קצת אפרוש את מה שחוויתי אתמול. לקריאה רק למשועממים. אל תוציאו על זה מאמץ. אני פשוט בשיעור... תודה.

אתמול הלכתי לאדם שמנחה קבוצות. האמת שלא כ"כ התחברתי אליו. אבל הוא אמר לי "אתה חייב להתחיל לעבוד. אל תחכה.".
צלצלתי לאחד מהאנשים שרשומים באתר שמטפלים בזה. ולאחר טלפון, שניים, קיבלתי אישור.
האמת שחיכיתי לטלפון שלו כמו איזה בחור שטילפן לבחורה בפעם הראשונה לפני פגישה והיא לא עונה. והוא ממתין לשיחה חוזרת.
מכירים את זה ?
ובאמת שחששתי. אולי אכיר שם מישהו שמכיר אותי. מה ככה לקפוץ למים ? השתגעת ?
תחכה עוד זמן, אף אחד לא לוחץ.
אדרבה, אמר קול פנימי, זה רק יעשה לך את הדרך "איסטנס", מהירה. לא מובנת. לא מדורגת.
מה הלחץ ? מה?
בכל אופן. אני אוהב הרפתקאות. אוהב לקפוץ למים. מה כבר יכול להיות ? החלטתי וזהו. אני בא !
אמרו לי שעה ומקום. הכרתי את האזור. פחדתי שיכירו אותי. מה נשמע ישאלו ? מה אתה עושה פה ?
וכן, חששותי התאמתו. אשר יגורתי בא. פגשתי ידיד משכבר הימים. שאל לשלומי. מה איתך? מה הולך ?
לאיפה אתה הולך ? מלמלתי איזה משהו ונפרדתי בידידות. ממהר לאיזה פגישה, וגם יש לי איזה קרוב משפחה באזור...
בקיצור, נחלצתי ממנו. רשע מצדיק נחלץ...
כעת אני בפתח המקום.
אפשר לשים חפץ על ליבי והוא יקפוץ... דיש. דיש. (זה קולות של לב דופק מפחד).
וווואאאייי !!!
הנה. זה קרה !! הצילו !!
גם החשש הראשון התאמת. אני מזהה דמות מוכרת. מה זה ? מה הולך פה ?
גם הוא פה. דווקא הוא בחור על הכיפק. איש נעים שיחה ונעים הליכות.
אולי אסתובב ואשוב על עקבותי. אסתדר לבד כבר. או בפעם אחרת. לא. לא היום.
- - -
פתאום. בעוד כל חושי מסתובבים. ראשי מעורפל. ביטני זועקת מפחד וליבי מחלחל.
"לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי."
פתאום קורא לי מישהו. שלום אתה זה וזה ?
כן עניתי. בסתמיות.
בא נישב רגע על ספסל לפני שניכנס.
חיוך גדול שלו. ברוך הבא. אל תדאג - כולנו איתך.
הסביר קצת נהלים. לא משהו בשמים. אתה לא חייב לדבר. לא חייב לומר כלום.
נרגעתי. ראיתי אדם צלול. שפוי. נראה באמת אדם טוב. לא איזה ...
הרגשתי שהוא איתי. לא מולי. שיש יחד. שותפות. כבר מההתחלה.
הרבה אהדה. הרבה.
אמר לי את כינוייו באתר. - אה ! זה אתה, עניתי.
איזה יופי. אדם טוב.   
- - - -
נכנסים.
כולם יושבים מסביב לשולחן. יש כיבוד. חיוכים. לא אווירה נכאה. בכלל לא.
אווירה טובה. סוג של בית. היחד ממש מורגש בחלל החדר.
יושב על כיסא. יושב ליד האדם שהכרתי. מה נשמע ? מלמלתי...
טוב ב"ה. יופי.
מתחילים. סבב היכרות. מדברים. כ"א פורק מה שעל ליבו.
אין מחויבות. אמור רק מה שאתה רוצה.
חשבתי שכולם פה כבר נקיים שנים ע"ג שנים ואני הטירון. הצעיר.
לא. כולם כמוני. יש נקיים יותר יש נקיים פחות.
זה ממש מרגיע.
...
ככה מתקדם לו הזמן. אני שומע. מאזין. משתתף עם הלב.
והופ ! הגיעו אלי.
אמרתי את שעל ליבי. לא תכננתי. פשוט הוצאתי בקצרה מה שישב שם על הלב הפועם.
מה שישב שנים על הלב העייף. הלב הכל כך מותש.
אח ! איזה פריקה. איזה שחרור. הרגשתי מה זה להוריד אלפי טונות מעל שכמי.
עכשיו יותר קל. יותר טוב לי.
"הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי אֲדֹנָי בְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי."
"דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ."
זהו. נגמר. ערבית. הולכים.
כבר מחכה לפעם הבאה...
תודה רבה ה'. תודה.
"יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה הַלְלוּ יָהּ."

היה כיף לראות אותך, כיף לשמוע אותך,
תמשיך לבוא.
אוהב.

אוהבים.
(מבחינתי זאת לא הייתה פעם ראשונה, אבל כמעט כזאת.

תודה על השיתוף. שמח שהייתה לך חויה חיובית.
אני מאחל לך שכשם שקרה לך הנס ובאת לקבוצה, כך יקרה לך נס נוסף ותמשיך לבוא - כי זה לא מובן מאליו. הרבה חברים מתחילים, מתלהבים, ומתפוגגים. צריך לבקש על זה מה' בדמעות.