שלום ר' זלמן.

אני רואה שאתה מומחה גדול לצעדים. אני מבין שהעיקר זה למסור את השליטה לאלוקים. השאלה שלי היא, האם אפשר בלי הצעד הזה.
תודה מראש על ההתיחסות.

שלום גד
עד שר' זלמן יענה ,
אני אנסה לתת לך תשובה חלקית,
השיטה נוסדה בערך ב1935 על ידי "אלכוהוליסטים אנונימים" AA.
הספר שלהם "הספר הגדול" הוא אבן היסוד של השיטה בכל תחומי ההתמכרויות,
פרק 4 בספר נקרא אנו הכופרים , והוא מתייחס בארוכה לשאלתך, מומלץ להשיג ולקרוא,
לגופן של דברים השיטה היא רוחנית לא דתית,  ובאופן פרדוכסלי , כך כתוב בספר,
לכופרים לעיתים היה יותר קל להתחבר לתכנית , מלמאמינים מכל הדתות שהיו צריכים לקלוט,
חשיבה שונה , שכמובן אינה סותרת.
אני מקווה שר' זלמן ירחיב עוד כשיפציע השחר על החוף המזרחי.
היה שלום ובהצלחה
מוטי

גד , שלום לך

עד שזלמן יענה אשמח לתת לך את הזוית שלי לעניין

אין חובה להאמין באלוקים , התוכנית יכולהל לעבוד אם תוכל להאמין בכל כוח עליון אחר
תאורתית תוכל להאמין בדמות מסויימת ולעשות אותה כוח עליון ועל ידה תוכל להתקדם

גד שלום,

אני רואה לעצמי לכבוד שאתה פונה אליי, למרות שאני לא מומחה כל כך גדול כמו שחושבים כאן... (אני חוגג היום תשעים יום נפלאים של שפיות. זה לא ממש המון זמן של עבודה).

אגב, אתמול סיימתי את הסבב הראשון של עבודה על תכנית הצעדים, והצהרתי באופן ברור שאני ממשיך לסבב נוסף, כי אני ממש לא מרגיש שהפנמתי את כל הצעדים ואני חיי חיים רוחניים.

כעת לגופם של דברים.

ישנו משפט שאנחנו אומרים (יתקנו אותי המשתתפים בקבוצה בעברית איך התרגום המדוייק), משהו כמו: אנחנו מוסרים את חיינו לידי הא-ל כפי שאנו מבינים אותו. והחכמים שביניניו משנים את זה טיפה ואומרים: אנחנו מוסרים את חיינו לידי הא-ל שאיננו מבינים אותו.

זה שינוי עמוק (ואשתדל להרחיב עליו בפוסט נפרד), ואתן לך קצת זמן לחשוב עליו. בכל אופן, הקבוצה היא לא דתית בשום מובן שהוא. הקבוצה היא רוחנית. ההבדל הוא עצום, ודווקא למי שלא מאמין - יהיה הרבה יותר קל. הנה דוגמא קטנה: אני אדם "דתי" ומתפלל כל יום, אז כשאומרים לי לפנות אל ה' ולדבר אליו, אני לא מבין מה רוצים מהחיים שלי. אני עושה את זה מגיל שלוש ושום דבר לא זז. העבודה שלי להחליף את הדת היבשה בקשר אמיתי עם אלוקים היא קשה פי אלף מאשר אדם שאין לו שום דבר עם אלוקים, ואז הוא מתחיל הכל מאפס.

כעת, בלי להיכנס יותר מידי לפרטים, כל אדם מאמין באיזה שהוא כח עליון. מצידי שזה יהיה המפץ הגדול שיצר את העולם או אפילו שזה יהיה דארווין בכבודו ובעצמו. זה לא נוגע בכלל מיהו הכח העליון. נראה לי שאם תשב עם עצמך בשקט, בלי לנסות להוכיח שאתה לא מאמין באלוקים, תראה שגם לך יש אמונה שיש "משהו" (לא צריך להיות מישהו לצורך הענין) שדואג לפעמים שתאחר לפגישה שבסוף יצא לטובה, שתפגוש מישהו שבכלל לא היה בתכנית ובסוף קיבלת ממנו עבודה גדולה וכן הלאה.

זהו הכח העליון. הכח לא צריך להיות אלוקים, וגם לא מוחמד או ישו. הכח הוא רוחני נטו, בלי שום קשר לדת כל שהיא.

תרשה לי עוד שלב אחד: גם אם אתה לא מאמין בשום כח עליון וחושב שהעולם מתנהל לבד והכל צירוף מקרים - נראה לי שעדיין אפשר לעשות את הצעדים. זה הרבה יותר קשה אבל אפשרי. אספר לך מהנסיון שלי. כשאני נכנסתי לסבב הראשון בקבוצה, פספסתי את הצעדים הראשונים שמדברים על אלוקים, והתחלתי את העבודה ישירות על הכעסים, פחדים, בקשת סליחה וכן הלאה. היה לי אמנם יותר קשר להפסיק לפחד אבל הצלחתי. הנה איך החלפתי את אלוקים בתכנית שלי:

במקום להגיד "אני לא מפחד, כיון שבמילא ה' הוא אחראי למה שיקרה איתי", אמרתי "אני לא מפחד, כיון שבמילא זה לא יעזור לי ואין לי אפשרות לשנות את העתיד".

אני אישית ממליץ לך כן להצטרף לקבוצה ולהתמיד בלי לנסות "להבין את התכנית" אלא פשוט לבצע (משימה לא קלה...), ואני בטוח שזה יעזור לך.

אשמח לעוד שאלות כאן בפורום, ואין לי בעיה עם שאלות מאתגרות (גם אם אין לי תשובה עליהן).

בהצלחה ידידי

זלמן

תודה רבה שחזרת אליי ותודה על המחאה.

תראה, זה לא ענין של פוסט אחד שבו פתאום "תפסיק לפחד". זה עבודה קשה שתקח לך חודשים (במקרה הטוב).

מה שאני יכול זה לנסות להסביר לך את עיקרי הדברים, אבל אח"כ כדי באמת לחיות ככה - תצטרך ללכת לקבוצה ולעבוד חזק כדי שזה ייכנס לחיים שלך.

בכל אופן, כדי לענות בקצרה על השאלה שלך, אשתמש במשל שכבר השתמשתי בו. אתה שחקן מוכשר ביותר בתיאטרון רציני. אבל אתה אדם עם "ראש גדול" ולכן מנסה לא רק לעשות את עבודתך הכי טוב שאפשר אלא גם להעיר לשחקנים האחרים, לתת עצות לבמאי ועוד. באיזה שהוא שלב, קוראים אותך לשיחת הבהרה ומסבירים שלך שאתה שחקן לא יותר מזה. אז אתה מסיק שאתה צריך להפסיק גם לשחק...

ואז מסבירים לך שפספסת את הנקודה. לא אומרים להפסיק לעבוד. אומרים לך להפסיק להתערב במה שלא שייך לך.

אותו דבר כאן. לא אומרים להפסיק לפחד בכלל משום דבר וללכת עם ראש בקיר ולנסוע בלי ידיים כי "אני לא מפחד". אומרים לך שיש דברים בשליטתך, ושם אתה צריך לפחד ולדאוג, ויש דברים שלא בשליטתך ושם לא יעזור גם אם תפחד ותדאג.

הגיוני?

אני אומר שזה מאוד אפשרי.

נכון שיותר קל להפקיד את הכל בידי הקב"ה, אבל בתכל'ס התכנית נותנת מענה גם לכאלו שלא מאמינים, ובמהלך העבודה בקבוצה כולם שואלים איפה עובר הגבול, והתשובה במילא לא מתאימה לכל אחד באותו אופן. כל אחד צריך להחליט בעצמו כל הזמן מה האחריות שלו ומה לא באחריותו (בלי קשר אצל מי זה כן או לא באחריות).

שלום גד
גם אני לא מצליח למצא את זה ברשת,
אני קניתי את הספרים בקבוצות,
כתוב על הספרים שזה לשימוש פנימי לחברי SA
ולכן אף אחד לא העלה את זה לרשת,
יש 3 ספרים עיקרים
1. הספר הגדול של AA (אלכוהוליסטים אנונימים).
2. הספר הלבן של SA (סקסוהוליסטים אנונימים).
3. שתים עשרה ושנים עשר של AA (עבודת הצעדים , והמסורות)
באנגלית יש את הספרים ברשת,
וכאן באתר יש חוברת צעדים מעולה , ברורה וזורמת,
אני מאד ממליץ לקרא אותה לאט ובמתינות.
בהצלחה
מוטי

אני מנסה גם כן להשיג עותק און-ליין של הספר ואחד החברים הטובים כאן בפורום יעשה מאמץ לסרוק את כולו ולהעלות לטובת כולנו.

יחד עם זה, אני מרשה לעצמי להעיר שעבורי קריאה בספר בלי עבודה בקבוצה זה לא רק לא מקדם אותי אלא מפריע לי מאוד. זה נותן לי תחושה כאילו אני עושה ומתקדם, אבל בפועל זה נשאר רק במחשבה. אני לא יכול באמת "לעבוד" רק מקריאה. תראו, יש המון ספרים שמלמדים שיטות נפלאות, ואנשים קוראים, מתלהבים אבל אחרי תקופה זונחים את זה. וזה הגיוני מאוד. לכן אנחנו מנסים כאן לעבוד, והקריאה היא לא משהו מאוד משמעותי. החלק המשמעותי הוא העבודה.

אגב, כאשר אני התחלתי וקראתי את החוברת הנפלאה שיש כאן באתר, החלטתי שאני לא יצטרף לקבוצה והתכנית לא מתאימה לי... רק אחרי שהתחלתי לעבוד בקבוצה בפועל - נדלקתי.

תראה, אני לא מומחה גדול לנפש האדם ולא יכול להגיד שום דבר יותר ממה שאני מכיר מעצמי. ומנסיוני האישי אני יכול לחלוק איתך שתי תובנות:

א. את רובם המוחלט של הדברים שאנחנו "מוסרים לידי הא-ל" אפשר להחליף בהבנות מעמיקות שאנחנו פשוט לא יכולים לנהל את העולם. זה אמנם יותר קשה, אבל לדעתי זה אפשרי. כפי שכתבתי, אני התחלתי את הצעדים אחרי שסיימו את שלב האמונה והמסירה של החיים לאלוקים ועדיין הסתדרתי די טוב עם כל תשעת הצעדים הבאים. כן, הרגשתי שחסר לי משהו בבסיס אבל זה לא הגביל אותי למצב שאני לא יכול להמשיך לעבוד.

הנה דוגמא:

קמתי בבוקר, וקיבלתי הודעה מהבנק שקפץ לי צ'ק. למה? כי שכחתי לבדוק משהו. טוב, קיבלתי קנס והתבאסתי מאוד (דבר מסוכן מאוד עבורי). אני יכול להגיד: ה' רצה שאקבל קנס ואין לי מה לעשות בנוגע לעבר, כל מה שאני יכול זה בעתיד להיזהר יותר ולשם כך לא תעזור הבאסה שלי. אני גם יכול להגיד: מה שהיה היה ולא יעזור שאתבאס, אף אחד לא דאג שזה יקרה לי אבל כעת זה כבר לא רלוונטי למה זה קרה כי זה נמצא בעבר, כל מה שאני יכול לעשות זה לדאוג שזה לא יקרה בעתיד ולשם כך לא תעזור הבאסה שלי.

ב. למיטב הבנתי, אפשר ליצור "דמות דמיונית" שתעזור לך הרבה. אני מאמין שאתה מבין למה אני מתכוון, אבל אם לא - אשמח לנסות להרחיב.

זה בסדר גמור להמשיך לחפור כי רק ככה יש סיכוי ליישם. אמרתי מפורש שזה יותר קשה כאשר אין אלוקים, אבל בפירוש זה אפשרי.

לגבי סעיף ב', אני הייתי מתחיל את התכנית עם צעד אפס (הפסקה) וצעד ראשון (כניעה), שזה בעצם הכי חשוב. כאשר הייתי מגיע לצעד השני שבו צריך למסור את החיים לאלוקים, הייתי מדמיין דמות (שאני לחלוטין לא מאמין שהיא באמת קיימת, אבל לצורך התכנית אני ממציא אותה).

אתן לך דוגמא מעצמי. כפי שסיפרתי התחלתי את התכנית בלי השלבים הראשונים. אח"כ באחד הצעדים אמורים לפנות לה' ולבקש ממנו עזרה. בוקר אחד נסעתי ברכב וברחוב היו מכשולים רציניים מבחינת התאווה שלי. חשבתי על מה שלמדנו בתכנית אבל זה לא התחבר לי משום כיוון. לא באמת האמנתי שיש אלוקים שמקשיב לי ויפתור לי את הבעיה. בכל אופן, רק לצורך הנסיון עצמתי עיניים וביקשתי מ"אלוקים" התיאורטי שלי שיעזור לי. הרגשתי הקלה מיידית. מסתבר שעצם הפניה הזאת (למרות שהיתה לוקה בחסר) עזרה לי מאוד כי זה היה חיבור אחר במקום החיבור שרציתי לעשות אל התאווה.

תראה, הכופרים האמיתיים (אלו שבאמת "לא מאמינים") טוענים שאלוקים הומצא כדי לתת מענה לבעיות של בני האדם. אז גם מתוך נקודת ההנחה שלהם, ניתן להמציא אלוקים כדי לפתור בעיה. הנה דוגמא: הם טוענים שאין עולם הבא וכל המושג הומצא כי לאנשים קשה לקבל את זה שהחיים נגמרים ולכן המציאו עוד עולם. ממה שאני מכיר, אף אחד לא חזר משם לספר איך היה, ובכל זאת זה לא מפריע לאנשים להאמין בכך (גם אנשים שלא הגיעו לזה דרך לימוד ודרך התורה), מבחינתם הם "המציאו" מציאות וירטואלית והם מאמינים בה כל זמן שזה עושה להם טוב, בלי קשר לשאלה האם המציאות באמת קיימת באופן פיזי אחרי שהנשמה עוזבת את הגוף או לא.

כעת קצת יותר הגיוני?

אין לי בעיה עם הסגנון, זה בסדר גמור. כבר כתבתי שאני לא מומחה, לא פסיכולוג ולא כתבתי את תכנית הצעדים. אני כותב רק מה שנראה לי, ובפירוש יכול להיות שאני טועה ומטעה, ולכן אם אתה לא מתחבר או שאתה חושב שזה שטויות - זאת זכותך המלאה.

בכל אופן, נראה לי שלא הבנת כאן משהו. תלך לאדם הפשוט ברחוב ותשאל אותו אם הוא מאמין שיש עולם הבא. התשובה היא חיובית. כעת ננסה למה הוא מאמין בעולם הבא. האם הוא יודע שיש עולם הבא? - לא. הוא היה שם וחזר? - גם לא. אז יש שתי אפשרויות לענות על השאלה למה הוא בכל זאת מאמין. אפשרות אמונית ואפשרות כופרת. האפשרות המאמינה תגיד שהנשמה שלו מאמינה. האפשרות הכופרת תגיד שהוא בחר להאמין כיון שזה משרת צרכים שלו. הוא מעדיף להאמין למרות שאין לו שמץ של מושג שזה באמת נכון, כי כך יותר קל לו לחיות את החיים ולא לפחד מהמוות.

ובמילים אחרות: הוא באמת מאמין, אבל זו עדיין יכולה להיות המצאה כדי לענות על צרכים שלו.

אז אני לא מציע לך לא להאמין. אני מציע לך להאמין באמת, אבל לא בגלל שאתה יודע שיש אלוקים (ולכן מחוייב בחוקים שלו וכן הלאה) אלא להאמין כדי למלא חסר מסויים.

אם עדיין נראה לך שטויות - חופשי. אם נראה לך קצת יותר הגיוני - אולי אני בכל זאת קצת שפוי...

__

אחר כך חשבתי על זה עוד קצת ואני מוסיף כאן עוד קטע. ובהקדים: בפירוש יש מצב שהדברים הם קשקוש, ומשתי סיבות: א. כי לא תמיד אני מדבר הגיוני. ב. כי גם אם זה הגיוני עבורי - יתכן שעבורך זה קשקוש. אז אל תכעס אם זה לגמרי לא הגיוני...

תראה, כאשר שמעתי בתכנית על הענין שברגע קשה אני צריך לפנות לה' ולדבר איתו, זה היה נראה לי בדיחה. למרות שאני חרדי ו(לפעמים) מתפלל, זה לא באמת שאני מתכוון שה' ישמע אותי. זה יותר כמו טקס שאני עושה כי ככה נולדתי. אבל באמת לדבר איתו? הוא בכלל שם? הוא ישמע אותי באמצע הבלאגן של הרחוב?

אוקיי, אז יש לי שתי אפשרויות: לבצע בלי לשאול שאלות או להתחיל לחקור ולבדוק איך זה עובד. בלית ברירה בחרתי באפשרות הראשונה. בלית ברירה כי זה לא היה הגיוני שאני אדבר עם אלוקים, לא הגיוני שהוא נמצא שם להקשיב לי ולא הגיוני שאכפת לו מהתאווה שלי. (אני לא אומר שלא האמנתי שהוא קיים, אבל האמונה היתה מאוד מקיפה ולא רצינית ענינית). אז זהו, התחלתי לדבר עם אלוקים והרגשתי שאני עושה צחוק מעצמי, אבל הדיבור הזה עזר באופן מפליא. ואז יש לי שתי אפשרויות: להגיד שה' שמע את תפילתי (שזה מה שאני עשיתי), או להגיד שעצם הדיבור הזה עזר לי (שזה מה שאתה יכול לעשות).

טוב, הסתבכתי קצת. אנסה להמשיך מחר.

יום טוב חבר