הגישה לגבי אנשים שהם מכורים/אובססיביים היא שהם לא עושים זאת כבר מרצונם אלא מכוח האובססיה.
על כן הם לא אשמים במעשיהם!!
אדם חולה לא אשם שהוא מראה סיפטומים כמו דלקות מוגלה וכו', כך אדם שהוא מכור למין מטבע הדברים יגלה סיפטומים גם ללא רצונו.
עד כאן סבבה.
**
פעם שאלתי את הרב שלי: נכון שאכילה גסה לא נחשבת אכילה? (אכילה גסה הכוונה לאכול ברמה שאתה כבר קץ באכילה ואין לך מקום לעוד פירור).
אז אם אני אוכל חזיר עד לרמה שאני מתפוצץ אז זה לא נחשב שאכלתי חזיר כי זה לא נחשב אכילה?
והוא ענה לי בצורה פשוטה ביותר: אולי הסוף לא נחשב, אבל בהתחלה נהנת ממש ועל ההתחלה אתה תיתן את הדין!!
**
לדעתי אותו דבר בתאווה.
בנאדם בטוח שבגלל שהוא חולה אז הוא לא אשם והוא מסכן וכולם צריכים לרחם עליו כי הוא לא שולט בעצמו.
אך... האם בנאדם שמביא אתע צמו לידי נסיון כל הזמן הוא אדם שנפל בגלל היותו חולה?
האם בנאדם שמביא עצמו לידי קישוי/ יושן ערום/כל מיני דברים המביאים לידי עבירה הוא מסכן שצריך רחמים?
*
לדעתי אדם שבכל כוחו מנסה לעצור את הסיפטום בכל דרכי רצונותיו האפשריים ורק אז הוא לא מצליח ונכשל אז הוא באמת מסכן וחולה.
אבל.... בנאדם שפורס את הדרך בפני התאווה ומביא את עצמו למצע נוח ביותר של נפילה.. הוא חוטא.
אולי קשה לשמוע, אבל אחי אם אתה לא משתדל מאוד אתה לא יכול להישען על זה שאתה חולה.
מקווה שזה מוסיף איזשהו תובנה מסויימת.
שבת שלום ומבורך לכולם.
בשמחה..
נ.ב. אין בנאמר כדי לפגוע באף אדם אלא להוות חומר למחשבה על גבי השיפוט העצמי שלנו ותו לא.

ומי אמר שחוסר החשק ללכת עד הסוף נגד התאווה הוא לא חלק מהמחלה?????

פחות דיברתי על זה. דיברתי על בנאדם ששם עצמו בפתח של זונות ומתפלא למה הוא חוטא. קל וחומר אדם שכל דבר יכול להפיל אותו צריך להיזהר שבעתיים.
**
לגבי חוסר החשק.. סבבה, אבל מצופה מאדם לפעול קצת בחייו, אולי לגבי זה הוא לא בגדר חוטא. אולי ברמה של נבל ברשות...
מקווה שהייתי מובן.
בשמחה..
ד"א 14 יום נקיות

אני הייתי חושב קצת לפני שהייתי קורא לאדם חולה סוכרת שמוטרף מסוכריה על מקל 'נבל ברשות'. אבל זכותך.
בהתייחס לדברים, אני הייתי מוחק את הטרמינולוגיה של אשם ולא אשם, ופשוט מחליף את זה ללא אחראי. לפעול על התאווה זה לא אחראי. חטא זה לא.

כך גם שמעתי התייחסות מרב שדיברתי איתו על הפעם הראשונה בה נחשפתי לתאווה.

הפעם הראשונה הראשונה.

האמת זה מן הסתם מאוד מאוד מאוד אינדבידואלי.

חסר אונים.
משום מה אתה מסרב להבין את דבריי. עיין בהם שוב.
בשמחה.

קראתי גם קראתי, עיינתי גם עיינתי (3-4 פעמים). ולא חוזרני בי.

מה גורם לי תחילתו בפשיעה? וכי בחירתי החופשית? הרי גם אז הייתי חולה.
כל הבריחה לתאווה גם ההתחלה הכי ראשונית הינם תגובה למצוקה. מצוקה גדולה.
אם הייתי הדיין הייתי פוסק תחילתו באונס וסופו באונס.
מתי המזיד? לא בטוח בכלל.  אני לא הושבתי את עצמי על אלרגיה לתאווה.

טוב. כך אני מרגיש על עצמי.
בכל אופן חסר אונים. כשאדם אפילו חולה לא מנסה אפילו בקטנה למנוע עצמו והוא אפילו מתחיל ונותן צעד לתאווה. פה חשדתי.
מה הכוונה? אם אדם לא רוצה ליפול אבל הוא לא מתאמץ כהוא זה וגם נותן תמריצים לתאווה. במקרה והוא יכול לשלוט בתמריצים הראשוניים. אז לדעתי יש פה קצת פשיעה.
יכול חהיות גם אדם שמהתחלה ועד הסוף באונס.
רק צריך להיות אמיתי. האם אני יכול לעמוד בהתחלת הנסיון או לא.
לפירוט בפרטי.
בשמחה..

לא ממש הבנתי את דבריך. סורי.

תמיד בשמחה,
עיין בספר הגדול בעניין הלגימה הראשונה.
היו על זה פוסטים. גם לאחרונה.

רבותי, אנסה לתרום מעט לדיון, האמת צריכה להיאמר, המעוניין למצות את הדין עם כל אדם באשר הוא יכול למצוא בלי סוף דרכים בכדי להוכיח רשעתו. כן, גם אצל מכור. תמיד ניתן 'לתפוס' את הנקודה הספציפית שבה הוא הרשיע ולדון אותו לגיהינום עד סוף כל הדורות. השאלה את מי ואת מה זה משרת. אציע למתבוסס בפשיעה לשאול את עצמו - זה מקרב אותך לאבא שלך שבשמיים? זה גרם לך להפסיק לפשוע?

ולעניין הפשיעה שסופה באונס - בדקתי את עצמי ביחס לאחרים, גם עם אנשי מקצוע. ואני באמת מאמין שכמכור אני שונה במהותי משאר העולם. כן, גם באותם הזמנים שנדמה היה לי שאני שולט בתאווה ולא עשיתי דברים כל כך חמורים מלבד השיזו"ל עצמו. זה שלא ידעתי על ההתמכרות שלי או ששיכנעתי את עצמי שאני כן רוצה לא שינו את המציאות - פצצת הזמן הזו כירסמה לי את האישיות הרבה לפני שידעתי עליה..

שאלה לסיכום – אדם החושב שהוא בוחר לפשוע ואינו יודע שהלכה למעשה הוא אנוס גם בעצם המחשבה שיש לו בחירה להרשיע, לפושע יחשב?

התשובה כנראה אינבדואלית...
בהצלחה לכולם.
שבוע טוב. בשמחה..