בס"ד

קחו משקולת של 10 קילו ותרימו אותה גבוה. כמה זמן אתם מצליחים להחזיק אותה? דקה? שתיים? עשר דקות? שעה? חמש שעות? 24 שעות?
בסוף לא תוכלו יותר ותאלצו להוריד אותה.

כך קרה לי בחיי.
עוד הרבה לפני שהגעתי לתכנית, לפני כארבע שנים חויתי התמודדות קשה מאוד במצב הכלכלי המשפחתי.
אני כ אב המשפחה וכמי שהתחייב לאשתו לזון ולפרנס וכו' עשיתי שמיניות באויר כדי לוודא שלא יחסר כל מה שצריך. הגברתי את קצב העבודה ועבדתי יותר ויותר. דרשתי ותבעתי מכל מקום את הכסף שמגיע לי. הגדלתי את האשראי. לקחתי הלוואה מהבנק. ביקשתי עזרה מההורים. ביקשתי הלוואות מחברים. וכו' וכו'.
אבל סוף סוף השריר שלי מוגבל בכמה שהוא מסוגל להחזיק את המשקולת, ולא יכולתי יותר להחזיק אותה. זה הי'ה למעלה מכוחותיי. הורדתי אותה מהיד אל הרצפה והפסקתי את התחרות. הפסקתי לבקש מבשר ודם, פניתי לאלוקים וביקשתיו להרים את המשקולת כי היא כבידה לי מידי.
לא החלטתי לברוח מההתמודדות. לא החלטתי ללכת לישון. אבל בהחלט הגעתי למסקנה שהשריר שלי מוגבל והוא לא מחזיק יותר. למרות רצוני.

דוגמא נוספת? הנה:
הקפדתי על הליכה יומית למקווה בכל מחיר. ממש במסירות נפש. (לא קשור בכלל לתאווה. לא כדי להיטהר משז"ל וכיו"ב שחברים מתארים כאן, אלא כי כך דרך החסידים).
ההקפדה היתה עד כדי כך שכעשר שנים לא הפסדתי אפילו יום אחד בלבד! בלי גוזמה. כשחזרתי מארה"ב לארץ הלכתי ישר משדה התעופה בשעה 16:00 בצהרים למקוה כדי לא לפספס. טבלתי בקור בחמש לפנות בוקר בבריכה פתוחה. הייתי הולך מרחקים בשביל זה. הכלל, שום דבר לא מנע ממני את ההליכה למקווה.
אבל השריר שהחזיק עשר שנים כבר לא יכל להחזיק יותר. הגיע היום שהשריר הנפשי שלי לא החזיק מעמד יותר. היתה לי את היכולת הטכנית לעשות מה שנדרש לעשות וללכת כמו שהלכתי עד עכשיו במסירות נפש, אבל זה הי'ה למעלה מכוחותיי, וכך קרו כמה פעמים שלא הלכתי.

וכך אני יכול להביא כמה דוגמאות נוספות על השריר שלי שיכול להחזיק מעמד תקופה לא קטנה, ובטח על דברים קטנים וקלים. אבל זה השריר שלי.

כאן בתכנית למדתי לוותר על השריר שלי, לשחרר אותו, להפסיק לסמוך על עצמי. להתחיל לבקש מאלוקים שיחזיק בשבילי את השריר. שיתן לי את הכח לעשות את הדברים הטובים. הוא כח לא מוגבל, הוא יכול להחזיק לי שריר גם 120 שנה, ובקלות.

אבדה לי השליטה על חיי. הפסקתי לעשות שריר שלי. אני מבקש ממנו שירשה לי להישען עליו.

המשך יום טוב לכולם.

תודה משוחרר על ששחררת.

הלוואי עלי.
כל יום. רק להיום.

נסו להרים עפרון למשך יותר משעה.
זה אותו הדבר.

בהחלמה.

ואי. ממש יפה.
אבל אין מה לצטער ח"ו על ההשקעה שהייתה, אצלי היא נשמרת במקום טוב.
עיניים קדימה. רצונך אבא. אמן.

בס"ד
יפה אחי, חזקתני בדבריך
תודה

תודה משוחרר. אצלי גיליתי שכדאי לי להפסיק עם השריר לא רק כי הוא מוגבל בכוחו, אלא מפני ששריר גורם לי לסמוך על עצמי ולא על ה'. גורם לי לחשוב שאני חזק, ויכול, ורב אונים ואמיץ כוח. והמחשבה הזו מגבירה את הריכוז העצמי שלי, שאחריתו שימוש.
למעשה, עצם המוטיבציה לעשות שריר נובעת מאגו. המחשבה שאני אחליט מה יהיה, וכך תהיה המציאות בכל מחיר - אצלי זו מחשבה חולנית מאוד, וגם מורגש היטב כמה ההחלטות שלי באות על חשבון דברים אחרים בחיים, ודופקות את האיזונים בנפש. כמה פעמים כעסתי מאוד על אנשים שלא הניחו לי לעסוק במצוות שהחלטתי שאני מוכרח לעשות. אבל שכחתי שהכעס עצמו הוא לא בדיוק המצווה הכי גדולה...

תודה דוקטור.

הבהרה חשובה ונכונה.

תודה, מעניין.

עכשיו כשחשבתי על השריר שלי שוב,
הבנתי שבעצם גם אני הפסקתי לעשות שריר, עוד לפני שהגעתי לכאן.

ברגע שהבנתי שזהו כבר הגזמתי וחייבים לעשות תשובה - חייבם להלחם ביצר הרע,
התחלתי לעשות שריר אבל אחרי זמן קצר הפסקתי - כשהשריר שלי התעייף.
וחזרתי להשתמש.

ביום ב"ה יש מי שעושה את השריר במקומי והשריר שלו לא מתעייף לעולם.

בהחלמה

אוהבים אותך שמואל, תודה על השיתוף היה חשוב לשמוע ולהפנים שתמיד נצטרך לדעת לוותר ולבקש שלווה.
אוהבים אותך משוחרר, שיהיה לך הרבה הצלחה בעבודה מקווה שתצליח לשלב עם המשפחה והרבה החלמה!