יש לי כאן את אשכול הבכיות... זה טוב לי לשחרר קצת דמעות ולהשתחרר אך חשוב לי גם להתרכז במתנות שקיבלתי. הן אלו שהייתי עיוור כלפיהם בתקופת השימוש הכבד והן אלו שהופיעו בדרך-ההחלמה (ושימשיכו להופיע בחסדיו המרובים כאשר אצעד בדרך הגורל המאושר...) ואתחיל עם החסד הגדול והמתמשך של חיי כלפיו הייתי עיוור במשך 16 שנה.

שם החסד הוא: אשתי היקרה.

במשך  16 שנה אשתי איתי. כמובן שהיו עליות וירידות. הן היא לא מלאך (או מלאכית) ואחרי הכל אני אדם מנוהל מפגמי-אופי ומנסה לנהל ולהשתלט. סיבה אחת אך לא יחידה נובעת מכך שאני חסר ערך עצמי ולכן אני "מוכרח" לראות אחרים שמתנהלים לפי שגיונותי ע"מ להרגיש שווה משהו. והיא בסופו של דבר עדיין איתי. בטוחני שעם כל אחת אחרת  לא הייתי חוגג את יום נישואי הראשון... הייתי מוצא עצמי מצטרף למועדון-הגרושים כבר מזמן...  :-[

וכששלחו אותו לפסיכולוג העדפתי ללכת לשדכן... חייתי בהכחשה! והיא "צעדה" איתי (אם אפשר לקרא לזה כך) למרות כל הקשיים... והיום היא מתחילה לראות פירות! (בעצם עדיין לא. אלו הם רק הנצנים או הפרח שלפני)

כמובן אוסיף גם משהו יותר "עידכני". משהו של היום.

אשתי עבדה אתמול שעות נוספות עד השעות הקטנות של הלילה והכינה חומר מסויים. היא מסרה לי זאת במעטפה ובקשה ממני למסור לחברה שלה בדרך כשאני מוריד את הילדה אצל המטפלת. שכחתי. הגעתי לעבודה ונוכחתי בשכחה. בעבר הייתי עושה שמיניות באוויר איך להעביר את החומר לייעודו וכשזה היה בלתי אפשרי בעליל הייתי "אוכל" את עצמי על כך. היום התקשרתי אליה בשלווה ובקשתי את סליחתה. הצעתי לפקסס את החומר. תשובתה הפתיעה אותי. "אין צורך. הבורא מראה לי שלא הייתי צריכה לעבוד ע"ז בכזאת אובססיה". לגמרי לא מובן מאליו. בהשוואה לתגובה המצופה ממנה. או לאיך שאני הייתי מגיב. וזה רק בתחילת הדרך....

כיף לשמוע.
אוהב, אח.

איזה יופי! שאלוקים ישלח לך עוד רבות ממתנותיו!

תודה, כמי שזוכר תיאורים קצת אחרים של אשתך, אני נרגש.
תודה לאבא שבשמיים.
שמח אתך
מקווה להמשיך ולראות את הפירות
נתן במתנה

תודה אח, בן, ונתן!

מתנה נוספת שזיכיתי בה היא שבעוד שלפני שנים החבאתי חומר מאשתי לאחרונה מסרתי חומר לאשתי שתחביא ממני! אמרתי לה שהשגתי את החומר ברגע של חוסר-שפיות ואני לא מסוגל להתמודד עם זה. בקשתי שתחביא ממני!

לגמרי לא מובן מאליו!

מאחל לך שפעם הבאה תגיד לה לשרוף אותו....
אוהב, אח.

בחסד אלוקים אוהב זכיתי למתנות.זכיתי לשפיות. למפוקחות. לרוגע מסויים שאני מאמין שיגדל עם הזמן. למרות הכאב, זה סוג אחר של כאב. זה אמנם כואב אותו דבר. (אולי יותר, אולי פחות. לא יודע) אבל בסופו של דבר יש שלווה פנימית שאומרת "זה בסדר. לא צריך לברוח מהכאב"

לגמרי לא מובן מאליו.


בביהכנ"ס שאני מתפלל אין סיכוי שאהיה בעל-קורא. למרות שהייתי בעל-קורא במנין אחר במשך שנים. (בימות-החול) הם צריכים "מומחה".
יום שני השבוע הבעל-קורא ביקש ממני להחליפו. לא מרגיש כ"כ טוב. בהתחלה קצת נלחצתי. אני חייב להרשים. אחרת... ואז נזכרתי בתוכנית והרפיתי. נתתי לבורא לנהל את הענינים בעבורי. והוא עשה זאת הרבה יותר טוב ממה שציפיתי. לאחר התפילה הגבאי שאל אותי אם אוכל לקרא גם בשבת. לא ידעתי שאתה קורא כ"כ טוב... אמרתי לאשתי שקשה לי להאמין שלפני חודש היתי מסוגל לכך... וציטטתי ממה ששמעתי בא' הקלטות איך שההוא מספר שכעבור חודש בנקיות הילדים פנו אליו ואמרו לו שהוא נראה ונשמע הרבה יותר טוב ורגוע... הן אנוכי השלמתי חודש...

איזה יופי אחי!
אני ממש התחברתי לסיפור של הבעל קורא
זה נותן לי תקווה

קצת קשור..
היום משהו בקבוצה בSA סיפר שהוא הפסיק לכתוב סתם כי הרגיש לא ראוי
ובהחלמה הוא חזר לכתוב,שבוע שעבר הוא סיים את הספר העשירי שלו
הוא מאד שמח כי את הספר הזה הוא כתב בנקיות..

בסופו של דבר לא קיבלתי את הג'וב... השבח לקל!
אסירות תודה על החלמה. על אי-סימום הכאב בדרכים האהובות... על הכרת הכאב והתמודדות איתו. (או בריחה ממנו לפה ולא ל...)

חזרתי לא מזמן מנסיעה. לא ארוכה במיוחד. לאחר שאתמול הלכתי לישון בשתים בלילה (משהו מהסרטים) ובסביבות חמש-שש בבוקר כבר הייתי ער. נמנמתי לשניה או שנים במהירות של כ-110 קמ"ש... בכביש לא כ"כ ריק...

איך זה שננערתי מיד? ולא המשכתי בנמנום מעבר לשניה הבודדת? (או השנים?) איך זה שלא סטיתי ממסלולי? איך זה שזה לא קרה מס' דקות קודם לכן כשהכביש היה עמוס ואני הייתי בנתיב השמאלי במהירות של למעלה מ-120? (10 קמ"ש אולי לא כ"כ משנים ואולי כן. לא יודע - אינני חוקר תאונות. אבל מכונית א' יותר או פחות בוודאי שמשנה את התמונה ובדקות הללו זה היה הרבה מעבר למכונית אחת יותר)

אכן זכיתי במתנת-החיים! מאבא אוהב! מאלוקים אוהב! מחסד עליון! כח אוהב גדול ממני שתיכנן את כל המכוניות סביבי שיגיעו למרחק בטוח ואת שלי לנתיב הימיני ונתן לי לחוש סטיה קלה לכיוון השוליים!

תודה אבא! שעשה לי נס במקום הזה!

|עוקב|

אמן, מקווה שהוא ימשיך לשמור עליך ותזכה לאריכות ימים בבריאות ואושר.
שבת שלום

כיף לשמוע. אתה ממש מחדיר תקווה לאנשים שעדיין לא ממש עלו על דרך. שתמשיך לצעוד בדרך הזו ותהיה נקי כל יום רק להיום!
אוהבים אותך.

אמן. תודה.