א' מהדברים שהציקו לי מאוד (ועדיין, לפעמים) זה שאני גר בחו"ל. כ"כ הרבה דברים אני "מפסיד" (לכהפ"ח לפי הרגשתי). דוגמא א' הינה הברכת-כהנים היומית. לרובם אומנם התרגלתי אך עם חלקם הקבלה עדיין קשה עלי.  ישנם זמנים בהם אני דווקא "מרוויח" (בימים טובים למשל) והשנה הנוכחית והבאה עלינו לטובה (תשע"ד ותשע"ה) בזמן שאתם עשיתם עירוב-תבשילין רק בער"ה אני זכיתי במצווה זו גם בערב סוכות ובהו"ר.

א' מהדברים שקשה לי לקבל הינו שרבים מהקבוצות כאן נמצאים בכנסיות. (בחדר צדדי, כמובן. לא ב"היכל".) יש אמנם במקומות אחרים אבל הם פחות בכמות ופחות איכותיים. השאלה הנצחית שלי הייתה "למה שאלך לע"ז להפסיק ג"ע"? ו"אם הייתי גר בארץ לא הייתי זקוק לכך".

ידוע לי אמנם שיש דיעות שונות בין הרבנים, וכל אלו שמכירים את הנושא מקרוב לא רק מתירים זאת אלא אף ממליצים על כך בחום. (רק השבוע יצא לי לדבר עם רב נוסף שלא כ"כ הכיר את הנושא ולספר לו על פרטי-פרטים ולסיום אמרתי לו שכל יום ראשון אני לוקח את אשתי לכנסייה והוא נהנה מהרעיון ורצה לקשר אותי עם מתמודדים נוספים שפנו אליו לייעוץ והוא מעולם לא ידע מה להציע) אך אני תמיד טענתי שיש רבנים מהצד השני של המתרס שאוסרים זאת ולמה לי להכנס לספקות ולמחלוקות ולשאלות. והמחמיר תבא עליו ברכה.

המעניין הוא שבתקופת המחלה, בהיותי עם אשתי, עשיתי מעשים שגם הם מהווים שאלה גדולה ומחלוקת לא פשוטה בהלכה אך שם הזכרתי לעצמי שיש מתירים והמיקל לא הפסיד...

שורש שני הדברים אחד הוא. להמשיך להשתמש ויחד עם זאת להשקיט את המצפון. בשימוש "יש מתירים", בהחלמה "יש מחמירים".

כמובן שהיום אני הולך לשם. לכנסייה, לשם-שמים. יחד עם אשתי. והשבוע אף "החמרנו" והתחלנו ללכת שעה יותר מוקדם. לקבוצה נוספת שמתקיימת שם. ולפני שאנחנו נכנסים אני נושא תפילה: "שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה". ורק להיום - אני לא עושה את המעשים החולים.

סביר להניח שאני האחרון בפורום הזה שיכול לתת לך עצה בנושאי הלכה, אבל לדעתי אתה לא צריך לראות בזה "ללכת לע"ז" (אני מניח שראשי התיבות משמען עבודה זרה). זה בדיוק כמו ללכת לבית חולים בהנהלת כנסייה כדי להתרפא. אתה הולך לשמור על בריאותך לא לעבוד עבודה זרה חלילה.
שאלה, ברשותך.
אמרת שאשתך מצטרפת אליך לפגישות. דבר ראשון, כל הכבוד לה, זה מקסים מצידה. אשריך. האם הקבוצות שם הן מעורבות כך שישנן גם נגמלות או רק נשות נגמלים?

אין באפשרותך לפתוח קבוצה במקום אחר ?
לי אישית זה היה קשה ללכת לשם...
והאמת, שאפי' אין לי מושג - כי אצלינו בארץ זה כ"כ רחוק מהמודעות...
שיהיה לך שבוע מצוין, נשמה.

אלון יקירי, ראשית כל יישר כחך. אכן כיוונת לעניין. ולזה היתה כוונתי בתפילה. אני עכשיו הולך להתרפאות ומה לי עם המקום הוא כזה או אחר. כפי שסוד כתב לא מזמן שכשהוא לקח את אשתו לביה"ח הוא לא חיפש מקום בלי צלמים הוא חיפש מקום עם מומחים. למרות ששם הכומר עובר בין החדרים כל בוקר ומנסה לשוחח עם המאושפזים... הוא פשוט "ניער" את הכומר בעדינות והתרכז בהחלמה. ובקשר לשאלתך אכן ישנם שלושה קבוצות נפרדות. הראשונה הינה קבוצה זוגית בהם שני בני הזוג משתתפים ומשתפים על התקדמותם הזוגית. ללא קשר להתקדמות האינדיווידואלית של כל א' מהם. לאחר מכן הם נפרדים ועוברים לשני קבוצות נפרדות במקביל בהם המכורים משתפים על מסלולם האישי בפרטיות ללא התערבות האשה והנשים משתפות על מסלולן האישי בפרטיות וללא התערבות המכור. כמובן שלכל א' שמורה הזכות לערב את בן\בת זוגו במסלולו כפי הבנתו\רצונו באופן פרטי. ולקבוצה הצפציפית שלנו מגיעים רק גברים מכורים אם כי ישנם קבוצות בהם מגיעות גם נשים מכורות.

עזרני, הרעיון נפלא אך בלתי ניתן לביצוע. אני חדש בעסק. ישנם קבוצות במקומות אחרים ומגיעים גם לשם אבל רבים וטובים מהמחלימים הינם גויים ואין להם סיבה לא לבא לשם.

מתנת. לא מתאים לי לכתוב את זה, אני ראשון המתנגדים להפרדה בין נשים לגברים, אבל טוב שמפרידים בין מכורים למכורות.
פעם לפני כמה שנים ניסיתי לקחת חלק בקבוצה טלפונית של SA דרך סקייפ (ללא וידיאו) והיתה מכורה צעירה שהתוודתה על דברים שלמרבה הצער אותי דווקא עוררו. אז כנראה שלא היא צריכה אותי ולא אני אותה. אצלנו יפה ההפרדה.
כל הכבוד על הפתיחות, ברור לי כמה זה קשה לך.

תודה מתנת על הפוסט.

כפי שאכן כתבת، ישנן קבוצות מעורבות וישנן נפרדות.
אישית אני חושב שאקבל החלמה גם בקבוצה מעורבת.
ולגבי התעוררות מינית، הייתה לי כזו גם כששמעתי גברים משתפים.

אני לא אברח מקבוצה מעורבת שמשתפת בה אישה،
כמו שלא אדלג על העמודים בספר הלבן שכתובים שם מסעים של נשים מכורות.

זה כמובן נתון לשיקול דעתה (מצפון) של כל קבוצה וקבוצה.

בהחלמה.