תכל'ס חרוש וכולי, אבל יש לי צורך לפרט.

1.גיליתי שאני מרגיש צבוע ליד המשפחה/חברים בתקופת השימוש.
2.גיליתי שזה שולט עליי, ואני שונא להיות נשלט
3.מרגיש בוגד בבת זוגתי לעתיד, מרגיש שזה יפגע בזוגיות שלנו.
4.הבנתי שככל שאני ממשיך להשתמש זה לא יספק אותי ולא יגרום לי להוריד את המינון אלא להיפך.
5.הגעתי למסקנה שאני רוצה להגיע למפוכחות מינית על כל צדדיה וללא רבב
6.גיליתי שזה מוציא ממני שמחה ושזה פוגע בי ובסובבים אותי.
7.הרגשת צער ופספוס אחרי כל נפילה.

עכשיו שכתבתי זאת אולי זה יעזור לי לפחות קצת להיות מודע לעצמי לפני הנפילה. אולי.
לילה טוב. בשמחה...

יופי של צעד ראשון. תודה. (ולא בגלל 'שגנבת' לי את הגיהנום היקר..)

מתחבר כ"כ.

או בקצרה, כפי שאני רואה את זה:"הודנו כי אנו חסר אונים מול התאווה- כי אבדה לנו השליטה על חיינו." מסכים? (:

תודה לך על הפירוט.

לחלוטין.
לא מרגיש כי אבדה שליטה על חיי באופן מוחלט.
כי התדירות לא גבוהה כך שזה בתקופות, אך האובססיה קיימת ומידי פעם עוקצת ומראה לי שאני לא אדון לעצמי.
תודה. בשמחה.

מאחל לך שתרגיש...
כמה שזה נשמע עלוב, זה מה שמציל אותי.
אוהב.

ואם הוא היה "גונב" לך את ה"כ"ה אב תשס"ה"?

הלוואי.....

הוא לא היה גונב לי, זה לא שלי...

למה לא? אחרי הכל אתה עבדת וכו. לא כפו עליך כלום.
שכוייח. בשמחה.

המציאות כפתה עלי. אחרי הכל, הנקיון מתנה. אני מאמין שאבאל'ה אוהב יתן אותה לכל ילדיו.

יותר מאשר השימוש הביא אותי לחוסר אונים, ימי הנקיות-נורמאליות הביאו אותי
בשנה האחרונה, בלי קשר לתוכנית התחלתי לחזור לאט לחיים, סדרי יום, עדיפויות, קימה בבוקר, עבודה. הרגשתי שאני חוזר לעצמי. לעצמי שלא היה מעולם. שהנה אני בדך הנכונה, ואוטוטו יכול גם להתחתן, לבנות בית וכו'. ואז תמיד, בפינות, היא ארבה. והיא תמיד היתה שם. ואת הכל היא פרקה.
וידעתי להתחיל מחדש. הייתי אשף בזה. מקלחת. ריצה. שנאה עצמית, ושחזור. כתיבה. התבודדות. קבלה לעתיד. ושוב, לאט, קימה בבוקר, עבודה, חיים, הכל מסודר על מדפים, ואז שוב, בבת אחת, באמצע כל הנורמאליות והחיים שכבר התחילו לרקום לעצמם צורה כמו כל מי שסביבי, ונושאי שיחה, ודיבורים, ושעות סבירות, ואוכל, ובריאות, והתעמלות, וטיולים, ותפילות, הכל התפרק שוב, ושוב מדפים, ושוב חיים וקופסאות
ושוב דומינו רעלי
וטובלי
ורעלי

ממש מזדהה, תודה!

תמיד בשמחה, נפלא שאתה מודע כבר עכשיו לכך ועושה צעדים ולא משלה עצמך שאחרי החתונה זה יעבור.
בהצלחה אח צעיר!

כתוב בספרים הקדושים (ספרי התוכנית כמובן) שהתוכנית לא מלמדת אותנו איך להפסיק. ידענו זאת טוב מאוד. עובדה. תמיד הפסקנו. מה שהתוכנית מלמדת אותנו זה איך להשאר בהפסקה. לא לחזור שוב לשימוש.

מאחל לך שדרכך אכן תמשיך להתנהל על מי מנוחות (עד כמה שהדבר אפשרי ומציאותי) ושהפעם הזאת ההפסקה כן תהיה נצחית. (אוי, שוב שכחתי. רק להיום!)