חבר'ה, זה לא סתם חידה בשעת תנ"ך. זאת שאלה חשובה כי נוכל ללמוד המון מהתשובה.

אם מישהו כבר מכיר את זה ממקור קודם - אנא שיתן לחבר'ה שרוצים לנסות את כוחם לענות קודם.

ובכן, מדובר בדמות מפורסמת מאוד, שהיתה מכורה באופן אנוש עם כל הסימנים של מכור. הוא ניסה להיגמל שוב ושוב ללא הצלחה, והזמן שפיות היחיד שהיה לו היה כאשר הבין שה' מנהל את העולם. כאשר הוא התנגד להבנה הזאת, היתה זאת סוף תקופת השפיות שלו, וגם סוף חייו.

בהצלחה

זלמן

מכור למה?

יש את אליעזר בן דורדיא שהיה גם די מכור..., גם הוא סיים את חייו בצורה די טראגית אבל לפחות מתוך תשובה. לא לגמרי ברור לי למה היה חייב לסיים את חייו דווקא כשזה היה נראה שהוא קלט מה הם החיים באמת..

תנ"ך יקירי. לא גמרא.

מישהו הרבה יותר מפורסם.

סוג ההתמכרות לא חשוב. חשובה העובדה שהוא היה מכור בדיוק כמונו ועשה אותם טעויות שאנחנו עושים.

אונן ?

מתקדם אבל לא. לא ראיתי אצלו את ההתמכרות ובטח לא מסופר על פעם שהפסיק את ההתמכרות כאשר גילה את הקב"ה.

בס"ד

יש לי הצעה: פרעה?! > הרי כמו מכור, הוא לשלח את העם אחר כל מכה, קשה שלא תהא! ממש כמונו....

וכאשר התנגד במלא כוחו, כל צבאו טבע בים(אומנם לפי המדרש, נשאר במצרים אחד:פרעה)

יפה מאוד. אכן המכור המפורסם בתנ"ך הוא פרעה מלך מצרים.

בואו נראה מה היה לנו כאן:

הבן אדם טוען שהוא אלוקים והוא שולט בכל מה שקורה. הוא יעשה מה שהוא רוצה. יש לו עבדים וכיף לו.

אבל אז פתאום זה מתחיל להכאיב ויש לו אפשרות פשוטה: שלח את העם וזהו (או במקרה שלנו להפסיק את התאווה). ברגע שאחרי, כאשר הוא שבור ומבואס (מוכר למישהו?) הוא אומר: אין בעיה, תלכו, אני משחרר. אבל בבוקר אחרי הוא שוכח מהכל ואומר: אין מצב (כמה פעמים הבטחנו לעצמנו שאנחנו לא רוצים יותר ליפול אבל ביום שאחרי הכל נעלם...).

הוא שוב ושוב מנסה להגמל, מבטיח הבטחות ולא מצליח לעמוד בהן. שלא תחשבו שהוא לא רצה לתת ליהודים ללכת, הוא פשוט היה מכור מידי ולא הצליח.

ואז אחרי מכת בכורות (שבסיפור שלנו זה הנפילה הקשה ביותר), הוא משנה דבר אחד בגישה: הוא מודה שהוא לא שולט במצב, ושאלוקים מעל הכל. ואז הוא לא רק מבטיח לתת להם לצאת אלא באמת משחרר (זה החלק בו אנחנו סוף סוף מבינים שיש אלוקים ומשחררים את עצמנו מ"האחריות" לנהל את כל העולם). ואז המכות נפסקות ויום חדש יורד על מצרים, יום שפוי יותר, בלי חיות ערוב ודם בברזים וכן הלאה. איזה כיף!

כמה מוכרת ההרגשה הזאת של השחרור אחרי כמה ימים בלי התאווה. חיים שפויים ונקיים, בלי להיות עבד לתאווה שרק מאמללת אותנו.

אבל מה קורה אחרי שלושה ימים? הוא שכח שיש אלוקים... הרי את המכות הוא זוכר טוב, ואם הוא היה נזכר באלוקים, הוא לא היה יוצא למרדף המטורף נגדו. למה לך ליפול שוב בתאווה אחרי שאתה יודע בדיוק לאן זה מוביל? אבל הוא פשוט לא מסוגל. הוא יושב מול המחשב וצופה בפורנו ויודע בדיוק לאן זה מוביל אותו אבל יוצא למרדף הזוי שסופו ידוע מראש. זהו, ברגע שהוא מנסה לנהל את העולם ושוכח מאלוקים, שום כלי כבר לא מחזיק אותו שפוי. לא הפילטר ולא החברים בפורום ולא אף אחד, כבר לא יעזור מול התאווה המשתוללת כאשר אני הופך שוב להיות מרוכז בעצמי ושוכח מאלוקים.

נו, כמה אני דומה לפרעה? המון! עד המכה העשירית הייתי בדיוק כמוהו. הבטחתי ונסיתי ושום דבר לא הלך. אחרי המכה העשירית נשאר לי רק דבר אחד: לתת את הניהול של החיים שלי לה', אבל בזהירות לא לשכוח את זה אפילו ליום אחד. כי אני כבר יודע מה יקרה אם שוב אחשוב ש"לי יאורי ואני עשיתיני". אני לא רוצה להיות פרעה ולטבוע בים התאווה. חבל עליי.

סליחה שאני מקפיץ את הפוסט,
אבל זה מאוד יפה והתחברתי לזה מאוד.
אקטואלי מאוד לפרשתינו ולמצבינו...

ואני שמתי לב
שאצל פרעה גם ההתמכות באה מה'
אני טועה?
באהבה
ובהחלמה

סוד, חזק!
תודה רבה על ריענון היסודות!
כשאני מתחיל לחשוב שאולי לא הכי בא לי על דרך הצעדים.. באותם רגעים אני קולט כמה אני רוצה לשלוט בעניינים!
אני יודע על עצמי בנק' הזו שכדי לתת לה' לנהל את חיי בצורה מלאה, עלי לקבל את עצמי כמו שאני מכור, ושונה מכולם! רק כך אתן את השליטה לידיו של ה'!
שנזכה

פרעה בהשראת פרשת השבוע כמובן...

"כל האומר פרעה חטא אינו אלא טועה?"
אתמהה!
הוא היה רק חולה?
:o

הוא היה חולה
אבל מה אנחנו אשמים ?
אולי עשרת המכות היו בסך הכל 12 הצעדים
לתשומת לבך נעם

חברים, לא הייתי נדרש לנושא הזה אילולא הוא הוקפץ כאן.

בשנה האחרונה היו לי הרבה התלבטויות בנוגע לחיבור בין התכנית של הצעדים לבין מסרים מהיהדות. בחלק מהזמנים זרמתי עם זה ובחלק התנגדתי מאוד. התייעצתי עם הספונסר שלי וגם הוא לא היה שלם עם זה ועבר בין שני הצדדים לכאן ולכאן. לבסוף הוא שאל את הספונסר שלו שטען שלגבי הצעד הראשון אין צורך וזה רק יבלבל למצוא את זה ביהדות, ואילו הצעדים האחרים - ראוי ונכון.

אני באופן אישי חונכתי שסיפורי התורה הם לא רק שחור ולבן של מה שהיה בעבר, ולכן יכולתי להביא את פרעה למרות שהיה חולה ולנסות לראות מה זה אומר לי בתור חולה. נכון שהפרטים לא מתאימים בדיוק מושלם, אבל תורה מלשון הוראה.

יחד עם כך, מהנסיון שלי כאן בפורום נראה שהספונסר של הספונסר שלי צודק ואין טעם לכך. אני מעדיף להתרכז בכניעה לפי הספרות של התכנית, ורק אחר כך לעשות את הצעדים בהתקרבות אל אלוהים כפי שאני מבין אותו על ידי תורת החסידות שעליה גדלתי.

כן אני יכול!!!

תודה רבה שאתה מקפיץ את הפוסט.





סוד יקירינו.

התנ"ך זה ספר לימוד. לא נוכל, רק בגלל "אכזבתינו" מאי-יכולת להפסיק את השימוש ע"י התנ"ך לנדותו מכאן ולהבא. להפך, התוכנית אמורה ללמד אותנו איך ללמוד את התנ"ך לענינינו אנו.