שלום חברים,
בעקבות הכנות פיקוד העורף לרעידות אדמה ולצונאמי (?)בארצנו
ראיתי לנכון להביא לפניכם קטע ישן שכבר מסתובב לו הרבה בפורום אך תמיד טוב לקרוא שוב ולהפנים:
מספרים על אדם שהחליט שהוא מאמין ובוטח בה' באמונה שלמה ובבטחון מוחלט.
יום אחד רע ונורא התחילו מנשבות רוחות סער וזוועה, תחנות הרדיו המקומיות הוצפו באזהרות והפחדות על צונאמי המתקרב לעיר.
הירא את דבר הרדיו הניס את עצמו אל מחוץ למטחוי קשת, או בכלל אל מחוץ לאזור הסכנה.
אבל מיודענו המאמין, הרי מאמין רק בכוחו של כל יכול, והוא החליט להשאר בעיר, וה' יצילינו.
אתא בוקר וגל עצום של צונאמי שטף את העיר, טורף את כל הניצב בדרכו, החל מעצים, ומכוניות, וכלה בבתים.
ידידנו לא רק שלא דאג, הוא פשוט ישב לו שאנן ורגוע בטרקלינו לוגם מכוס קפה מהביל ומחכך את ידיו זו בזו. הן הוא בעל ביטחון, וה' יצילנו.
מה נגיד שכשהתחילו המים לחדור מבעט מפתנו ידינו נלחץ? לא ולא, אפילו לא מעין זה. הוא הרים מעט את רגליו מעל לקו מפלס המים, והסתכל על המים הזידונים בחוסר איכפתיות מושלם.
והמים כמו מים התחילו לעלות מעלה מעלה, ומיודענו מטפס יחד איתם. בהתחלה על הכסא, אחר כך על השולחן, בהמשך על החלון, ובסוף הוא הגיע עד לגג ביתו, ומשם הוא ישב וצפה על הרחוב המעניין שפתאום קיבל מראה אחיד ורטוב.
יקירנו עדיין היה רגוע, הן הוא סמוך רק בידיו של הקב"ה, הוא לא זקוק לעזרה, לא למתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם.
גם כשעברה לידו סירת הצלה ותושביה הציעו לו להצטרף אליהם, הוא לא הסכים. הוא הביט אליהם במבט של בוז. "אלה סומכים רק על כוחי ועוצם ידי, מה עם קצת אמונה בבורא עולם"? כך הוא טען לעצמו.
אבל המים לא חיכו לו והמשיכו לעלות, מפלס אחר מפלס. מכאן כבר לא היה לו לאן לברוח, אבל ידידנו היה עדיין רגוע. הוא "בעל בטחון" לא צריך עזרה מאף אחד. אפילו כשעבר מסוק מעליו והציע לו טרמפ הוא דחה את הצעתו בתנועה אבירית.
אמהמה, שכשכהגיעו מים עד נפש הם פשוט לקחו אותה. ומיודענו טס בטיסה ישירה להיכל הנשמות.
איך שמיודענו מגיע לעולם העליון הוא פורץ בטרוניה נוראה. "ריבוני נחדלתי מהבין, היאך את כל מחוסרי האמנה האלו הצלת, ורק אותי, דווקא אני שבטחתי בך לאורך כל הדרך, רק אני טבעתי למוות? נשגבתי מהבין?".
ובורא עולם ברוב חסדיו עונה ליקירנו. בני יקירי הרי אהבתיך אהבת נפש, ודווקא בשל כך שלחתי לך את מיטב שליחי בשביל להצילך מטביעה בטיט ורפש. אבל מה לעשות שאת השליח בדמות האזהרה בחדשות שילחת בחזרה, גם את השליח ששלחתי לך במיוחד על סירת הצלה שילחת בבושת פנים. אפילו מסוק שלחתי לך להצילך ושלחת אותו. אז מה עוד ברצונך יקירי?
בקבוצה האחרונה שבה השתתפתי קראנו קטע מהספר הלבן שמדבר על הצעד השלישי - הכניעה.
לאחד החברים לא היה מובן הקטע הבא: "הדרך הטובה לביצוע הצעד השלישי היא עם המאמן שלנו..."
לשם מה אני צריך את המאמן?
היום אחרי התבוננות נוספת בקטע המצוטט אני מבין יותר.
אני יוכל להיכנע בצעד השלישי אך זו עלולה להיות כניעה מדומיינת.
אני עלול לאחוז בדבר מסוים ולא להרפות ממנו ועדיין לחשוב שאני נכנע, שאני בעל אמונה ובטחון באלוקים: "זה הרי רצון ה', לא?"
כמו אותו אדם שסירב להקשיב לכל מי שניסה לומר לו לעזוב את ביתו ולהגיע לחוף מבטחים.
אני חייב לעשות זאת עם הספונסר כדי שהוא ינתב לאותי לכניעה הרצויה.
שרצונו ייעשה בחיי
בהחלמה
