האומנם המשפט הזה הינו משפט אבסלוטלי? אם אני יחליט שאני רוצה לחסוך בכסף ולוותר על ארוחות פה ושם, לצמצם את שעות השינה שלי, ולשתות רק פעם בשני יממות האם אוכל להחזיק מעמד? אבל אני רוצה! והרצון שלי חזק כמו ברזל! אז למה אני אתמוטט אחרי תקופה קצרה? האם חסר לי משהו בכח הרצון שלי? האם אני לא מספיק רוצה?

התשובה היא שלילית! ברור שאני מעוניין ורוצה וחפץ. אבל אני חסר-אונים מול המגבלות הגופניות שלי! הגוף זקוק למזון, לשינה, ולפעמים גם לתרופות. ע"מ לשרוד. אחרת זוהי מלחמת-קיום אבודה מראש! זה משחק מכור!

מוכר הסיפור על אותו א' שהחליט לחסוך בכסף ולהרגיל את הסוס שלו, שאכל כמו סוס, לאכול כמו בן-אדם! שבוע ראשון הוא הוריד קצת חציר, שבוע שני הוריד עוד קצת. הנסיון עבד יפה ובשבוע השלישי הוא כבר צמצם לגמרי את הארוחות. עד שהסוס התפגר. ואז הוא ספק כפיים ואמר: "אוי כמה חבל, הוא מת רגע לפני שהוא התרגל לחיות בלי אוכל"!

כשאבין ואפנים שבעבורי התאווה היא "משחק מכור" ופעולות הכניעה הינם האוויר לנשימה בעבורי אוכל להתקדם. כל עוד אני "משחק אותה גיבור" הסוס שלי ימות רגע לפני שהוא יתרגל לחיות בלי אוכל!

מה זה צודק..
אני עדיין משחק אותה גיבור ויודע הכל...
אבל איך ? ?
איך עושים את זה באמת ?
זה לא הבנתי.

צודק.
פעם שמעתי, 'אין דבר העומד בפני הרצון'- לרצות- תמיד אפשר. ליישם- לא תמיד.
אוהב.

מאיפה מגיע אלינו הרצון?

להבנתי - הרצון שלנו הוא כמיהה למקום שלא נמצא כאן ועכשיו ואנחנו מייחלים לו. זה יכול להיות מטרה נעלה ביותר אך היא תמיד איננה כאן אלא במקום אחר על ציר הזמן.
בשפת המכורים אפשר לומר שרצון הוא סוג של פנטזיה. אוכל לוותר עליה אם אבין שטבעי שאני ארצה אך אני מסוגל לוותר עליה ולהשאר חי!

בגלל זה אנחנו אומרים בתוכנית רצונך ייעשה ולא רצוני. כי אני רוצה להשאיר את כח הרצון שלי בצד, חסר משמעות ולהתרכז ברצון הבורא שמתקיים בפועל ממש בכל רגע ורגע. החיבור שלי אל הרגעים הקסומים שנותן לי בורא העולם הוא הניתוק המושלם מהתאווה. למה אתאווה כשיש לי אותו?

עוזבים הכול ומתחברים לאלוקים.

brother כתב on 11 אוק' 2013 11:09:


איך?

אתה בעצמך אמרת לי פעם(נראה לי..) ואם לא אתה אז משהו אחר בטוח...
דרך התוכנית!

brother כתב on 11 אוק' 2013 11:12:


אכן, רק רציתי לחדד את הדברים. תודה.