כשהייתי קטן הייתי תמים, לא ידעתי מה זה ימין מה זה שמאל.
כשהייתי בן 3 כבר ידעתי מי זה אבא ואמא כל הזמן אמרו לי.. זה אמא זה אבא..
כשהייתי בן 5 כבר ידעתי זה אחי וזה אחותי, כל הזמן הם הציקו לי וידעתי זה חייב להיות הם...
כשהייתי בן 8 כבר ידעתי הרבה, למדו אותי בבית הספר, מה זה ציפורים, מה זה אלף ומה זה בית..
כשהייתי בן 10 ידעתי לקרוא, לימדו אותי אז ידעתי..
כשהייתי בן 13 פתאום אמרו לי שאני אחראי, למה? כי ככה החליטו.. אוף למה?.. ככה זה.. ככה אמרו לי..
כשהייתי בן 15 התחילו לדבר איתי על בנות, וואוו אז פתאום הסתכלתי וראיתי משהו אחר, לא הבחנתי עד אז..
כשהייתי בן 16 כבר גיליתי את המחלה, זה היה נפלא, הרגשה של מילוי..
בגיל 17 אמרו לי שזה לא טוב, אמרו לי שיער באישה ערווה, אז כשראיתי שיער של אישה התגרתי..
אמרו לי טפח באישה ערווה, אז כשראיתי טפח התגרתי..
אמרו לי שאישה בלי שרוולים זה לא צנוע, אז כשראיתי זה ממש דגדג לי... וכו' וכו'..

עכשיו כשאני בן 23 אומרים לי שאני מכור, כן אני מבין, אבל עכשיו על כל מה שאני מסתכל אני מסתכל בתאווה, אתה מכור, תסתכל יש שם משהי יפיפיה!
תראה אתה ברחוב הרבה בנות ישראל יפות וחסודות ממש, רק תסתכל.
דיייייייייייי, אבא, באמת קשה לי, קח ממני הכול, את התאווה, איני מסוגל אני מסתובב ברחוב וכל הזמן חושב על התוכנית וכמה שצריך להתפלל על אנשים שתתן להם תיקון, אבא, בראת נשים כל כך יפות, למה, אבא, עכשיו שכותבים לי כל הזמן שאני מכור, אני שם לב פתאום, אבא, אני מכור, אולי אם לא היו אומרים לי הייתי סתם עוד משהו... ואולי לא...
אבא, כולי תפילה אליך, עזור לי, הרחוב זה החלק הכי קשה היום בשבילי.
תפילה לאל שיתן לי כוחות כי אני כבר חסר אונים, איני מסוגל להסתובב ברחוב ולא להרגיש תאווה, אני מפחד, בסוף זה יפיל אותי... אבא עזור..

ישר כוח על הדברים האמתיים האלה.
זה גרם לי לחשבון נפש.
עלה והצלח.

זה בכל מקרה היה קורה
היה מגיע שלב שהיה נמאס להסתכל על השיער והמרפקים ואז מחפשים דברים יותר מרתקים סה"כ ה' קידם אותך להבנה שאתה מכור כדי שתגיע להחלמה יותר מהר.

סלח לי, אבל "אחד", איני מבין אותך.. אצלי בכל אופן כך הרגשתי, בעקבות הדיבור "התפתח" הסימפטום,
נמאס לי לפעמים שחושפים אותי לדברים, זה רק גורם לי להתעניין יותר, מה לא ראית? לא לא ראיתי ואיני רוצה לראות.. כן אבל זה מקסים..
ואז פתאום בלב נכנס המשפט הזה ואתה רוצה לראות עוד, זה חודר פנימה, אל התת מודע, ואוכל אותך מבפנים, פשוט ולאט...
ואני היום מרגיש אכול הייטב. למה? לא יודע..
ה' מבקש עזרה, איני יכול יותר להתמודד.. זה אוכל אותי וגומר אותי..

הי חבר יקר.

שאלה נפלאה. במקומה.
במילה אחת קצרה, החלק בצעדים המדבר על תאווה הינו החצי הראשון של צעד 1. כל יתר 11.5 הצעדים לא עוסקים בתאווה או ברע.

אם תרצה ללמוד את הנושא לעומק מאוד אמליץ לך לעיין בשרשור זה:
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=2961.msg32406#msg32406

מאחל לך שתמשיך הלאה בדרך הנפלאה הזו. ותזכה להגיע לחלק בו תתמלא בברכה עד בלי די. עד שיבלו שפתותיך מלומר די.
אוהב
הושיעה

אני יותר מתמודד בבית מאשר ברחוב. ברחוב אין גישה להכל, וברחוב אתה יכול להתמודד עד שהפיתוי עובר. במחשב יש גישה לכל דבר שבטומאה והפיתוי לא בדיוק עובר, אז ההתמודדות באופן טבעי הרבה יותר ארוכה ומפרכת.
אנחנו זקוקים לרחמי שמיים מרובים...

הושיעה היקר,
תודה רבה, אך איני מדבר כמובן רק על התאווה, מי כמוך יודע שאני אישית באמת לא מחפש רק את התיקון לתאווה שלי אבל מה לעשות שההתמודדות איתה היא הקשה ביותר בשבילי..
כך שבבית אני יכול לעבוד על שאר פגמי האופי שלי.. אבל ברחוב שאני נכנס אליו לפני שהצלחתי לתקן את עצמי, אני יודע, אני צריך לשמור שבעתיים אם אני רוצה להמשיך בדרך הנכונה.
אני צריך לדעת להתמודד ברחוב כדי שאוכל להמשיך לצעוד את שאר התוכנית, קשה לי מאוד הקטע הזה כרגע, ואני מאוד רוצה לצעוד, אך כרגע אני מרגיש קצת תקוע..
מקווה להגיע לפגישות ולפתוח את הצוער שנתקע אצלי..

עכשיו כשאני בן 23 אומרים לי שאני מכור, כן אני מבין, אבל עכשיו על כל מה שאני מסתכל אני מסתכל בתאווה, אתה מכור, תסתכל יש שם משהי יפיפיה!
תראה אתה ברחוב הרבה בנות ישראל יפות וחסודות ממש, רק תסתכל.
דיייייייייייי, אבא, באמת קשה לי, קח ממני הכול, את התאווה, איני מסוגל אני מסתובב ברחוב וכל הזמן חושב על התוכנית וכמה שצריך להתפלל על אנשים שתתן להם תיקון, אבא, בראת נשים כל כך יפות, למה, אבא, עכשיו שכותבים לי כל הזמן שאני מכור, אני שם לב פתאום, אבא, אני מכור, אולי אם לא היו אומרים לי הייתי סתם עוד משהו... ואולי לא...
אבא, כולי תפילה אליך, עזור לי, הרחוב זה החלק הכי קשה היום בשבילי.
תפילה לאל שיתן לי כוחות כי אני כבר חסר אונים, איני מסוגל להסתובב ברחוב ולא להרגיש תאווה, אני מפחד, בסוף זה יפיל אותי... אבא עזור..
[/quote]

אחי - הוצאת לי את המילים מהפה ואת הרגשות מהלב !
כמה שאני איתך...

תודה, שמחתי על התגובות.
אני מקווה שהרחוב בסוף לא ישבור אותי, כי לסדוק הוא כן..
אנא ה' תן לי להתקדם בצעדים אליך!
יום נפלא לכולם!