אני רוצה להוסיף על דבריו הנכוחים של זלמן:
הגמרא במסכת יומא (סט, ב) מספרת, שכאשר אנשי כנסת הגדולה זכו וביטלו את יצה"ר של עבודה זרה,
הם אמרו: הואיל ושעת רצון היא, בא נבקש גם על יצה"ר של עריות (הוא היצר שאנו עוסקים בו, תרתי משמע) שיתבטל.
הסברא שלהם היתה, כפי שנאמר בגמרא לפני כן: וכי לא בראת אותו רק כדי שיהיה לנו נסיונות ונקבל שכר על המלחמה בו?
הרי אנו רואים שהנזק רב מהתועלת, ועל כן אין אנו רוצים לא אותו ולא את שכרו!
נמסר היצר הזה בידם, אבל הקב"ה הזהיר אותם: תזהרו שלא להרוג אותו (היינו אל תפעלו לבטלו לגמרי), כי אם תהרגו אותו יכלה העולם!
אסרו אותו למשך שלשה ימים, ואז בקשו למצוא ביצה טריה בת יומה ולא מצאו בכל ארץ ישראל!
גם התרנגולים, המשמשים סמל ודוגמא למי שמצוי אצל אשתו יותר מדי, עזבו את נשותיהם!
יתר על כן, גם התרנגולות שהביצים כבר היו במעיהן הפסיקו לחמם אותן!!
גם חימום המעיים לבשל את הביצים הוא מכחו של אותו יצר הרע (ראה רש"י שם).
אין שום טעם לקוות כי התאווה הזאת תיגמר.
עלינו לשמוח שהיא קיימת, הן אצלנו והן אצל אחרים.
רק מה? יש לנו בעיה בהתמודדות עמה, שלא תחרוג מ"גבול הטעם הטוב".
לצערנו, אצל הרבה מאיתנו מלחמה זו קשה מנשוא, אך בהחלט הנצחון עדיין אפשרי.
זו העבודה שלנו, וזו אחת המטרות שלשמן באנו לעולם.
אם הצלחת כבר חדשיים, כל הכבוד לך!
אבל אל תחשוב שהתאווה תעזוב אותך, רק בודאי נתת לעצמך כוחות להתגבר עליה בהמשך,
ובודאי עכשיו זה "ילך לך" ביתר קלות.
אז כולנו מאחלים לך הצלחה מרובה, ונשמח לשמוע ממך בהמשך איך אתה מצליח להתקדם יותר ויותר!