בס"ד                                       
מוצאי שבת לפנות בוקר, יש אור קלוש בחוץ, ואני ערני לגמרי, לא מכבר הסתיימה לה שבת אדירה עם מעט מאוד שינה, עייף, אך גדוש באדרנלין טהור, עמוס בשלווה, מלא בשייכות, משחזר בראשי את ארועי העשרים וארבע השעות האחרונות, התרגשות גדולה, שתבינו עד כמה – נסעתי עם אשתי לאסוף את הילדים מהמקומות בהן שהו בשבת, אזעקת הרכב השתגעה לגמרי, צווחה ברעש מחריש אוזניים ללא הפסקה, לי היא לא הפריעה, הייתי נינוח לחלוטין.

כמעט תמיד לוקח לי זמן להירדם במוצ"ש, בדרך כלל הסיבה היא שינה רבה (שינה בשבת תענוג, לא?) הפעם הסיבה אחרת, אני 'בהיי' – התרוממתי טפחיים מעל הקרקע, חוויתי את 'הנשמה היתרה' יותר מכל שבת רגילה אחרת, למדתי שאחרי 'היי' עלול לבוא 'ביי' ולכן התיישבתי לכתוב, להתחבר לאבאל'ה אוהב, על ידי הכתיבה, אני רוצה לזכור שאין צור כאלוקינו, להודות לו על מעין עולם הבא, על שלקח אוסף של נטולי הכשרה חברתית וקרע להם את הים, לומר תודה למי שפתח בפני ניצולי שואת נשמה איומה שכזו שבעה רקיעים.

לשבח את מי שאיפשר לקבוצת פצועים ברגשות שכמונו להתחבר יחד, להיות חברים, ששם עבורם בצד סוג וצבע כיפה מחלוקות אידיאולוגיות הבדלי מנטליות ופערי אישיות גדולים ועזר להם להתאחד מסביב לפיתרון, לפאר את האחד שמנע מאיתנו 'ללכת מכות', לא פיזיות ולא מילוליות. ראיתי והתרגשתי, מקבלת הפנים והשבת, מהצהרת הנקיון הקבוצתית, 'מדרשת' סעודת הלילה, עשר דקות של מעט מילים, המון תנועות והבעות פנים. ובעיקר צחוק עד דמעות ממי שעד לא מזמן היה עצוב מאוד, "כי"...

התרגשתי מהנס של מי ששיתף על ההפרעה הנפשית החדשה שלו, "האמונה", שלוש וחצי שנים לאחור + 40 קילו הוא היה נראה ונשמע כמי שלא חסר הרבה בכדי שישים קץ לחייו, היה מרגש לראות את חמשת חברי הפאנל המוארים קורנים בנעימות, במקום לריב ולעקוץ, זה את זה, את קהל השומעים או את עצמם, הם חלקו את נסיונם האישי על המפוכחות שמעבר לנקיון – השלב השני של ההחלמה. וראית שהחבר'ה פיכחים.

כל ההתרחשות בבית הכנסת היתה מעבר להשגת בן אנוש, בליל של אנשים שונים, שמרכיבים פסיפס אנושי נדיר, כאילו נכתב בכרטיס הכניסה – כאן כל אחד יכול להיות כאן מי שהוא באמת... בלי עכבות או מסכות, ללא רשמיות, מקבלים ואוהבים אותך כאח לצרה ולפיתרון בלי קשר לסוג וגודל הכיפה, קחו לדוגמא את ההצהרה הקבוצתית, עומד לו חבר שלא הרבה מכירים אותו, נבוך ומאדים הוא מצהיר על נקיונו, ובפרץ של ספונטניות כולם שואגים לו – או או או או איי איי איי אייייי אי - - -

זו התחושה שליוותה אותי גם בתפילות, צמרמורת. קריאת התורה, הבעל קורא זועק על שבירת הלוחות בו בזמן שמזרוחניק עם כיפה צעקנית מתחבק בלהט עם סאטמרר חובש ירמולק'ה וזברה... או בברכת כהנים, כשנדמה היה שהקול המתרסק הוא צחוק בלתי נשלט ורק לאחר שהמברך הוריד את הטלית ונגלו פניו הבוהקים מדמעות היה ברור שקורה כאן משהו גדול. מעבר לתפיסה האנושית. 'כשהכהן' הסביר שכבר שלוש שנים הוא לא מסוגל לברך ככהן או בכלל... נשארתי חסר מילים.

גם כאלו שנראו כלא מסוגלים להתפלל בכלל, לא העמידו פנים. קיבלו את עצמם, היו מי שאמרו זאת בפה מלא, כך נראה התהליך האישי. זאת החבילה שלנו... בכלל, לאן שפנית קיבלת החלמה - משכימי בוקר התפללו שחרית כותיקין והצטרפו למדיטציה מחברת על הבוקר, מי שרצה ללמוד, הצטרף ללימוד הדף היומי, והיו גם חברים שסתם ישבו ושפכו את הלב על המדרגות עם קפה ועוגה.

ההחלמה נמשכה גם בחדר האוכל, מסביב לשולחנות עמוסים בשפע של אוכל טעים נראו אוסף של קבוצות בנושאים שונים, קשיים של צעירים בתחילת דרכם התערבבו עם זכרונות של ותיקים, פרצופים רציניים חלקו סודות כמוסים, בדחנים התלוצצו מהמחלה בהחלמה ושיחררו פרצי צחוק, 'דרשנים' שאמרו דברי תורה מחלימים, המקשר בין כולן - איך מתקרבים עוד לההוא למעלה.

'המשא המרכזי' בסעודת הבוקר היה על המלך שהרבה למסור, 'המזמור שיר חנוכת הבית' של יום ראשון יאמר בצורה שונה... התרגשנו כולנו מדברי התודה והתורה בעת הרעווא דרעוין, מעלפונה של האם היהודי'ה, ומשירי הנשמה שמוטטו את הלבבות למי שעוד נותרו לו חומות, השערות סמרו מזעקות החברים אולי יחוס עם עני ואביון, אולייייי ירחםםםם, מתחננים בגרונות צרודים שיזכו לראות מעלות ולא חסרונות, מחלים פני אדון כל במיטב ההגיון ושואלים מענה לשון, מפצירים שילקח מהם הכעס, ושיעשו רק נחת רוח, וכמובן לא שוכחים להודות למי שהרבה הטובות.

כבני מלכים ליוו הנסיכים את המלכה. מאז שר' שלוימל'ה עצם את עיניו לא פרטה כך גיטרה על מיתרי הלב, סיפרה את סיפורם של בנים אובדים שהתחברו לחיים. מבלי להתחשב בזיעה שילבו זרוע ורקדו עד כלות רב אהראל'ך ליטוואק ומתנחל... היכן עוד ניתן למצוא ברסלבר חזונישניק כ"ךניק וחסיד סאטמר קופצים כתיישים לצלילי "אילו יהודי היה יודע מה זו החלמה"...

אתם מבינים למה אני לא נרדם? מדוע האצבעות רוקדות על המקלדת? איך אפשר לשכב על מיטה מאוזן כשהרגליים מטופפות טפחיים מעל לקרקע? כשהידיים מחפשות כתף לעוד מעגל אחד ודי? מי יכול לישון כשהנשמה שרה?

תודה לך אבא על מארגנים נפלאים, חברים יקרים, מסרים מחלימים, שהכרת לי את החיים הטובים. שהשבת הרגשתי את הנשמה יצרה שנתת לי.

אני ממתין מעכשיו לשבת הבאה, הנוכחית עברה לי מהר, נגמרה מוקדם מדי...


- - - - - -

הדברים נכתבו לאחר השבת הקודמת, אני מפרסם אותם לאחר הפוסט של סוד וכדי ליידע את החברים שבעוד מספר שבועות תתקיים שבת נוספת שכזו כאן בארץ. לא כדאי לפספס. לפרטים ניתן לפנות אלי בפרטי.

אני בתוכנית כבר כ שלושה חודשיים
האם יש טעם שאני יסע בלי אשתי,
או שזה רק זוגי?
חברים אומרים לי לבוא בכל זאת לבד, אבל אני לא שלם עם זה.

הייתי רוצה לבוא מאוד.
אבל טכנית...
חבל.

חברים, יש רווקים שמגיעים, יש 'רווקים' לשבת אחת שהחליטו בהתייעצות שהדבר הנכון להם הוא לבוא וההפך, כל אחד יתייעץ עם מי שמלווה אותו ומכיר אותו ואת המניעים שלו. שההחלטה תהא נכונה. שרצונו יעשה.

אח... איזה מרגש לקרוא את זה...
הלוואי .

משתוקק לבוא.
אשחרר ואתן לק-ל לנהל את העסק.

חברים, לשאלת רבים, השבת הזו מיועדת לחברים שמשתתפים בקבוצות החיות השונות. מי שאינו חלק מהקבוצה, פשוט יחוש לא שייך ולא בנח.

התלבטות - אישתי שאלה אותי אם זה לא יפריע לי השבת הזו ?
- וגם מהצד שלה... זה לא קצת מלחיץ להיות בשבת עם אנשים שמכורים ל... ?
אני מאמין שלא, כי זה לא ככה. וגם שיש הרבה שבתות משפחתיות עם וואיבערס' .א
אבל אולי בכל זאת. לא יודע.

היתה השבת עוד התכנסות אחת. מדהימה. המון חוויות, אולי בהמשך, חברים מעוניינים מוזמנים לכתוב כאן על התרשמותם.

תודה על הפתח לשתף את החוויות מהשבת האחרונה.

היה מדהים.
התרגשתי، אהבתי ואפילו בכיתי.
פגשתי הרבה חברים משמור עיניך חלקם פגשתי לראשונה ולראשונה קישרתי "ניק" לפרצוף.
חלקם כבר פגשתי ב- SA קודם לכן ובכלל לא ידעתי שהם מחברי הפורום הזה.
הוסרה המסכה.

פגשתי גם חברים מוכרים יותר ומוכרים פחות מקבוצות SA השונות.
החיבור היה נפלא.

ישבתי יחד עם חילונים، דתיים לאומיים، ספרדים، אשכנזים،
ליטאים، חסידים מחסידויות שונות (הייתי מפרט את החסידויות אילו הייתי יודע).
שרתי، צחקתי، שיתפתי، התרגשתי ודמעתי.

השתתפתי כמעט בכל הפעילויות המגוונות והצפופות שבשבת כזו קצרה.
החל ממפגש הדובר אחרי הסעודה הראשונה، ה"טיש" והסימפיוסיון שנמשך עד אחרי חצות،
דרך המטידציה ב-6:30 בבוקר עד לקבוצות השונות، מפגש זוגות ושירת "נשמת כל חי" קבוצתית אחרי מוצ"ש.

זה ממש לא מובן מאליו מבחינתי לקום בשעה 6:00 בבוקר בשבת שבעבורי זה ממש אמצע הלילה.
היה שם איזהשהו חשמל באוויר שלא נתן לי לישון.

התפילות היו ממש מרגשות.
קודם כל، לראשונה הבנתי מדוע היו כאלו שלא התפללו.
כפי שחבר ותיק שיתף באותה השבת, בית הכנסת בשבילי הוא מקום מאוד בעייתי،
אני לא יכול להמשיך להיות שם בשלב זה ולהשאר נקי.
כשאני בבית בשבת אני איכשהו צריך לשחק אותה ולגרור את עצמי לבית הכנסת.
עוזר לי לקחת איתי את ספרות התוכנית، למקרה שאתקע.

שם לראשונה הרגשתי חופשי. זה בסדר אם לא אתפלל.
אך באמת שהפעם רציתי לבוא ולהתפלל בחברת המלאכים של SA ושמור עיניך.
ליתר ביטחון הבאתי איתי את ספרות התוכנית، רק שהפעם לא הייתי צריך להחביא או והתחבא.
יכולתי להיות אמיתי.
התחברתי לתפילה، הניגונים וקריאת התורה המרגשים.
סוף סוף יכולתי להתחבר באמת לאבאלה אוהב בבית שלו.

בסיום השבת קינחתי עם סערת רגשות שסחפה אותי אלעל בעת ששרנו "נשמת כל חי" קבוצתית.
ממש מאין עולם הבא.

חבל שנגמר.
נתראה בשבת הבאה.

י-ה אכסוף נעם שבת ....גם אני הייתי שם.

אתחיל מהסוף. את הנשמת כל חי במוצאי שבת הפסדתי כי המשפחה שלי לא יכלה לשאת יותר את הגעגועים לאבא.
אתם לא תאמינו אבל בעבר אשתי ביקשה ממני שאני אמצא לעצמי מקום להיות בו מידי פעם כדי לתת להם מנוחה. מי רוצה בכלל להיות לידי כשאני יכול למנות לכל אחד מהנוכחים את כל פגמי האופי שלו ולהוציא אותם החוצה לפני כל המשפחה?
כשבאתי זכיתי למאור פנים מאשתי ומהילדים. שאלתי אותם מה היה חסר להם והם אמרו לי שהכל קשה כל כך כשאתה לא נמצא... אין חיים בבית. לא יאומן כמה הבית שלנו השתנה בתוך שנתיים בלבד!
הבן שלי בגיל בר מצווה ביקש שאבוא לפטפט איתו לפני שיירדם. הוא רצה לדעת על השבת הזו עוד. אמרתי לו שהייתי בשבת עם עוד עשרות אנשים מופלאים ששמו במרכז חייהם את קירבת אלוקים תוך מוכנות למסור אליו את כל חייהם. אנשים שמוכנים להודות שהם חסרי אונים לחלוטין מול המציאות ולתת לאלוקים לנהל את חייהם. אנשים שה' יתברך מדבר איתם ומתגלה אליהם כדבר שבשגרה כי הם נותנים לו מקום. לא מעט מושגים הוא כבר מכיר ממני. "חוסר אונים" "כניעה" וכד' זה לא חדש לו. הוא אמר לי "מה, הם כמוך אבא?". הוא רוצה שבבוא היום אלמד אותו גם. כך הבן יקיר שלי הלך לישון - הוא רוצה גם לדבר עם אלוקים ומבין גם שיש לזה מחיר.

אחזור לשבת עצמה:
איזה חומר אנושי מדהים. אני כותב כאן ומוחק כל הזמן כי שום דבר לא יסביר את השבת הזו.
התוכנית האידאלית הזו של חיבור לאלוקים היא הזוייה לגמרי. איך העולם יזוז בלי שאנשים יפעלו בשביל האגו שלהם/ האינטרסים/ השליטה ועוד? העולם בנוי על כל כך הרבה מנועים שמזיזים אותו ונראה שהתוכנית יכולה לעבוד על אנשים בודדים שיחיו לצד העולם וינהלו את עצמם כדי שלא יזיקו לאחרים.
לפתע, לשבת אחת, מעין עולם הבא. כל מי שאתה רואה סביבך לא מחפש שוב דבר שאינו טהור לגמרי. זה ממש לא ברור איך זה מסתדר. זה דורש לחבר חלקים כל כך לא מתאימים זה לזה ולהדביק אותם. הרי תמיד כל אחד רוצה משהו אחר אז איך אפשר? חברה' זה באמת אי אפשר! וזה לא קורה וגם לא יקרה. אל תאמינו אם יגידו לכם שזה קרה! אולי למשיח יש ציפיות כאלו. לא בימינו. אז אל תאמינו לאף מילה מהפוסט הזה. ואם אתם ממש מהמרים כפייתיים אז תבואו לשבת הבאה...

מה שאחז אותי יותר מכל הייתה התפילה לשלום המדינה. כן, אני ציוני מאוד אבל כבר שנים שהפסקתי לקחת ללב את אלו שלא אומרים. נמאס לי להעלב והבנתי שאפשר לראות כל דבר בהמון צורות. אבל השבת ראיתי משהו מופלא ביותר. ראיתי, שאפשר גם לפעול בשביל ליבו של האחר ולא משנה היכן אני נמצא. אפשר לתת ללב של האחר גם אם אני ממש לא מסכים איתו. נחרתה לי בלב תמונתם של קבוצת חרדים ובניהם לובשי מה ש"אצלנו" מכונה "פיג'מות" ששרים במקהלה מופלאה את התפילה לשלום המדינה. אלוקים כנראה שלח הרבה מחונני קול לעמקי התאווה. התפילה הזו הרעידה אותי. מאז ומעולם שנאתי את הלחן של התפילה הזו אבל הפעם זה נלקח מהיכל הניגונים ממש. היה ארוך, יפה, מושקע ומלא בלב אוהב שכולו אומר "חברים, זה לא 'או אני או אתם' אלא 'אני זה אתם!'
חברים, מי שלא היה שם לא יאמין ולא יבין. הייתי בצד השני בשנה שעברה.


שבת שלמה אף אחד לא אומר לשני שששששש בתפילה.
שבת שלמה אף אחד לא כועס שהוא שילם יותר מידי או שאין מספיק תמורה לכסף שלו.
שבת שלמה שאין התנשאות, גאווה ופוזה.
שבת שלמה שכולם מחפשים איך להדבק עוד ועוד בה' יתברך.
שבעל חברת הייטק מספר לך שהוא מוותר על הכסף כדי לא לפעול על האגו, שראש ישיבה מספר על הקשיים שלו, שחברים מספרים על הניסים שקורים להם בכל יום כשרק פינו מקום לאלוקים.
שבת שבה כולם מבקשים רק עוד יום נקי אחד מחובר ואוהב.

127 שנות נקיות, חמישה חודשים וכמה ימים ספרו לכולנו ביחד בתחילת השבת.

יש דברים שבשבילם שווה לחיות - השבת הזו היא בוודאי אחד מהם.

נעם

אחד הפוסטים שהכי חיברו אותי לתכנית זה הפוסט הזה
וגם עכשיו אחרי התיאור של נעם ה'
איזה יופי של תכנית שעוזרת לנו להיות עובדי ה' של ממש
תודה

תודה נעם ה' על התיאור המרטיט.

שוב הורדתי דמעות.
אכן אנו משפחה אחת גדולה ללא שום הבדלים.
אנו כולנו בניו של אבאלה אוהב שרוצה לראות את כל בניו מחוברים יחדיו ומתחברים אליו.

אחד החברים סיפר לי שאשתו לא אהבה את זה שיש הפרדה.
אמרתי לו: "יודע מה? שבת הבאה נארגן שבת ללא הפרדה، הולך?"


את החיבור הזה לא רואים רק בשבת אחת בשנה (או שתיים), אלא בכל יום ובכל שבוע בקבוצות החיות.
הדבק שמחבר בינינו חזק יותר מכל מחלוקת או ויכוח.

שנזכה להתחבר כל יום.

נעם ה' - ממש גאולה ! אחדות ! איזה יופי !
מסתובבת לי איזה מחשבה בראש שמהקבוצות הללו תצא גאולה גדולה לעם ישראל...מכמה בחינות והיבטים....
(אבל אולי אני סתם מתלהב).

wow
כמים קרים על נפש עיפה
חזק חזק ונתחזק