אני מאוד מקוה שהפניה הזאת לא תעורר אצל אף אחד תחושה בלתי נעימה. או מחשבות אפילות. אבל אני חש צורך לשתף באשר עובר עלי לאחרונה ואתכם הסליחה. (סומך על המנהלים היקרים שאם הם יבינו שטובת הכלל קודמת שיורידו)

אין לי מושג מה עובר עלי לאחרונה! אני מודע לעובדה שמדובר במחלה. כבר לא צריך לשכנע אותי בזה. מספיק לי לראות חלק מההיסטוריה שלי ולהבין מה קורה איתי. יחד עם זאת, בתקופה האחרונה (ימים?) התחיל להכנס לי פחד כלשהוא. פחד לא בריא, בשבילי. הפחד מזה חזר אלי! פתאום התחלתי לשאול א"ע (או שראשי החולה שואל אותי) מה אתה מיתמם? מה? אתה חי בהכחשה? אתה לא יודע לאיזה איזור המחלה הביאה אותך? שכחת כבר את חומרת המעשים?

ידוע לי שחולה שאינו מודע למעשיו או שאין לו שליטה עליהם - אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו! ידוע לי גם שאני אכן מתאים בהחלט לתואר "חסר שליטה - חסר מעצורים" יחד עם זאת "ידע זה לא כח" הידיעה צריכה להיות מושבת אל ליבי. וגם אם אני היום מציין את יומי התשעה-עשר לנקיות (ב"ה) ומאושר שכרגע אני לא עושה זאת יותר, עדיין אסור לי להיות שאנן מול המחשבה הזאת כיוון שברגע כלשהוא היא עלולה להשתלט עלי עד כדי חוסר-אונים מוחלט. דבר שללא ספק עלול לשלוח אותי חזרה לאותם מחוזות ולסחרור עצום.

מזדהה לגמרי! אחרי כמה ימים שאני ב"ה נקי,חוזרת לי המחשבה אולי אני כבר מאחורי זה,ואולי אני לא חולה וכו'... תנסה לעלות לקבוצות הטלפוניות ולהודות בפשטות בפני החברים על חוסר האונים.גם אם באותו רגע אתה לא מאמין בזה עד הסוף עצם האמירה הזאת היוצאת מהפה היא נכנסת ללב. ככה זה עובד לפחות אצלי...אם אתה לאיכול לעלות לקבוצות אז אפילו תגיד את זה לעצמך. גם עוזר...בהצלחה!