שלום,
לפני 87 ימים גיליתי את האתר הזה. מאז אני פה. מאז אני נקי.
גיליתי שהראש שלי מלא בתועבה, יותר ממה שחשבתי שהוא מלא (מה כבר חשבתי לעצמי? שעות על גבי שעות של בהייה נותנים את אותותיהם)
אז אני מצליח, בעזרת אבא, לא לשז"ל

הבעיה שזה לא נותן לי "בוסט".
זה לא נותן לי חשק להמשיך.
אנשים מתארים שאחרי כמה ימים של נקיות הם פתאום צלולים, פתאום הם גילו עולם ורוד (יותר).
לא קרה לי.
אל חשש. אני לא עושה אחורה פנה. אני נשאר פה.

הבעיה שאני מרגיש הרבה יותר מזוהם.

במחשבה שניה, אולי כי אני צלול (למרות שאני לא מרגיש צלול) אז אני מגלה באיזו זוהמה אני חי?
גם אם כן, זה לא עוזר לי עכשיו

לאלוקים פתרונים. אולי לכם יש מחשבה טובה?

היי נטישת היקר,
אשריך על 87 ימים של נקיות משז"ל. ממש לא מובן מאליו.

לפני תקופה היה לי קושי מאוד גדול בנושא של תאווה מותרת. שוחחתי עם חבר ותיק. והוא הסביר לי כמה אני טועה בגישה. אנסה להעביר את הרעיון,
אם ההתמכרות היתה שז"ל, אז נקיות משז"ל היתה מנקה את המוח מהרעלים. אם ההתמכרות היתה פורנו אז הימנעות מצפיה בפורנו היתה הפיתרון.
אבל התאווה היא לא אף אחד מהביטויים הללו. התאווה היא גישה שבה אני מנסה לקחת לעצמי, להתמלאות, אני במרכז וכולם מסביבי, כולם ישמשו אותי וימלאו את חסרוני.
כאן מתערבבת אלרגיה למיניות. אז כל דבר עם הקשר מיני מעורר גירוי חזק במוח עם אשליה שזה פתרון הבעיות. ולכן אני חייב לצרוך ולהתמלאות בכל דרך אפשרית בתאווה.
וגם אם זה על חשבון ערכים, או על חשבון אחרים, או אפילו על חשבון הזהות שלי. העיקר כאן ומיד! מגיע לי להתמלאות. וזו בקצרה הכפייתיות של התאווה.
אם אני עדיין פועל על התאווה, לא משנה הביטויים, אפילו אם הפסקתי A B C וכרגע אני רק עושה D זה לא משנה. זה לא שינוי גישה. זה לא מנקה אותנו.
התוצאה אני נשאר במעגל הקסמים של אובססיה כפייתיות וריקנות.

כל זה במונחים הפיזיולוגים. אבל יש כאן יותר מזה. הצום הזה שכפיתי על עצמי מתאווה, הוא צום לא קל בכלל. וכשהמשבצת של התאווה ריקה אני חייב להתמלאות ממשהו אחר שווה לעוצמה של התאווה. אם לא אמצא את אלוקים דחוף!!! אזי אתייבש ואתרוקן עד שיגיע רגע שבו ארגיש או תאווה או שאני מת. לכן אסור לנו להישאר לרגע בלי אלוקים אוהב שימלא את חיינו. בשביל זה צריך גישה רוחנית לחיים. וזה הדבר היחידי שתכנית הצעדים מציעה - גישה רוחנית לחיים. זה נורא פשוט, לא קל בכלל, אבל שווה הכל.

לסיכום, כשאני צם מתאווה - רע לי. כשאני מחובר לאלוקים - אין לי צורך בתאווה. כי טוב לי.

ולסיום אביא כאן ציטוט יפה שממחיש את העניין:




אוהב
הושיעה

בנוסף למה שהושיעא אמר, אני, באופן אישי, הרגשתי את ה*רא ואת עד כמה המצב לא נורמאלי לא רק בתחום המדובר בצורה הרבה יותר חזקה ככל שאני נקי

תודה הושיעא. תגובה מעוררת מחשבה.


אוקיי. זאת הייתה הכוונה. זה גם מסתדר עם ההרגשות שיש לי.


פעם ראשונה שאני רואה את הזווית הזאת. לא מרגיש ככה.
אני לא חושב שזה שאני רואה פורנו זה כי אני רוצה להיות במרכז ושכולם ישמשו את חסרוני.
תמיד כשהיה לי דחף לצפות בפורנו היה בשביל לפצות את עצמי על משהו שחוויתי באותו היום
+
יכולת פיזית לצפות (בדידות, מחשב, אינטרנט פרוץ, זמן וכו')

אני פתוח להצעות אבל אינני מבין את ההקשר שאתה עושה עם האגואיזם.
לא הבנתי את ה-


איך זה נכנס פה?

נניח שניה לדברי הושיעה (שדרך אגב אני מזדהה ומתחבר איתם מאוד).
אני רוצה להצביע על נקודה שקוראת לי הרבה.
לעיתים כשאנחנו מתרגלים למצבים טובים יותר אנחנו שוכחים כמה רע היה לנו פעם.
זה מסוכן משני צדדים. א. אני לא שם לב להתקדמות ולא מודה עליה. ב. אני יכול לחזור למקום שהייתי בו בגלל שעכשיו אני לא זוכר כמה זה רע.
בדיוק בשביל הדבר הזה אני משתדל להשתמש בפיתרון של אסירויות תודה. אני משתדל לכתוב לפחות פעם אחת ביום אסירות תודה שתזכיר מה המצב שהייתי בו, איפה אני היום ולאן איני רוצה לחזור.
אז ברור שיש עוד המון לאן להתקדם. ברור שיש עוד דרך ארוכה בשביל להגיע למפוכחות. יש עוד הרבה דברים ללמוד.
אבל רק להיום אודה לאלוקים שנותן לי שפיות כוח ותקווה. שנותן לי שלווה ואהבה. שנותן לי נקיות של 18 יום רק להיום.
בשבילי זה אנטיביוטיקה. נסה את זה.
אוהב.

"לפצות את עצמי"... זו בדיוק הגישה אליה התכוונתי.

האם לפרט יותר? כאן?
[/quote]

חסר אונים,


העניין הוא שהמצב לא טוב יותר מפעם.
אוקיי, אז לא שיז"לתי את עצמי לדעת כבר תקופה. אבל בפירוש המצב לא יותר טוב.

הושיעה,
אני לא מכחיש שזה צורך אגואיסטי. ברור שאני צופה בפורנו כי אני רוצה.
בדיוק כמו שאני מחליט לאכול שווארמה ולא נבטים. זה גם אגואיסטי.
מדבריך משתמע שאני שאני מזיק לאחרים - "...אני במרכז וכולם מסביבי, כולם ישמשו אותי..."

אין לי בעיה שתפרט יותר,
עם זאת, אני סומך על שיקול הדעת שלך - אם לדעתך זה לא שייך לכאן, אשמח לתשובה בפרטי

לא לשז"ל תקופה זה לא מצב יותר טוב?
יחסית... אסירות תודה.

אנחנו חלוקים ב"מצב יותר טוב".
לשיטתך ההגדרה היא: פיזית, אני נמנע מדברים שאתמול לא נמנעתי מהם (או משהו בסגנון - לא רוצה להכניס לך מילים לפה)
לשיטתי: אין לי הגדרה. אני לא מרגיש יותר טוב, אני עסוק יותר שעות ביום בתאווה (אם לא באתרים במחשב אז בתאים במוח),
בסוף היום, כשאני מסכם את היום שהיה, אני בפירוש לא נקי יותר.

----
אם אתה רוצה לחפור יותר, זה אפשרי.
בכללי ההימנעות משז"ל לא נותנת נקיות אמיתית, היא נותנת נקיות טכנית.
בשביל נקיות אמיתית משתמשים בתוכנית של 12 הצעדים. כך עושים ניקוי בית מושלם.
המפוכחות באה עם הצעדים. אין קיצורי דרך. ככה זה אצלי, אולי גם אצלך.
אם אתה מרגיש ככה בעצמך כנראה ששוה לך לבדוק את האופציה הזאת.
אבל עדיין, כדאי להיות אסירי תודה על הדברים הטובים שכן קורים לנו. וגם נקיות טכנית היא מתנה. אולי לא מספקת, אבל עם עבודה נכונה דברים טובים קורים.
אוהב.

אנסה לדבר מניסיון העבר שלי.
כן, אני ממש מזדהה איתך ברגע זה. נקי 60 יום ומרגיש כנ"ל.
יש הבדל קטן אבל, פעם הייתי נקי 7 חודש, כן זה היה זמן ארוך מאוד! ואתה יודע מה, בתקופה הזאת, הרגשתי נפלא!
הרגשתי שאני מלא, שאיני צריך משהו שיספק אותי! הרגשתי שיש לי כל מה שאני צריך, שאלוקים איתי בכל אשר אפנה...(היום אני מדבר כך אבל אז אלוקים לא כל כך היה בתמונה.. זאת אומרת לא שלא האמנתי בו פשוט לא הודתי לו כל בוקר..)
ישנה הרגשה של מלאות, להיות מלא, לדעתי, זה הרגשה של סיפוק עצמי בכל מה שאני עושה עכשיו! הרגשה שטוב לי איך שאני היום, שכל מה שאני עושה זה מה שצריך להיעשות.
אני מנסה לכתוב את הדברים האלו זה קשה לי, אני גם מחפש עכשיו כיצד לחזור אל המקום הזה, שכן גם אני נקי ומרגיש לא טוב...(נקי אבל לא כמו אז..).
האגואיסטיות שעליה מדבר הושיעה, אני ממש מבין אותה, נכון קשה להבין, אנסה להסביר מנקודת הראיה שלי.
כאשר אנחנו רוצים משהו, אוכל או דבר מסויים, ממה זה נובע? משהו בפנים, איזה רצון שאומר לי, זה צריך להיות שלי. ואדם לפעמים מסוגל לרדת למקומות שהוא לא מאמין שהוא יגיע אליהם, ואני לא מדבר רק על תאווה, כך לדוגמא את הכסף... אתה יודע כמה חיים היה אפשר להציל, אם הכול לא היה תלוי בכסף?!... אבל מה לעשות אנחנו בני אדם יש לנו תאוות.
ככה אני חושב גם כאן, נכון אנחנו נקיים, אבל צריך לחפש את הדבר האחר, שימלא אותנו, שהוא יהיה מעין "תחליף" לתאווה שהייתה לנו עד היום. אני נזהר מאוד כאן אבל אני חושב שצריך בעצם למצוא- מה אני באמת חושב שיעזור לי לספק את עצמי כדי שאהיה שמח ומלא?.
התוכנית מציאה לנו דרך, והיא- להרגיש חיבור, להבין שכל דבר שאנו עושים הוא ממנו, שהוא איתנו, שאנחנו חיים בהווה ולא כל הזמן אומרים... אוף למה אני כאן... אם הייתי עושה כך בטוח ש.... אם הייתי בפנסייה אז.... וכדו'....
אדם לא יודע לחיות את ההווה שלו, הוא כל הזמן רוצה משהו שלא נמצא, וכך הוא לא מרגיש טוב ברגע זה!
אנחנו לדעתי צריכים ללמוד לרצות את הרגע הזה דווקא, את הנקיות של עכשיו, את ההתמלאות של עכשיו, לא מהתאווה אלא מדבר אחר, מהתחברות אמיתית.
אני חושב שיש לי עוד הרבה מה לכתוב אך נראה לי שזה מספיק...
בהחלמה, ובתקווה שאגיע גם לדברים שכתבתי...
אוהב, אח.

נטישת היקר,
הסיבה ששאלתי רשות זה כי אנו דנים בפגמי אופי ולא רציתי חלילה להישמע כאילו אני מנתח את פגמי האופי שלך. וזאת למודעי שעל עצמי הנני מדבר.

הסבירו לי ואחרי זה מצאתי את התובנות הללו בתוך המניעים של חיי, שההתמכרות מורכבת מ3 חלקים. מחלה רוחנית, נפשית ופיזית.
אדם נורמלי, שואף למילוי = משמעות = רוחניות. הוא חי בתוך מערכת ומתוכה הוא שואב את האושר השלווה הערך והתענוג = נפשי \ רגשי. וזה נותן לו תחושת היי פיזית.
לי המערכת נדפקה בכל 3 החזיתות.
השאיפה שלי לרוחניות היא חזקה יותר מלאנשים רגילים. אני צמא יותר רעב יותר... יש בי כמיהה געגועים ורומנטיקה יותר מלאדם רגיל. הנשמה בחיפוש תמידי...
האיזונים הנפשיים שלי חלשים יותר משאר בני אדם. אני נעלב מהר, לוקח כל דבר אישי וישר ללב, צריך צומי נואשות ואישורים מהסובבים שאני קיים...
ולבסוף יש לי אלרגיה למין. מה שלרוב בני האדם זה סתם כיף, אצלי זה משגע את המערכת ונותן תחושה של טעם החיים. זה משתלט לגמרי על מרכז הבקרה של המוח.
כתבתי על זה פעם - www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3501.msg36519#msg36519

ולכן, אחרי שהבנתי שהתאווה היא רק פיתרון. לא הבעיה עצמה. אלא פיתרון טעותי שנותן לי את הדמיון והפיצוי! פיצוי על כל העוול שנגרם לי...
יוצא שהבעיה היא בעוול שנגרם לי. בציפיות שנהפכו לאכזבות. הלנקתי פוסט נפלא בנושא.
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3882.msg40087#msg40087

עיקר היובש וההרגשה הדפוקה היא מהריקנות. הריקנות היא לא תוצאה של האוננות. אתה העדות לכך. היובש הוא מרצון להתמלאות וללא הצלחה.
ישנם רק 2 דרכים אפשריות להתמלאות. או בלקיחה, או בנתינה.
www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=3622.msg37567#msg37567
אם אני שואף להתמלאות מלקיחה, אז כל פעם שהמבצע נכשל, ולא קיבלתי את שרציתי, ונפגע לי האגו, האגו שמבין שמגיע לי פיצוי.. אז אני דורש פיצוי.
בדרך כלל הפיצוי הכי משמעותי וכייפי ובזכרון צרוב ששם האושר = תאווה.
אמנם יש כאלו שינסו להתמלאות באוכל, קניות, הימורים, סמים, אלכוהול, אני אישית בתחילת השבוע ניסיתי לקחת ולהתמלאות ולפצות את עצמי במשחקי מחשב.
אבל התוצאה עגומה. כי נדפק לנו מנגנון ההנאה. כשאני לוקח לעצמי, אני מזין את הגישה של האגו שהיא המובילה לתאווה.
כי כשאני מנפח את הגישה של לקחת = אגו אני בעצם מעיף את אלוקים מהחיים שלי. אני אומר רצוני ייעשה ולא רצונו ייעשה.
ובלי אלוקים יש בי כזו ריקנות וחוסר משמעות לחיים שאני חייב דחוף להחיות את עצמי = שוב תאווה.
וזה אצלי הקשר בל ינתק בין אגו לתאווה.

אני מרגיש שטיפה הארכתי. אבל הדברים ממש חשובים. ואצלך זה כרגע מחדד מאוד את הנקודה. כי לכאורה אתה במצב אידיאלי שבעולם!
גם נהנה ממפנטזיות ואוננות, וגם לא משז"ל אז את החטא אין כאן. אז לכאורה אתה אמור להיות מבסוט, הרי זה החלום. 90 יום של להנות מהתאווה בלי נפילות!!!
אלא מה, כנראה שזה לא הנקודה. כנראה שהנקיות היא לא מטרה אלא אמצעי. אמצעי להיות שפוי יותר, ואז למצוא את אלוקים מהר יותר.

לסיום הדברים, אתה שואל, למה אני לא מרגיש נקי?
אציע לך לקרוא את 2 החוברות הדקות של תוכנית ההחלמה. הקריאה הרי לא מחייבת. אם לא תתחבר, לא קרה כלום. אבל חבל יהיה לחיות את החיים ביובש המדבר אם אכן יש כאן מעיין מתחת לחלונך. יש כמה פעולות פשוטות (פשוטות, לא קלות) שעוזרות לי להתמלא.
אבל אולי כדאי להתחיל בקריאת הספרות. הספר הגדול והספר הלבן.

מאחל לך כל טוב שבעולם, ושתרגיש אושר וחיבור ותתמצא את אשר נפשך חושקת בו באמת.
אוהב
הושיעה

'נטישת' יקר, תרשה לי לומר שאתה למעשה כותב שהנך מרגיש קצת 'מרומה', הסכמת לוותר על הכח הכי חזק שליווה אותך שנים, אתה לא פועל עליו באופן מפורש ואין לך הקלה, מבחינה מסויימת אף יותר קשה לך ממקודם. התיאור שלך הוא הדבר הכי מובן שיש. רבים עוברים חוויות דומות, בדרך כלל תחושות כאלה נובעות מריקנות.

מרגע שביטויי התאווה המפורשים פחתו מבנה האישיות מורגש ומודגש יותר, כל מיני צדדים לא מפותחים - תוצאה ישירה של הזנחה של שנים צפים אל פני השטח. אם לא יכנס משהו אחר ככח משמעותי, ברירת המחדל עדיין תשאר תאווה, והצער מאי מימושה יגדל. הפיתרון אם כן הוא להשתדל להתמלא מכח אמיתי. מכורים מתמלאים בדרך כלל מנתינה.

אבל לא רק, יש פעמים שמלכודת הדבש הזו לא נותנת להתרומם, לדוגמא - חברים שעסוקים בנתינה לא פורפורציונלית. גם היא מהווה סוג של בריחה, מרוב נתינה הם חדלים מלמתרגל חיים רוחניים, ומכאן הריקנות. בספר 12&12 של AA (עמ' 92) מתואר המצב 'כהליכה הדו צעדית'.. צעד ראשון וצעד שתיים עשרה... נסה לבדוק עם עצמך מה אתה עושה כדי להתמלא.

בהחלמה. 

אני פשוט מרוגש מלראות את הדו שיח,
אייך שאחד מבין את השני ורוצה לעזור!
סליחה שגלשתי מהנושא

וואוו הושיעא, קראתי בשקיקה.
תודה!
הבנתי שני דברים: הראשון הוא שפגעת בנקודה והשני הוא שלא הצלחתי להבין כי אני צריך לעכל.
אקרא את ההודעה מחר שוב.
ואח"כ שוב.
ממש אהבתי את המאמרים שצירפת. נתת לי הרבה חומר למחשבה.



בול פגיעה, אסירותודה. אני באמת מרגיש מרומה ובאמת יותר קשה לי ממקודם (במובן מסויים)
אה, אין מה לנסות לבדוק. אני לא עושה כלום בשביל להתמלא.
(תודה על המאמר "טינה בהיריון", גם שם פגעת בול)

אנשים, תודה רבה לכם שאתם פה!