שלום!
מכיר את ה-'יהי רצון' שלפני פרשת התמיד בסדר הקרבנות?: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִמְחוֹל לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ... וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ קָרְבַּן הַתָּמִיד
שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ..." רציך רחמים בשביל הצעד הראשון, לחזור לחיים, ושוב רחמים בשביל להמשיך לחיות...
ולעצם העניין, יש כאן שני עניינים: אין לנו שליטה על העתיד, אני יכול להחליט בקושי על השניה הקרובה. את המאמצים שלנו אנחנו צריכים למקד בעכשיו - לשמור על נקיות רק-להיום. ההחלטה היא שלנו - והרחמים האלוק' נותנים לנו חיים.
עניין שני: מחקרים שנעשו מראים כי חומר כלשהו שמופרש במח בעת שימוש בתאווה מפסיק להיות מופרש, או שהשפעתו נחלשת, לאחר 90 ימי נקיות. אני משער שכמות הימים יכולה להשתנות מאדם לאדם, ובוודאי שאין בזה ערובה נצחית. לענ"ד יש בזה בעיקר בחינה של "הבא להיטהר מסייעין בידו", חלק מה'סיבוב השני' של הרחמים, שהובא למעלה...
לדעתי הצבת יעד של 90 יום יכולה לבוא בחשבון למי שנופל פעמים בודדות בחודש, אך למי שנופל על בסיס יומי או שבועי 90 יום זה משהו כמו לאמר שיש תרופה אמיתי! רק היא נמצאת על הירח

.
אבל יש תרופה, והיא נמצאת כאן היום, ורק להיום. לא בטוח שה' יקל עלינו את הדרך, אך די ברור שה' רוצה שנלך בה, אחרת הוא לא היה שם אותנו כאן, אלא מזמן לוקח אותנו למקום אחר, בלי צעדים...
בקיצור, אל תתן ליעד ה-90 יום לנהל אותך, יש אפשרות להתקדם באופן מדוד, צעד קטן אחד אחרי השני.
תקרא כאן בפורום על 12 הצעדים, על הקבוצות הטלפונית, על הקבוצות הפיזיות, תתחבר כאן לאנשים טובים בפורום, תדבק בחברים, ותמצא ששכינה ביניהם.
רוב ברכה