שוב לכתוב שהייתה לי נפילה? שוב לשתף חברים? שוב להתקשר לספונסר ולהרגיש ילד קטן שלא מצליח את מה שכולם סביבו כבר הבינו? שוב לחפש בגלל מה נפלתי, להרוג עוד חתול ולגלות שבשעת הצורך גם צל של נעל יכול להיות חתול? שוב להגביל את עצמי בעוד משהו ולהרגיש שהראש כבר מחפש את  המעקף הבא? שוב לרדת על הברכיים ולקוות שמישהו שומע בצד השני? שוב לכתוב תחושות, לומר רק להיום ולהרגיש אידיוט כשאני שוב עומד מול השוקת השבורה, שוב מול ההריסות של חיי שאני אחראי עליהם, שאני במו ידי הנפתי עליהן את פטיש ההרס העצמי ושברתי כל ניצן שהתחיל להתפתח. שוב לבכות, להתחרט להחליט שאני עושה עוד משהו בתוכנית ולקרוס תחת הנטל. שוב לדבר עם חברים, לחשוב עד כמה התוכנית פשוטה, ולהתאכזב מעצמי מחוסר היכולת לחיות אותה. שוב ללכת לקבוצה להשפיל מבט ולומר אני לא נקי היום. שוב לא לחלוק בקבוצה, לרצות להיעלם, לרצות למות. שוב לכעוס על אלוהים, לא להבין מה לא בסדר איתי, להרגיש שאולי אני נפלתי בין הכסאות של הילדים שלו. שאני הכבשה השחורה שלו, בדיוק כמו שהייתי כבשה שחורה כל חיי. שוב להרגיש את האשמה, את הבושה, את החוסר אחריות. להרגיש הילד שלא יודע איך מתמודדים עם העולם הזה, שאפילו תוכנית כל כך פשוטה שעוזרת לכל כך הרבה אחרים, לא עוזרת לו.
למה שוב?

היי חוזר יקר,
מאוד כואב לי לקרוא על הקושי והבאסה הזו. אני כל כך רוצה שיהיה לך טוב וקל ואופטימי.
אני כל כך רוצה שזה יצליח לך, זו תהיה תזכורת והוכחה נוספת עבורי שאלוקים הוא כל יכול ושהתכנית אכן מחברת אותנו אל האלוקים.
כשזה נתקע לך באיזשהו מקום זה נתקע גם לי..
אני כל כך מקווה בשבילך שישבר הקרח שאתה חש, ויתמוסס לו.
אוהבים אותך!
לפחות אין לך ברשימה: שוב החברים שופטים אותי, לא מקבלים אותי...
אוהבים אותך!
ואם אנחנו לא שופטים אותך, מותר גם לך לא לשפוט את עצמך.
לכל אחד יש את הדרך שלו. אינני יודע למה זה ככה. מבטיח לך שאם זה היה תלוי בי... אבל מסתבר שאינני אלוקים. וזה לא תלוי בי. כנראה גם לא לגמרי בך.
ההשתדלות עלינו, התוצאות עליו. מה עושים כשהתוצאה המקווה היא להצליח להשתדל? אינני יודע. גם אני נבוך בזה.
יש הבטחות. ברשותך אעתיק אותם:
בספר הגדול, אחרי צעד 9, כתוב:

"אם השתדלנו בשלב זה בהתפחותנו, נתפלא, עוד לפני שנעבור את מחצית הדרך נלמד שחרור ואושר חדשים.
לא נצטער על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת.
נבין את פירוש המילה שלוה ונדע שלום עם עצמנו.
לא חשוב עד כמה נמוך שקענו, נראה כיצד הניסיון שלנו יכול לעזור לאחרים.
הרגשת חוסר התועלת והרחמים העצמיים יעלמו.
לא נתעניין בדברים אנוכיים ונזכה להתעניין בחברינו.
נאבד את העיסוק בעצמנו. הגישה  שלנו לחיים תשתנה.
הפחד מפני אנשים וחוסר בטחון כלכלי יעזבו אותנו.
נדע בדרך אינטואיטיבית כיצד לנהוג במצבים שהיו מבלבלים אותנו בעבר.
לפתע נגלה שאלוהים עושה בשבילנו מה שלא יכולנו לעשות לבדנו.

האם אלו הבטחות מוגזמות? איננו חושבים כך. ראינו שהן קוימו בינינו- לעיתים במהירות לעיתים לאט יותר. הן תמיד תתגשמנה אם נפעל לקראתן".
(ע"מ 70,71).

רק מה, ההבטחות כתובות באזור צעד 9.
למה שלא תנסה לעשות הכל כדי להגיע לשם, לאותו צעד 9?..
גם אני רוצה. רוצה ולא תמיד מצליח. אבל רוצה להתקדם לשם.

שנעשה את הדרך יחד?
תמיד זמין עבורך (כמעט  )

אוהב
הושיעה

שלום "חוזר"
אני ינסה להתקשר עוד כמה דק'
כי כרגע דיברתי בקושי רק עפ שתי חברים ואני חייב לעבור את ה 5

אני מחזיק לך ידים על הכנות,
אבל סתם מעניין למה אתה לא ממשיך את השרשור "מתחיל את הטיפוס"

אוהבים

שוב אוהב אותך עד כלות.
שוב מאמין בך.
ושוב יודע שזו תקופה שתעבור.
הניסיון שלך עוד יאיר לכולנו באור יקרות.
...

היי חוזר
רק אל תשכח שבימינו
יש  יותר רווח בין הכסאות
מאשר כסאות
קשה מאוד לתפוס מקום
סומך עלייך
שתקום ותנסה שוב

ואני עדיין לא מבין. הרבה דברים אני לא מבין, חלק מהם חדשים וחלק מהם "שוב". לא משנה אם זה "שוב אני לא מבין", או שזה "פתאום אני לא מבין", הצד השווה שבהם - אני לא מבין.

לא מבין למה אלוקים הביא אותי למחלה. לא מבין למה אלוקים הביא אותי להחלמה. לא מבין למה יש חברים שזה נראה כאילו הוציאו להם קוץ מהיד והם פשוט מחלימים. לא מבין למה יש חברים שזה נראה יותר דומה לסרטן ומה שלא עושים - זה עדיין חוזר. לא מבין למה בכלל צריך אנשים חולים בעולם. לא מבין למה יש מחלות בלי תרופה. לא מבין למה יש אנשים רעים שיש להם חיים טובים. לא מבין למה יש אנשים טובים שיש להם חיים קשים ומרים.

לא מבין.

אבל הרי החלטנו.

החלטנו מה? אתה בטח שואל. אז כן, "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". איך אתה מבין את אלוקים? אולי באמת כדאי לשנות ולומר "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו לא מבינים אותו", נראה לי שזה יותר מסתדר, ואולי גם יעזור לי להחלים טוב יותר. כי אם אני מנסה להבין למה, אז אולי זה מראה שאני באמת חושב שאני יכול להבין כאן משהו בכל המבוך הזה.

אח יקר ואהוב. יש בתכנית 12 צעדים שונים ויש גם הרבה דברים שם "מסביב" לתכנית. הספונסר, הקבוצות, החברים, השיתופים ועוד ועוד. אבל עד כמה שאני מבין, כל זה הוא רק המעטפת, השכבה החיצונית, קיר התמיכה, אולי משהו כמו מה שהכותל המערבי הוא עבור בית המקדש עצמו. קיר תומך. כן, זה קיר קדוש, קדוש מאוד, עד כדי כך שכאשר הבית נחרב אז הוא הדבר היחיד שנותר לנו להיתפס בו, אבל הוא בסך הכל קיר תומך, חיצוני. מרכז התכנית היא הצעד השלישי. שם מתחולל השינוי, שם אנחנו מחלימים. הצעדים הראשון והשני הם הכנה, הצעדים הרביעי עד השתיים עשרה הם התוצאה - אבל השלישי הוא המרכז, הלב, קודש הקודשים של התכנית.

נכון, אנחנו צריכים לוותר על התאווה, צריכים להגיע לאמונה שיש כח גדול מאיתנו שיכול להחזיר אותנו לשפיות, וגם בלי עבודה על פגמי האופי לא נוכל להחלים, אבל אם אני רוצה לשים את האצבע על הנקודה - עבורי זה דווקא הרגע בו אני מרים ידיים ומתפטר מהתפקיד שבו אף פעם לא הייתי ומעולם לא באמת מילאתי אותו: מנהל העולם. יש מישהו אחר שעושה את העבודה הזאת, וגם אם נראה לי שהוא מוביל אותו להתחממות גלובלית ואפוקליפסה - זה התפקיד שלו. אני נשאר חייל פשוט על לוח השחמט.

אחי , אחרי מה שדיברנו במוצ"ש אני ממש מבין אותך.
יש לך את כל הסיבות לעשות מה ש...
ואתה ממשיך. אתה מחייך. שמעתי את זה מבעד לשפוף.
אני יודע שהחיים שלי תותים לידך... :-\

ה' אלוקי - בבקשה ממך עזור לחברי "חוזר לאבא".
בבקשה ה' תן לו אור בחיים. שלווה. נחת.
הוא עבר הרבה בחיים עד עכשיו , פליז, אבא, תן לו אושר.
אמונה. קירבה כ"כ גדולה אליך. בבקשה ה' !
 

אווץ'!

קראתי עכשיו.
איתך לגמרי.
לא נראה לי שזה עוזר איכשהו, אבל מקווה שזה עושה לך קצת טוב על הלב.

.

שוב נראה חבר שניסה וניסה וניסה וכל פעם החליק שוב למטה אך מעולם לא התייאש?
שוב נשמע חבר משתף על המסלול שלו ואיך שהוא הגיע לאן שהגיע בגלל כל הטיפוסים וההחלקות?
שוב נראה א' שאם כל הקושי הכאב והצער לא יתיאש וניסה שוב ושוב ובסופו של דבר הגיע למחוזות נהדרים?

למה נבחרת להיות אותו א' שהתקשה מאוד בהתחלה? לאלוקים פתרונים! אך ברי לי שזה רק ע"מ לייעל אותך ולמנף אותך למקום גבוה יותר!

חש את כאבך ומאחל לך המון הצלחה בכל תחומי החיים וכל טוב סלה!