בס"ד
מהשיטוט שלי באתר יצא לי להתרשם שיש כאן אנשים שעברו במקומות הרבה יותר נמוכים ממני..
אשריכם!
לפעמים אני חושש כאילו הסיפורים והתיאורים מכניסים לי רעיונות לראש..
המחלה שלי ברוך ה' מסתכמת בפורנוגרפיה, שז"ל.
בתקופה האחרונה לא הרגשתי כלכך קשה להסתובב ברחוב כמו שאני מרגיש עכשיו.
פתאום אחרי קצת קריאה באתר פתאום יותר קשה לי לראות אישה ברחוב..
עד עכשיו מושא המחלה שלי היו הגויות המגעילות מהאינטרנט,
פתאום אני חושש שמא גם השכנה יכולה להיות או אפילו דתיות ברחוב.

אני מתלבט האם זה בגלל הסיפורים שקראתי כאן, או פשוט זה תופעה של כמה ימי נקיות (כאשר אתה לא נקי נשים ברחוב לא מעניינות כי במחשב יש פי 100 מהן)

אמנם אנשים כאן בעידוד ספונסירהם משתפים את כל סיפור חייהם עד פרטי פרטים..
אך אולי באמת דבר זה שייך בעיקר לקבוצות הסגורות ולא לכאן, מקום בו ישנם אנשים ברמה פחות עמוקה בתאווה שכל הסיפורים עלולים להכניס להם מחשבות לראש
מה אתם אומרים חברי?
שלכם העברי

לדעתי:

אדם מכור לא מודע תמיד לסביבה שלו. המוח שלו חושב כמו מוח של מכור. אם כבר תוקפים אותו ״הרהורי תשובה״ הוא עלול לשים לב שאין בליבו חרטה על הרהורי עבירה כלפי שכנתו כי הוא בסך הכל לא עשה כלום. רק הביט באצבע קטנה. התשובה שהוא צריך לעשות זה רק על הדברים הגדולים.

כאשר מתחילים להתנקות מבינים שגם הדברים הקטנים הם חלק מההתמכרות. גם עליהם יש צורך לחזור בתשובה (במובן הגמילתי של המילה..).

בקיצור, לדעתי זהו סימן טוב שהמוח שלך חוזר אט אט לשיפוט תקין ורואה גם בהסתכלות ״קטנה״ חלק מאותה הבעיה הגדולה.

בהצלחה!!

אני גם חושב שאתה בהחלט צודק כבר העליתי את ההערה הזאת מזמן באתר החשוב זה, עד כדי כך שלפעמים אני חושב
שצריך עוד אתר לאנשים שלא הגיעו ממש עד שאול תחתית שלא יראו וישמעו רעיונות מה שלא היה ידוע להם .ובדיוק מתי
שמחליטים לקחת את עצמם לידים ונכנסים לאתר הם קוראים ומבינים 1)שהם עדיין די צדיקים 2) עצם הקריאה של הדברים
מעלים הרהורים ונסיונות חדשים שלא עלה עדיין על דעתם.

שלום חברים יקרים,

ישנם הרבה אתרים של חיזוקים בתורה ויראת שמים, וגם אתרים ספציפיים לחיזוק שמירת הברית.
וגם כשמתעסקים בנושא שמירת הברית, ישנם הרבה דעות וגישות מה צריך לחשוף ועד היכן.

בכל אופן רוב החברים בפורום של שמור עינך אינם מחפשים חיזוקי מוסר ויראת שמים אלא מחפשים תרופה למחלה לא פשוטה.
זו מחלה רוחנית נפשית ופיזית = התמכרות. במקרה (או לא במקרה) נפלנו בהתמכרות שהיא גם מעיקה מאוד על המצפון מבחינה דתית.
אך דינה ככל התמכרות, לאלכוהול לסמים, לקניות והימורים, לאוכל ולהרגשה של היי, כך גם המכור לתאווה.

ולכן עיסוקי העיקרי של הפורום הוא להנחיל את ההחלמה והפיתרון שהציל אלפים רבים ברחבי העולם מההתמכרות למין ותאווה.
לרווחת אלו שלא חפצים בדרך ההחלמה הזו אף נפתח המדור בשם "רעיונות ציטוטים וקישורים".
אך בשאר מדורי הפורום רוח ההחלמה היא לפי שיטת 12 הצעדים למכורים.

יש את אלו שהלכו בדרך הזו לפנינו. והם לימדו אותנו שהמחלה שלנו אוהבת חושך, צל, בדידות, אפילה.
ואם רק נאיר את אותם המקומות נחליש משמעותית את כר הגידול של המחלה. וזה מה שאני והחברים האחרים עושים כאן.
משתפים, מאירים, חושפים, ושופכים אור על כל הנקודות האפילות שבנו.
שים לב, אין ביטויים מפורשים של תאווה, משתדלים לא לתת "חומר שימוש" או רעיונות. (איזה רעיונות חדשים עלו כאן?? מי איבד את תמימותו באתר שמור עינך?..)

אמנם לפעמים אולי יוצא שמישהו הצליח לקבל הרהורים... אך טובת הכלל קודמת. ואם זה המרשם להחלמה, אז זה מה שנעשה.
זה עבד עד היום. לי ולעוד מעל 100!! מהחברים בפורום שהם כיום חברים בתכנית ההחלמה הזו. מי יקח על עצמו את האחריות לשנות משהו מדרך שעובדת?
וישרים דרכי... צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. יש כל כך הרבה חומר מחלים כאן, מי שיבחר להתחבר לתאווה, אכן אולי כדאי לו לחפש אתר יותר "נקי".

עלינו להבין, כשבן אדם הינו מכור, זה אומר שיש לו התניה / אלרגיה פיזית לכל מה שקשור למין. וסיפור יותר או סיפור פחות מחבר אחר בפורום לא ישנו את הבעיה הזו.
ולכן עדיף לאבד ציפורן כדי להציל את החיים...

ולסיום אביא ציטוט של מנהל הפורום, אמנם הוא כתב בעניין טיפה שונה אך קשור גם לעניינינו:





בהחלמה..
אוהב
הושיעה

שלום חבר יקר,

קודם כל הסר חשש - יש כאן "צנזור" מספיק טוב כדי שמילים שאינך צריך לקרוא יימחקו או ייערכו.

לעצם העניין -
אני מכור שהגעתי רק לאוננות ופורנו.
האם אני מכור קל? האם ההתמכרות שלי היא אחרת מזו של כאלו שהגיעו למגע אנושי חי?
התשובה שקבלתי מייד בתחילת דרכי היא לא !!!
ההבדל היחיד ביני לבין כאלו שהלכו רחוק יותר (או נמוך יותר) היא העובדה שאני עליתי על הרכבת מוקדם יותר.

הסיפורים שיותר הועילו לי הם של כאלו שהלכו רחוק ממני.
הם הועילו לי מכיוון שהם הראו לי לאן אני לא רוצה להגיע וזה לא אתרי פורנו או אוננות, אלא הרבה יותר רחוק מזה.
והדבר השני זה הכוח והתקווה שאני מקבל מהם.

אם קורה לי שאני "מתעורר" מינית מסיפור מסויים, הבעיה היא קודם כל בי ולא בסיפור,כל עוד הסיפור מסופר לפני הכללים הנהוגים. (ללא תיאורים טכניים).

אכן, כמו שהושיענא כותב, כאן זה לא הפקולטה למדעי החברה, כאן זה בית חולים.
ובבית חולים יש חולים ויש את כל מה שנמצא בבית חולים, גם אם זה לא נעים למראה או למגע.

הושיענא - אני בדיוק חיפשתי את הפוסט הזה שהבאת מסוד הכניעה והגעתי לתגובתך בפוסט הנוכחי.
איזה יופי.

בהחלמה.

עברי יקר, שוב ברוך הבא, היה משמח לשמוע אתמול את קולך. וענינן הפוסט - נכתב פה בפורום לא פעם על הנושא הטעון הזה. גם על ידי, אין לי מה להוסיף על הכותבים מעלי מלבד שהנסיון מוכיח שמי שבא בכדי להחלים לא ניזוק. הגם שאי אפשר לכתוב כאן על הכל, ולעתים מנהלי הפורום נדרשים לצנזר, בשורה התחתונה למכור אין ברירה, אם הוא חפץ חיים הוא צריך ללמוד לדבר על הכל. בהתייעצות, עם אחריות, אבל, לדבר. אני מכיר כאלו שקיבלו רעיונות גם מהסיפור של רוי K  בספר הלבן... ובכל זאת הוחלט לפרסמו, כי התועלת ממנו רבה.

כמה מילים אישיות כמי שהרחיק בשימושו מאוד - האמן לי, הגעתי למחוזות שאינך יודע שהם קיימים. ודווקא כאן הרחיבו לי את האופקים בנוגע לאפשרויות לפרוץ חסימות שנחשבו בעיני לחומות ברזל. העולה מדברי הוא כמו תמיד - הכל תלוי במניעים, יש שיקראו את סיפורי, יחשבו שאני דון ג'ואן מודרני, ויקנאו 'בכיף' הגדול שימצאו בין מילותי, וצערי ינסו לממש חלק מהזוועה בעצמם (אני משתדל מאוד שלא לפרט) אחרים יסתמו את האף מגודל הסירחון ויברחו כמטחוי קשת מהגועל.

ויש גם את אלו שיחבקוני, ויודו על שלא הגיעו לאן שהגעתי, ישתמשו בנסיון שלי כדי 'להרים' לעצמם את הקרקעית, להחליט שדי, אין מה לחפש שם יותר מאומה. ילמדו את הלקח מכאבי, יפנימו שהתאווה לא פותרת כלום, רק דורשת עוד ועוד נתחים מהנפש לעצמה עד שמחסלת את הכל.

לאיזו קבוצה אתה משתייך?   

רק תוספת אומר שאצלי ברגע שאני מזהה שאני לא קורא ממקום חיובי, כהחלמה, וזה יותר מוחצן אצלי, אני משתדל לסגור ולבוא יותר מבורר ומדויק.
אז נכון, הגישה והנכונות שמגדירים את קו הקרקעית מאוד חשובים, אבל אם אני רואה שאני מתפספס אני לא מנסה להשאר במקום הזה

בס"ד
תודה רבה לכל המגיבים..
אסירותודה, מה ששמתי לב הוא שפתאום אני מסתכל על נשים פשוטות ברחוב באור שונה,
חשבתי שזה קרה אולי בגלל סיפור בסגנון דון ז'ואן שקראתי אתמול, עצם המחשבה שדתיים ועוד בחורי ישיבה יעשו דברים כאלה הייתה נראת לי בלתי אפשרית.. כשנוכחתי שזה אפשרי עלו לי קצת הירהורים..
פתאום גם בחורה ברחוב נראית אופציה..
אך לא נראה לי שאממש את האופציה הזאת

האמת שאת הפוסט הזה כתבתי בבוקר ובהמשך היום ההתמודדות הייתה יותר פשוטה ברוך ה' למרות שנסעתי הרבה בתחבורה ציבורית.