ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

האם אני באמת רוצה להפסיק? זו שאלה ממש קשה.
הרי יש את החלק הטוב שבי שמת להפסיק.
ויש את החלק הממאיר שבי שמת להשתמש.
אז איך אדע מה אני באמת?
וגם, האם זה תלוי בבחירה שלי?
הרי חלק הטוב שבי תמיד רוצה להפסיק
וחלק הפגום שבי תמיד רוצה ליפול
אז מי נותן את הכוח לצד המנצח?

אין לי תשובה ברורה.
אבל זה לא מעכב אותי מלהתקדם בהחלמה.

סליחה הושיעה אבל זה בדיוק הנקודה שלי!
החלק הפגום הזה שתמיד רוצה ליפול.
אותו צריך להעיף, איתו צריך ללמוד לומר- גם בו אני לא נופל!
איך? התוכנית, הכנה לקראת... הפנמה שאני לא מכניס את החלק הזה לתוך הפתח של הדלת.
לא לפתוח לו אפילו במעט את הדלת, כי ברגע הפתיחה יתחיל להיכנס רוח קרה והיא בסוף תפתח את הדלת לחלוטין.
האם אני יכול לסמוך על עצמי? לא, אבל אתה יכול להיעזר בעצמך, לומר שאת החרך הזה בדלת אתה לא פותח, ואם הוא נפתח אין ספק צריך עזרה של אלוקים זה לא קל לבד (גם לפני כמובן..)
"החלק הממאיר שבי שמת להשתמש"- להפוך אותו להיות חלק קטן ולא חשוב. שיהיה תלוי באוויר ולא יפריע ללכת.
בהחלמה, אח.

אבל הצד הרע הוא לא מחוץ אלי.איך אני לא יכניס אותו לפתח של הדלת כשזה חלק בלתי נפרד מהזהות שלי כפי שאני מכיר את עצמי?

מעניין מתי קורה "נפילת האסימון" הזו במוחו ובליבו של כל אחד מאיתנו...
להבין את ההבדל בין מכור לחוטא... בין יצר לתאווה...
מסתמא כמה שנים טובות...

ואז... אחרי כמה שנים טובות... אתה כבר לא צריך להבדיל ביניהם...

בלי קשר. ברוזר- היה כיף לראות אותך היום.
אוהב.