אורח חיים דתי. לעומת זאת הפתרון הוא כמו שאתה אומר "רוחני" שיסיר את כל הקליפות בדיוק כפי שאתה כותב, שיחבר אותנו לקדוש ברוך הוא, ואז ברור שגם נרצה ללמוד יותר תורה ולקיים יותר מצוות.

אתה מפריד בין סוגי התמכרויות מצד העבירות שבהן וזה בסדר גמור, כי אם ההתמכרות שלי היא בדבר שפל יותר, זה אומר שאני יותר מנותק מהקב"ה מבחינה רוחנית, אבל לא מבחינה דתית. הנה קח אותי כדוגמא. אני מתפלל שלוש תפילות ביום, לומד המון, מקיים כל מצוה שאני יכול, עוסק בחסד ועוד, ועדיין מכור כבד למין וזה מעולם לא עזר לי כל ההתקדמות הדתית שלי. למה? כי כל הדת שלי לא היתה קשורה בגרוש לרוחניות. זה דת של "לסמן וי" על רשימת מטלות, לא דת של התחברות לבורא עולם אמיתי שאפשר לדבר איתו ולסמוך עליו ולהפקיד בידיו את החיים שלי.

אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות באמת מכורים ברובם.

רק שאף אחד לא ממש רואה את זה חיצונית ולפעמים גם הם בעצמם לא מבינים זאת ואפילו לא שמים לב לכך. אני יכול לאמר לך בקשר שיש לי עם חברי בעלי תשובה ועדיין כמובן שיש לי עוד המון חברים "חילונים" אז אילו שאינם שומרי מצוות (לעת עתה) צורכים פורנוגרפיה באופן יום יומי וחושבים באופן מיני כמעט על כל בחורה שרואים. החברה המערבית מלמדת אותנו ש"לפנטז" זה טוב ואפילו בריא ובחסידות אנחנו למדים שלבוש המחשבה הוא הקרוב ביותר לנפש ושם הכל מתחיל.

יש תעשיה שמגלגלת המון כסף זו תעשיית המין ובשביל זה יש המון טיוחים בחברה המערבית שם הכל בנוי על אינטרס.

ידידי, כאשר אתה רואה את הגוי שטוב לו בחיים אין מה להשוות אותו אלינו משום שהוא כל המציאות שלו היא הדמיונות של העולם הזה. הטוב שיש לגוי הוא לא נחשב לטוב אצלנו כלל ומי שיחפש את הטוב הזה של זה העולם ואפילו יש שימצאו אותו ע"י התחברות לכוח המדמה תמיד יהיה במקום של חוסר של חלל וריק שאותו הצד האחר לא יכול להשלים באמת.

באמת שאין מה להשוות עצמנו לגויים בשום עניין ובטח שלא בעניין הזה אבל אני לא פוסל אפשרות שכן להעזר בהם כי גם לגוי יש בחירה בטוב והקב"ה שם גם גויים שיעזרו לנו רופאים ומטפלים ופסיכולוגים וכו... אבל הפיתרון המלא מה שניקרא טיפול שורש הוא רוחני (לא דתי) אלא עבודה אמיתית רוחנית התחברות כמו שרבי נחמן מלמד אותנו.

קודם כל התבודדות לדבר עם ה' - ההתבודדות חוץ מזה שמוציאה המון"בוץ" מהנפש היא גם מכוונת את התדר של האדם מה שנקרא שיעלה על הגל הנכון. לכל אדם יש תדר מסויים בו הוא עובד וזה גם צינור השפע שלו אליו ולסביבה שלו כך האדם מוצא את המקום שלו ואת העשיה שלא תשאיר אותו עם חלל ריק. כל עוד יש לאדם ריק - אותו הריק צריך להתמלא איכשהו...

נקודת החבר - לכל אחד יש אדם או מספר בני אדם שקרובים אליו שהוא נמשך אליהם בדרך הטבע מה שניקרא דומה מושך דומה. אילו אנשים שיותר קל לנו לדבר איתם שיש לנו תקשורת טובה איתם זהו קשר שעל ידו אנחנו בעצם משלימים את החסר כל אחד אצל חברו וממנו וזה כשלעצמו עוזר לנו להיות בשמחה ותוך כך להתקרב אל ה'.

הביטול לצדיק - הוא הממוצע המחבר שלנו לקב"ה ע"י יישום בפועל של העצות שלו אנחנו מתחברים לה' ומסירים את כל ההסתרים שבדרך.

קראתי את כל מה שכתבת לגבי הדרך לטיפול בבעיה ואני לא רואה שום סתירה בין הדברים שלי לדברים שלך. אתה כותב בדיוק את מה שאני כותב, רק בשפה שלך. אז ויכוח בודאי שאין כאן...

מה שכן, נראה לי שפשוט יש לך פספוס קל בהגדרה של התמכרות, ולכן קל לך לתת תווית של מכור על חצי עולם, וזה פשוט לא דבר נכון. המחקרים מראים שחמש אחוז מהאוכלוסיה מכורים למין. זה לא קשור לזה שמספר הגולשים בפורנו הוא עצום. ההבדל הוא (כפי שכבר הסברתי בפוסט הקודם) שכל אלו שגולשים (אפילו כל יום) הם יכולים להפסיק כאשר הם מחליטים שהם רוצים להפסיק. לעומת זאת המכורים לא יכולים להפסיק, זה גדול עליהם.

קל לנו להגיד שכל העולם כמונו וכך להרגיש יותר טוב, אבל זה לא נכון. אם אתה חולק עליי, אני מציע שתפנה לכל מטפל מקצועי (לא משנה יהודי או להבדיל גוי) והוא יסביר לך את הדברים בהרחבה. הנקודה הזאת לא סתם עולה כאן שוב ושוב, כי היא מאוד חשובה לדעת איפה אנחנו עומדים.

אבל שוב: לגבי הטיפול בבעיה - אנחנו אומרים אותו דבר. חייבים לטפל מהשורש בטיפול רוחני עמוק.

אחלה !

תודה לנתן וזלמן על התגובות.

שבוע טוב

שבוע טוב.
אני רוצה להוסיף שלוש נקודות:
1. אני חושב שיש להבחין בין התמכרות ברמת הפרט לבין התמכרות של תרבות. זה נכון שיש בעולם חברה שהיא יותר פרוצה, חברה שהיא יותר שואפת לכבוד, חברה שהיא יותר מחשיבה מעמדות או עדות וכן הלאה, ועל כן זה נכון שהעולם המערבי שאנו חיים בו חי בתודעה 'מכורה' או ליתר דיוק 'אגואיסטית', שקועה בעצמה ובסיפוק עצמה (הרבה פילוסופים ופסיכולוגים גויים בני דורנו מבקרים את התרבות המערבית 'האמריקאית' בנקודה זו)- כדאי לקרוא למשל את הספר 'אומנות האהבה' של אריך פרום, שכותב בדיוק על היחס בין אהבה כשקיעה בעצמי לאהבה כנתינה לזולת, ועל הבעיה של התרבות המערבית בנקודה זו). אבל עדיין, זלמן צודק לחלוטין, נטייה תרבותית שונה לחלוטין מהתמכרות במובן שאנחנו מדברים עליו כאן. ההתמכרות כאן מתמרכזת תמיד סביב השאלה - האם זה שולט בי או אני שולט בזה?

2. זלמן, כאבו לי לקרוא על איך שאתה תופס את הדתיות שלך כדתיות של לסמן וי. האם זה חייב להיות ככה? האם הקשר שלי לקב"ה מותנה בהכרח בהצלחה להתגבר על ההתמכרות? לא יכול להיות שאנחנו קשורים ומכורים? אני מנסה בכל כוחי להאמין שכן, כשאני בוכה אליו בתפילה אני מרגיש קשור, נכשל אבל קשור גם בכישלון. הרוחניות שעליה דיברת, היא נדבך מהותי מאוד, אבל נדמה לי שאתה שופט את עצמך בחומרה רבה מדי. לא?

3. העצות שחברנו ציטט מכתבי ר' נחמן הן עצות טובות. אני אוהב אותן מאוד. מבחינתי חשוב מאוד שהם לא יהיו סיסמאות. כשעובדים עם ההתמכרות ומנסים לבנות את האישיות שלי מחדש, לימוד אינו מספיק. צריך עבודה. (למשל, כמו שתמיד אומרים כאן, להיות בקבוצה...). העבודה מצליחה היכן שהשכל יודע ולא מצליח לשנות. בהצלחה לכולנו בשבוע נוסף של עבודה

שבוע טוב
כמי שניצב בתווך בין שתי הגישות,
אני יכול לומר ששתי בגישות צודקות ,
ומשתיהם אפשר ללמוד מודעות עצמית מתקנת.

אבל אני נוטה להסכים עם ר' זלמן בענין ההתמכרות,
צריכת מין ופורנו על בסיס יום יומי , זה עדיין לא התמכרות,
נסיון להפסיק לצרוך, לא הצלחה בכוחות עצמי, זו התמכרות.
ההתמכרות בבסיסה היא בריחה , (כמו שנדון בפוסט אחר של ר' זלמן)
וכל אחד שמתמכר בוחר לו התמכרות שונה (בתת מודע)  בהתאם לפגמי האופי שלו.

כך שגם אם כל העולם צורך פורנו
לא כל העולם מכורים, ממש לא....
שבוע טוב
מוטי

good ידידי,

אני שמח מאוד לראות שהגענו לעמק השווה ושנינו הבנו שאין כאן ויכוח. הפתרון הוא רוחני בלי ספק, ובכך עלינו להשקיע. אשמח מאוד אם תכתוב כיצד אתה מיישם את זה בחיים שלך וכיצד אתה מתגבר על מכשולים בדרך לחיים רוחניים יותר.

נתן ידידי,

דבריך נכונים בלי ספק, אבל אם אני כנה עם עצמי, אין לי ברירה אלא להודות באמת המרה שעד לאחרונה הדת שלי היתה סימון וי. ראה, ההבדל בינינו הוא במהות: אתה הגעת על הדת דרך אלוקים, דהיינו שאתה מקיים מצוות כיון שהכרת בגדולתו של בורא העולם ולכן חזרת בתשובה. ואילו אני נולדתי כך, והמצוות היו תמיד חלק מאורח החיים. אל תכעס, אבל בתכל'ס במשך שנים לא ממש התפללתי. זאת אומרת, כן, הנחתי תפילין ואפילו מלמלמתי (מתוך או מחוץ לסידור) אבל לא התפללתי באמת. לא הרגשתי שאני מדבר עם מישהו ששומע אותי.

עכשיו, כשאני נכנס לחנות אני לא מבקש "יש לכם אולי חלב" אם אין מוכר שעומד לידי ושומע אותי, אבל בתפילה "דיברתי" עם מישהו שלא הרגשתי שנמצא לידי ושומע אותי. כעת הגיע הזמן לשנות גישה ולהבין שה' נמצא לידי לא פחות מאשר המוכר במכולת. אבל אצלי זה יותר קשה כי אני אחרי שנים של תרגול דתי בלי רוחניות.

וכאן טמון המפתח ליציאה מההתמכרות שלי, ועל זה בדיוק אני עובד בכל צעד מ 12 הצעדים. איך להתחבר יותר ויותר לאבינו שבשמים.

אני מודה שאין לי ידע נרחב מהיא התמכרות מהצד המדעי או הפסיכולוגי.

המפתח הוא להבין שהקב"ה נימצא אצלך בפנים ולעבוד על מה שניקרא אהבה וקבלה עצמית. עד היום התפללת ועבדת את ה' מתוך מחשבה שזהו איזשהו הכרך או שיש אתה ויש הקב"ה או אפילו מתוך ידיעה שבאמת הדבר הכי טוב לך הוא להיות אדם דתי אבל זה לא מספיק. אתה צריך להבין ולהפנים שאתה האמיתי הוא חלק אלוקה וצריך להכיר ולגלות את החלק הזה אז הוא יהיה איתך כל הזמן ובאופן כזה שבאמת תראה את הטוב הנגלה שיש בכל דבר.

ובפועל איך עושים זאת?
חוץ ממה שכתבתי על מה שרבי נחמן אומר:
- התבודדות בקביעות יום יום.
- נקודת החבר שזה דרך אגב כולל את קבוצות התמיכה והפורום שזה אחת הנקודות החשובות כי החבר\חברים פשוט מרימים אותך מהמקום בו אתה לא יכול להתרומם לבד ולא יעזור כלום.
- החיבור לצדיק.
חוץ מנקודות אילו, צריך לחפש את הקב"ה בכל דבר בכל מקום. לעסוק המון בהתבוננות והבנה שכלית מצד אחד ומצד שני פשוט לעשות מה שצריך בפשטות ובתמימות ובמקרה שלנו במצוות לא תעשה.

אישית אני שומר את המחשבה ואת העיניים כי משם זה מתחיל.
כשמגיע הרגע בו התאווה עומדת להשטלת ובדר"כ זה קורה כאשר קורה לי משהו לא טוב ואז אני כביכול רוצה לעשות "דווקא" למרות שאני יודע מה ההשלכות ולמרות שאני יודע עד כמה שזה לא טוב אז באותו הרגע מופיע גם הבחירה שלך לטוב ותאמין לי שכל אחד יודע מה הדבר הנכון לעשות באותו הרגע וזה גם בדר"כ מוגש לו על מגש מה שניקרא. אז פשוט צריך לעצור לרגע, ולעשות את הדבר הנכון אם זה לצאת החוצה או לנתק את המחשב או להתקשר לחבר או אפילו להכנס לפורום הזה ולכתוב משהו.

zalmen כתב on 18 מרץ 2012 01:24:


לזלמן, (שלאחר כמות הפוסטים שלך שקראתי, אני כבר יכול לקרוא לך ידידי כפשוטו).
האבחנה שאתה עושה בין דת לרוחניות היא עמוקה מאוד, ומעוררת למחשבה, ואני אכתוב עליה פוסט משלי לאחר שאעבד את הדברים (נדמה לי שכתבת כבר משהו על זה...). חוץ מזה ובלי קשר, העובדה שחשבת שאני חוזר בתשובה היא מחמיאה ובעיקר היא מעידה על כך שלא כתבתי מספיק על עצמי. בדיוק אשתי שאלה אותי אתמול כבר כתבתי בפורום משהו משמעותי משל עצמי. בקיצור על רגל אחת, גדלתי כדתי לאומי כל חיי, ובמובנים רבים, כיום - במבט לאחור, אני מרגיש שההתמודדות שלי עם ההתמכרות יצרה אצלי זיקה מאוד חזקה בין הדת לרוחניות, כך שאני אשמח לדבר אתך על זה באריכות רבה יותר.
נתן

אני שמח שאתה מרגיש ידידי, כל ידיד נוסף מהפורום הוא לי לכבוד.

אשמח מאוד אם תכתוב פוסט רציני בנושא, אני בטוח שיש לך הרבה מה לשתף אותנו. העובדה שהגעת לרוחניות דרך ההתמכרות בלי תכנית ובלי צעדים היא הישג אדיר וזה מקנה לך (לדעתי) מקפצה חזקה מאוד להפסיק ליפול כי אתה מחובר לרובד הרוחני, מחובר לבורא.

איזה דיון מכובד
תודה סוד נתב"מ, ומוטי, על ההשקעה בחבלי הליידה.
ולפינת המשטרה מבקשת את עזרת הציבור
איפה אתה גוד ידידינו?

איך אתה יכול לדעת את זה סוד? למה שבן אדם יפסיק את זה? אי אפשר לדעת... אני כן חושב שיש כאלה שיכולים להפסיק אבל הרוב לא יוכלו אולי לשבוע שבועיים חודש מקסימום אבל אח"כ הם יצטרכו את זה. לא מזמן ניסו לעשות מחקר בנושא ההשפעות ולא מצאו מדגם מייצג של אנשים שלא צופים...

פוסט ישן ומענין
דעתי בלבד
1. Good  צודק במשהו רוב החילונים - מכורים למשהו  ( חלקם אולי לדברים חיובים - עבודה ספורט קריאה וכדומה)
וחלקם לדברים שלילים 
אין לי מושג לגבי דתיים אבל נראה לי שגם שם המספרים אינם נמוכים
2. יש רמות בהתמכרות
3. סוד צודק-  יש גם כאילו שמנהלים אורח חיים של מכור - אבל הם לא מכורים
4- ישנו הבדל עצום בין מכורים למין ומכורים לפורנו
5  -כמובן שגם שם יש רמות שונות
6- אריאל צודק המספרים של מכורים לפורנו הם גבוהים יותר
7 - להרבה מהם במיוחד לאילו שהתחילו צעירים - יהיה קשה מאד להתנתק