היו שם הרבה חברים שלי והיה נהדר.

אבל תמיד יש משהו שהורס את הכיף.
המשהו הזה זה האובססיה של התאווה.
נראה לי שאני לא צריך לפרט כי כולם מבינים על מה מדובר.

רק אתמול הבנתי כמה שהאובססיה הזאת קיימת בי והיא לא דלגה אלי מה שבהתחלה חשבתי.

אנא ה' עזור לי להתנקות מהדבר הזה. בבקשה!

אח ! כמה שאתה צודק.
הרבה זמן לא יצא לי להיות בחתונות אבל זה ממש זכור לי...
ההרגשות המעורבות הללו של קדושה והתעלות בשמחה של מצווה,
לבין הרהורים ומחשבות...
זכור לי וצורב.

גם לי קרה משהו דומה,
במובן של צעירים.
שיהיה.
בהצלחה!

איזה כיף לראות את התגובות.
תודה.