בס"ד

שלום,הרבה זמן לא כתבתי בפורום,לכן לפני שאגיע למה שעורר אותי כן לכתוב,אציג כמה נקודות על עצמי כדיי שתוכלו להכיר אותי קצת יותר טוב ואוליי להבין אותי יותר טוב ומי יודע אוליי ורק אוליי השם ירחם עליי ועל כאבי וייתן פתרון ליגוני..

נתחיל מכך שאני חוזר בתשובה התחלתי את החזרה בתשובה הממשית שלי בסביבות גיל 16-17,ניכנסתי לישיבה מאוחר יותר ויצאתי ממנה כעבור זמן לא כ"כ ארוך,תחילה באל-כורחי ולאחר מכן בבחירה.
חזרתי הביתה,ניסיתי כל מיני דרכים לחזור לילמוד כבעבר במסגרת הבית אך ללא הועיל ניסיתי ישיבות שונות,שוב ללא הועיל,התייעצתי עם הרב שלי ,אפילו הרב שלי כבר לא יודע איך לעזור לי,אני הולך לפסיכולוג וגם הוא לאחרונה ככל הניראה וויתר על הנושא העיקרי שבאתי אליו(מייד אגיע לזה) והתחיל להעסוק בדברים מסביב שהרבה פחות חשובים לי.
חיפשתי עבודה ,מצאתי עבודה שנאתי את העבודה יצאתי מהעבודה,מחפש תחום לימודים לא מוצא משהוא לרוחי,ואיפשהו כאן אני נימצא כעת.

התחלתי לפגום בברית הייתי אומר מאז שאני זוכר את עצמי אך זה לא נכון,אני זוכר תקופה ביסודי שחברים דיברו על משהוא שניקרא "לאונן" ואני בתמיהה לא הבנתי על מה מדובר חשבתי אוליי זה קשור איכשהו לעננים,בכל אופן לא התעניינתי יותר מידיי ונתתי להם להמשיך להתלחשש ביינייהם לבד,כניראה היתחלתי עוד לפני שהייתי פעיל מינית כי כימדומני שאני זוכר תקופה שבה הייתי פוגם ולא יצא כלום,וגם לא ידעתי ממש מה אני עושה,ידעתי שכך פחות או יותר נעשה פעולת המעשה עם האישה וחשבתי לעצמי מעניין מה יקרה אם אעשה זאת ללא אישה,ובזה זה התחיל..ונימשך עוד ועוד גם לאחר שחזרתי בתשובה עד שהגיע זמן מסויים שבו ההורמונים היו קצת פחות גועשים לאחר עבודה קשה רבה בהיתמודדות עם היצר,והימנעות מפגימה אפילו בדבר הכי קטן שאפשר (כפי שייעץ לי רבי) פחות להיסתכל בתמונות לא צנועות פחות למשוך את העברה יותר מידיי וכו'  ותפילות ללא הרף ,תפילה(התבודדות) אחת ממש חזקה בבכי(שמאד קשה לי להגיע לזה) בביטול גמור להשם ומאותו רגע החלטתי שאני לא פוגם יותר,ובסיעתה דשמיא ענקית ובהגדרה של גיל מסויים כנקודת ציון שממנה אל חזור הפסקתי קצת מאוחר יותר הכרתי את "שמור עיניך" ומאז כבר עברו עוד מעט שנתיים,עדיין יש קרי מפעם לפעם (שאני רואה כניצחון על היצר הרע שלא הפיל אותי במזיד ונאלץ באונס) עדיין אני נופל מפעם לפעם צפייה שאתרים לא צנועים למרות שמאז(שכחתי לציין) חסמתי את האינטרנט וזה היווה גם כן נקודת תפנית,לצורך כך היה צריך להסביר להורים חילונים למה אני צריך את זה אך כאשר החלטתי לימסור נפש החלטתי ללכת עד הסוף ללא בושה,יותר נכון עם הרבה מאוד בושה אך לפחות לסיים עם זה,בהתחלה גם לא הייתי צופה בדברים לא צנועים אך כעבור זמן חזרתי ליפול בזה מפעם לפעם.
בעזרת האתר של שמור עיניך אפילו למדתי לישמור על המשבה ממש לא רע.

אז אתם שואלים אתכם ברגע זה ,אז מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו,יהיו כאלו שיגידו הלוואי עלינו תן לנו להיות איפה שאתה נימצא וזה יהיה היום המאושר בחיי ומאז המסילה סלולה לי לחיים מאושרים בעבודת השם בשימחה.
אז זהו שגם אני חשבתי ככה,הניסיון היה כל כך קשה!!!!! עומד בגבול הבלתי עביר,עד שאמרתי לעצמי אם אנצח את זה ללא ספק השם ירחם עליי משם והלאה ומשם והלאה אתחיל להיות צדיק יסוד עולם עומל בתורה ומאושר וכל השאר יהיה תפל בעניי וכו' אותו דבר הרגשתי בכניסה לישיבה,אל מה אתם יודעים ומה אספר לכם.

האמת היא שאני מרגיש ריייייייייייייייקקקקקקקקקקקק,אני מרגיש כאילו יש לי וואקום חור שחור בתוך הלב שמאיים לבלוע לי את כל גופי ונישמתי,הסיבה שיצאתי מהישיבה זה בגלל שמקור החיות היחיד שהיה לי שזה הלימוד  כבר לא סיפק לי חיות ולא הייתי מסוגל ללמוד יותר כמה שלא ניסיתי,בעבר שאלתי את עצמי "וואוו איזה קדושה אני לא מאמין שמשהו שכזה לכאורה משעמם -שור שנגח את הפרה,ארבעה ראשי שנים הם, וכו' באמת כל כך מעניין ומשמח ומחייה" היום אני אומר תן לי טיפת חיות ואשב ואלמד אך לשב כי הבצורת נימשכת כבר 3 שנים כימדומני,אני ריק,אין לי חיות אין לי למה ליחיות אין לי למה לקום בבקר אין לי למה לישון בלילה,אין לי למה לעבוד אין לי למה,אני יודע שתכלית בריאתי קיום המיצוות ולימוד התורה אך אין לי חיות מכך אז אני בקושי מצליח לעשות את המינימום,אז יש כאלו שיאמרו מהמקום שבו אני הייתי-"מה זאת אומרת אין חיות?! אז מה! שב תילמד בלי חיות יום יומיים ותיראה איך היא תחזור,וגם אם היא לא תחזור וכי אתה עובד את השם בשביל חיות או כי אתה מחוייב לעבוד אותו?!" על זה אני עונה ש(אני לא זוכר את המקור) חז"ל אומרים שלוליי היה לנו את היצר הרע לא היינו יכולים לתפקד-הייתכן?!-כן!,אם לא הייה לנו תאוות אכילה לא היינו מסוגלים לילעוס את האוכל וגוועים ברעב וכו בשאר התאוות אם לא היה לנו תאוות אישה לא היינו מיתרבים וכו לשאר התאוות, ואני אומר וכי בגלל שאין לנו תאוות אכילה דבר כזה קטן כמו לעיסה לא ניהיה מסוגלים לעשות אפילו שאנו יודעים שחיינו תלויים בכך?! אז התשובה היא כן!!! וזה בדיוק הסיבה שאני לא מסוגל לילמוד למרות שחיי וחיי העולם הבא שלי תלויים מינגד! אני בנס עדיין בלי רצון מתוך הכרה שאני מכרח עושה מינימום מיצוות ושיעור תורה קטן בערב עם הרב שלי שמחזיק אותי בחיים היהודיים.
אני דתי מיבחוץ וחילוני מיבפנים,החילוק היחידי ביני לבין חילוני זה זה שאני לפני מספר מסויים של שנים הוכיחו לי שיש אלוקים ותורה שאני חייב לקיים אותה ולחילוני לא,הוא אפילו במצב יותר טוב מימני במובן מסויים תחילה בזה שהוא תינוק שנישבה והוא פשוט לא מכיר את ההוכחות ליהדות ובוחר לא לקיים אותה מתוך הכרה שהיא אמת אלא לא מכיר ולא מקיים כי מעולם לא ידע מה הוא מפסיד ועד כמה ברור שהיהדות אמת,ועוד שאם הוא יחזור בתשובה עכשיו אז תהיה לו סיעתא דשמייא והוא ירגיש בגן עדן לבערך לפחות בשנה הראשונה,ואני אפילו לא קרוב לזה..

אני בקיצור "אלכוהליסט יבש" עדיין קיים המניע שהניעה אותי להתמכר אך אני לא מקיים את ההיתמכרות,ואפילו לא ממש בגלל שאני לא רוצה לחטוא אלא יותר בגלל שאני יודע שזה לא ייתן לי את מה שחסר לי אלא רק יישקיע אותי עוד יותר עמוק בבוץ,וזה מתוך הניסיון הארוך שיש לי עם היצר הרע הזה.
אני פשוט לא נהנה מכלום ,כל דבר ניראה כ"כ טיפשי וסתמי ,אז האוכל היה לא רע ואפילו טעים אך כמו שהוא בא כך הלך אז היום יפה בחוץ אך ניתן להעריך את היופי הזה לא יותר מ5 דקות,כל הנאה שיש לי אני מרגיש אחריהה את ההרגשה של ההחמצה שאתם וודאי מכירים מהרגע שאחרי מימוש היצר או כמו שמכנים זאת כאן "התאווה" הריקנות הזאת לא עוזבת אותי לעולם...

הצילו!

אאוצ אאוצ אאוצ

אתה תופס אותי בדיוק באותו מצב. מהבוקר אני מרגיש חלול. סף רגישות מטומטם.  נע ונד בלי לעשות שום דבר. לא מוצא מה לעשות. קורא ספר דבילי ודומע ממנו תוך רגע. נכנס לאתרים שאני לא צריך להכנס אליהם, לא תאווה, אבל מבחינתי שימוש, לשאוב הערכה וקיום. מחפש ומחפש. ועכשיו אני שוכב על הספה, מעוך ומנסה להרדם. אני מת להשתמש. יודע שזה הדבר הכי הרסני בשבילי והכי מרחיק, אבל לפחות, כך המחשבה החולה, זה ימלא אותי, זה יתן לי איזה סיפוק, איזו משמעות לחיים. לא הכלום הזה שסותם לי את הלב.

חבר המליץ להכנס לכאן, והנה, טראח, לפרצוף. במלים שלך. התמכרות. שימוש. ריק. אלכוהוליסט יבש. וזה ברור לי. אני מכור. מכור. מכור. שיופי, יכול לשמור כמה ימים נקיות, גם זה כי אני פוחד פחד מוות מליפול שוב, כי אני לא מסוגל לקבל את עצמי אם אני נופל, וגם כי אני תקופתי, לכאורה. אבל ההתמכרות הזאת מוטטה לי את כל החיים. אני כל הזמן מחפש ומחפש משהו שימלא אותי. ומסתבר שזה יכול להיות רק אלוקים. אז תוך כדי שאני דומע מהספר אני מרים את העיניים ומבקש. אבל עדיין מרגיש מנותק וחלול.


תכלס, אין לי מה לומר לך. בטח אתה שם לב שאני רק מדבר על עצמי ומשחיל את הסיפור שלי לכאן. ואם אין לי מושג מה לעשות לעצמי ודאי שאני לא יכול לפתוח את הפה ולהגיד לך. במיוחד שאתה עם אומץ לאללה, ומצליח לעשות דברים שאני מסתיר שנים וככה מכניס את עצמך לבושה וגם מחזיק זמן כמה שנים.
אבל, לא יודע, אני מרגיש שזה משהו יותר גדול מזה. ככה זה לפחות אצלי. לא יעזור לי למלאות את החיים בסדרי בוקר. ערב וצהריים. גם לא בנונסטופ שיעורים ומצוות. זה משהו הרבה יותר קמאי מזה. החיבור שלי לאלוקים במקום הכי ראשוני. בעצם התלות שלי בו. בעצם השחרור שלי אליו. בזה שאני אמור לקבל את הריק הזה שדופק לי בעצמות עכשיו. בזה שאני לא מנסה להלפת בכל מיני דברים שימלאו אותי, גם אם הם חיוביים, כי אני מאסטר בזה אבל זה שוב ושוב זורק אותי לקרשים, כי אני לא באמת משחרר. אני לא באמת מסכים לוותר על כל מה שאספתי ולתת לו לנהל לי את החיים. אין לי מושג איך עושים את זה. אני מניח שזה מתחיל מלעשות תוכנית. אבל אני לא מספיק מבין במה עושה מישהו שכמה שנים נקי. אומרים שיש מכורים עם המון כוח רצון (לא אני, למשל) שמצליחים לעשות שריר כמה שנים. שמצליח לטרפד את השימוש, את הפתרון הגרוע לבעיה שלנו. אבל הבעיה נשארת בעינה.
אני חושב שאתה עוד במקום טוב, בדרך כלל אחרי שמפעילים שריר, לא משנה כמה זמן, מגלים שזה היה שריר רק אחרי שרואים את הלבן של התהום בעיניים. ועכשיו אתה קולט את זה לפני זה. כל הקטע של הנקיות הוא רק השלב הראשון, וגם התוכנית עוסקת בו רק בחצי צעד, כי זה רק לסגור את הקדם מינוס, לשחזר את המצב-הבעיה כפי שהיא, מבלי כל האדים במח. אחר כך מתחיל העבודה הרצינית. כל הצעדים. כל החיים. להיות רק נקי לא פותר את ההחמצה הזאת שמנקבת את הראות. אבל היא מאוד פותחת את העיניים.
אני חושב שכדאי שתקח את ההארה הזאת ותנסה להתחיל לעבוד. כאילו, זה נשמע שאתה עובד ומודע, ופסיכולוג ורב, אבל נראה לי, וזה משהו שאני צריך לעשות גם ושוכח את זה כל פעם יחד עם סדרי העדיפויות שנזנחו, לעשות בצורה יומיומית עבודה, לחזור ולהתחבר ספיישל לאלוקים.

ויש עוד מה לומר, אבל אני מרגיש שמספיק התיימרתי בזה שניסיתי להגיב ככה ובהמון מלים בזמן שאני עוד על הספה ומחפש עוד משמעות ותחושה.

בהחלמה, אח. בהצלחה.
מקווה שהועלתי.
אור.

בס"ד
שלום,אור יקרות, תודה שהגבתה וישתפתה,לפחות אני יודע שאני לא לבד בזה אפילו שלא ממש הבנתי למה אתה מתכוון "לעשות עבודה",אם אתה מיתכוון חשבון נפש וכדומה או התחזקות בשמירת המצוות ולימוד,על האחרון כבר הסברתי למה אני לא מסוגל וזה לא שלא ניסיתי ועדיין מנסה ,לעיניין חשבון נפש ותפילה כנ"ל זה מאוד קשה לי,אך אני עדיין עושה את זה אך לא באופן מוסדר,אלא ברגעים שאני רואה שאין לי משהו אחר לעשות וחשבון הנפש שלי מרגיש יותר כמו הכאה עצמית מידי פעם,וחפירה עמוק עמוק לנסות להבין מה חסר לי שאוכל להשלים אותו.

אכן המגיד מדובנה אומר משל על הפסוק "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל"
על אדם שהזמין משלוח והשליח והשליח מגיע לפתח ביתו מתנשף ואומר לו שהמישלוח שלו הגיע והוא אומר לו טעית המישלוח,אז שואל השליח מאיפה אתה יודע בוא תיבדוק,אז הוא עונה לו פשוט-המישלו שלי זה יהלומים קטנים לא ייתכן שאתה מתנשף ככה מהבאת המישלוח שלי.
אותו דבר כאן אומר המגיד אם אתה רואה שאתה עמל ויגע בעבודת השם זה ביגלל שאתה עובד לא את השם-"לא אותי קראת יעקב" והראיה-"כי יגעת בי ישראל" ,אם יגעת אתה לא מקיים את התורה שלי,התורה שלי היא מתוקה וטובה קלה ומשמחת,אתה אינך כזה סימן שאת עצמך אתה עובד...

אני עד עכשיו מנסה לתפוש את הנקודה הזאת ולנסות לאמץ אותה אך ללא הועיל,איפה הנקודה הזו,כיצד אני מפסיק לעבוד את עצמי ומתחיל לעבוד את השם?

מה שנתן לי להפסיק וב"ה אני לא רואה את עצמי חוזר לנפילה בכיוון הזה היה קודם כל שהניסיון לא יהיה כ"כ זמין,הוא צריך להיות בלתי אפשרי לעקיפה אלא קשה מספיק מכדי שתנסה בכלל בזמן של התעוררות קלה של התאווה לחפש.. ובתוספת- לעזאזל אתה ואני יודעים שזה לא נותן סיפוק בכלל,זה רק נותן הנאה קטנה וקצרה,שלאחר מיכן אתה מרגיש ריק פי כמה וכמה,אינ מעדיף לוותר על ה"הנאה" ולא ליסבול את ההשלכות שלה,אני לא מרגיש שאני "עושה שריר" אני מרגיש שאני מרפה מן העברה,לא מדובשך ולא מעוקצך.

תודה אחי,יום טוב.

אחינו . אודה על האמת. לא קראתי הכל. אני מטבעי מחפף כל הזמן.
רק אתפלל מעל המקלדת .

"רבש"ע תן לחברינו -jhhctu- שמחה. תן לו אושר ושלוה.
בקשה ממך כל יכול, אדון העולם שהכל שלו, בבקשה ראה את כל נסיונותיו להתקרב אליך.
ראה כמה הוא משתדל. כמה הוא רוצה אותך.
בבקשה ה' העלה אותו על דרך טובה וקרובה אליך. זה כל מה שהוא רוצה.
תודה על כל הטובות וההצלחות שנתת לו.
תודה ה' על שקרבת יהודי טוב אליך. ועכשיו מה הוא רוצה ?
סה"כ רוצה עוד קצת יותר קרוב. תודה רבה ה' " .

אני מקווה שרק הועלתי ולא להיפך. לא רוצה להתגאות.
רוצה לצאת קצת מעצמי ולהרגיש את האחר.
יום טוב, נשמה.

תודה,תודה,תודה!

שלום.
נגעת בי מאוד,מאוד מזדהה. כמו שעור יקרות התפלל עבורך גם אני מתפלל שיזכה אותך ה להרגיש קרוב אליו להרגיש מחובר,להרגיש שייך תמיד! תתפלל אחי...גם אם בהתלחה זה מרגיש מנותק,לפעמים אח"כ זה נשבר ומצליחים להגיע לנקודות פנימיות ולהתפלל מהלב...תפילה בוקעת שערים. תדבר עם הקבה. בהצלחה.

שלום צדיק.

אני שולח לך הודעה בפרטי תסתכל שם.

שלום לך jhhctu,
מהדברים שכתבת נראה הרבה יותר שאתה מתמודד עם ריקנות, כי אתה לא מוצא את הדרך הנכונה שתוביל אותך לייעוד שלך, ולא בגלל או אפילו קשר קטן לאוננות/צפייה בפורנו וכו', וראיה לכך שאתה שורד (או מצליח?) הרבה מאד זמן בלי להוז"ל וכל תולדות העוון, אתה מרגיש ריקנות ממקור אחר לגמרי.
אני לא מבין במצב שאתה נמצא בו, ולכן לא אדבר פה שטויות.
אבל ברשותך, תופעה של חוזרים בתשובה שמגיעים למצבים כאלה היא כל כך צפויה, אני אישית מכיר כמה בחורים שעד היום לא מוצאים את עצמם, הם עשו הכל לבד וכו' עד שהכל מתנפץ בחיים, ומרגישים כל כך בודדים, ואולי אפילו מתחרטים על החזרה בתשובה, מה שגורם להם לחזור בשאלה שוב.
אז כמו שכבר בירכו אותך פה הצדיקים לפני, גם אני מברך אותך שתמצא את עצמך, ותדע לאן אתה שייך ומה בדיוק הדרך האמיתית שלך בחיים.
אגב, מה שהפסקת להרגיש חיות מהתורה, אני חושב שזה בגלל שעד גיל 17 זה לא היה דבר טבעי אצלך, ומבחינת המשפחה שלך גם יש לך אפשרות לצאת כל רגע לאיפה שאתה רוצה, מה שגורם לך להפסיק להיות שייך...  חשבת על זה?
בהצלחה!!!

(מזכיר לעצמי להגיב לך.)

בהחלמה

בס"ד

תודה לכל המגיבים!

ל"תורת השם"
זה נכון שיש חוזרים בתשובה שיוצאים,אך לדעתי זה בגלל שהם לא ניכנסו כראויי,הם נכנסו על בסיס ריגשי וחיפוש ריגושים רוניים,ומימלא ועבודת השם היא כשמה "עבודה" הם יצאו כי הם לא תמיד הרגישו את מה שרצו ולא הצליחו בעבודת השם וכו'
אני לא רואה את עצמי בחיים עוזב את האמת כי אני יודע שזו האמת בהוכחות,ולכן גם אם קשה לי מאוד ומאוד,אין טעם לעזוב חלילה,זה כמו אדם השובר חלון אחד ומרוב שהוא מפחד מהתוצאות בוחר לישבור את כל שאר החלונות וליברוח להתחבא מאחורי זכוכית.

לגביי ה"להרגיש שייך" לא ירדתי לסוף דעתך בעיניין,מהכוונה בטיבעי?
תמיד אהבתי לעסוק בחכמות ביולוגיה אסטרונומיה טיפה פילוסופיה וכו' והזה מה שהביא אותי לחקור בנוגע לתורה כשהגעתי לאתרים מסויים הטוענים להוכיח וכו' וכך חזרתי בתשובה,ככה שלימוד היה דבר שדווקא כן עיניין אותי,ועד היום הדבר היחידי הנותן לי מעט חיות מדיי פעם שלא הופכת לאחר מיכן לריקנות גדולה פי שתיים כשאר הדברים הוא לימוד התורה.

טוב אני חייב לזוז לבית הכנסת ..
שבת שלום!

jhhctu כתב on 01 אוק' 2013 07:16:


לא פספסת הרבה. זה משהו שתופס אותך ומעלה אותך לעננים אבל אחר עוזב אותך ונותן ליפול ולהתרסק על הרצפה.

jhhctu כתב on 04 אוק' 2013 14:15:

עכשיו כתבת משהו שלא כתבת לפני. אבל בכל אופן הכוונה שעד גיל מסויים, לפי דברך ייתכן שזה היה פחות מגיל 17, אתה לא היית מחוייב מכוח הדת ומכוח החברה ללמוד דברים מסויימים. ולכן עכשיו, גם כשאתה לומד, ואפילו אחר שכל כך התחברת וכו׳ אתה מפסיק לקבל מזה חיות, כי למעשה אף פעם זה לא היה משהו ששייך אליך, ולכן כמו הפתאומיות בה קפצת את הנהר כך, באותה פתאומיות אתה מאבד את זה, כי מספיק רגע אחד של ריגוש ממקום לא נכון כדי להרוס לך הכל (אם אתה מבין אותי), ובמקרה כזה אתה יכול מיד לקפוץ שוב לצד השני ושוב להרגיש ריק...
אגב סליחה שאני לא מגדיר את עצמי טוב, כנראה שזה לא הצד החזק שלי.

אנשים יקרים שלום,

ככל שהנשמה גבוהה וקדושה יותר, כך הסיכוי לנפילות גבוה יותר. חלק מאלו שנופלים הם אולי סתם חלשי אופי אבל חלק הם בוודאי בעלי נשמה גבוהה. כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו.

כאשר אנשים עם נשמה גבוהה מצליחים לשמור על עצמם בקדושה ובטהרה, הם מתחילים לחוש ריקנות. ריקנות שנובעת כתוצאה מחלל גדול מאד שאמור להתמלא בקודש והיה מלא בטומאה. הטומאה איננה והקודש גם עדיין לא בא.

איך מתמלאים על מנת לא להרגיש ריקנות?

שור שנגח את הפרה יכול למלא מקצת מן החלל אבל אין ספק שאצל אנשים עם נשמה גדולה או אפילו ענקית - יש צורך במילוי גדול יותר. אין מנוס מלהתמלא בפנימיות התורה, כל אחד כפי תפישת שכלו ויכולותיו. זו כמעט הדרך היחידה בכדי להרגיש מלא יותר ו׳על הדרך׳ למלא את היעוד שלנו בעולם.

ועצה פרקטית: צלילה לים של פנימיות התורה בצורה נכונה, אמורה לקחת שנים ארוכות. עם זאת, מי שיתחבר לעיתים מזומנות לספר הקדוש ׳לשון חכמים׳ יוכל לרוות ממנו נחת. כדאי רק להתחיל בנחת - אין מצב בעולם לאדם מן המניין לעמוד בעשירית מן ההדרכות שבספר אולם ניתן לדלות ממנו פנינים יקרות לשימוש כמעט יומיומי.

בהצלחה!

עשיות חסד למיניהן גם נותנות תחושת סיפוק וממלאות אותנו...

שלום Gold hands וברוך הבא!

כתבת את מה שאתה מציע, אבל אין לנו מושג מי אתה..
אתה מוזמן לכתוב קצת על עצמך ועל מה שעובד בשבילך ב"הצג עצמך".
ה' יעזור שתמצא כאן מה שהרבה מאיתנו מצאו - ניקיון, שפיות, החלמה.