זלמן היקר

אני מאחל לך המון מזל טוב על שלושה חודשים של נקיות !
חייב לומר לך שאתה עושה עבודה טובה וחי בנשמה את התוכנית , ובאמת רק זה יכול להביא לשחרור מהתאווה!

מאחל לך "רק להיום"  שתמשיך להיות נקי !

לזלמן היקר,
דבריך קצת מדאיגים אותי ומבלבלים אותי גם יחד.
אנסה להסביר את כוונתי..
לפי הדברים שקראתי באתר כאן, אחרי שהמכורים לאלכוהול נגמלו הם יכלו להיות מול בקבוק בירה ולא לרצות אפילו לגעת בו. לא הרגישו צורך בכלל לשתות.. וזאת אחרי שהם עברו את התכנית של 12 הצעדים כמו שאתה עובר כעת.
הם לא היו צריכים לחיות כל חייהם מכורים לשתייה אלא הם למדו לסלק את ההתמכרות מחייהם באופן טוטאלי.
עכשיו השאלה הנשאלת: איך תסביר שאתה אומר שכל חייך תצטרך להתמודד מול התאווה ולהיזהר מכל דבר שיכול להזכיר לך אותה. ועוד אמרת שאתה רואה זאת כמו כפרת עוונות על מה שקלקלת בעבר. גם אתה הרי עובר את 12 הצעדים כמו המכורים לאלכוהול שציינת לעיל. אם כך השאלה הנשאלת היא: איך אתה אומר דברים כאלו? מה ההבדל בינך לבינם?

ועוד, זה מדאיג אותי כפליים. מפאת שחשבתי שאצליח בעתיד להתנקות מההתמכרות אחת ולתמיד ואף לא אצטרך בכלל להרגיש שאני כל חיי במלחמה מתמדת. האם השיטה עובדת על כל אדם מכור באופן אינדיוידואלי?
אשמח להסבר ממך ידידי היקר שעוזר לי המון...

המשך שבוע מקסים! ובהצלחה לכל החבר'ה..

זאת שאלה מצויינת, ונראה לי שבאחד הפוסטים התייחסתי לזה בעצמי.

בכל אופן, התכנית עצמה אומרת לנו בעצם שני דברים שנראים סותרים:

א. לפני התכנית אמרו לאלכוהליסטים שהם לא יוכלו להתקרב בחיים לאכוהול, ואילו כעת מלמדים אותם שזה לא נכון והם יכולים להיות ליד בקבוק פתוח ובכל זאת לא ליפול.

ב. מכור לא יכול "לשתות כמו ג'נטלמן". דהיינו שהוא לא יכול לשתות אפילו טיפה.

בתכל'ס זה לא סתירה. בעצם מה שזה אומר הוא שאני נשאר מכור כל החיים, ולכן אם אני יתחיל לשתות אפילו טיפה - אני אפול. ובמקרה שלנו אם אתן לעצמי "לשתות" אפילו קצת תשוקה - אני לא אעמוד בפיתוי ואפול.

ביחד עם זה, התכנית מבטיחה שלא כל פעם שאני ביום דפוק ואעבור ברחוב ואראה מראות לא צנועים - הסוף יהיה נפילה. להיפך, יום כזה יכול להוביל אותי ליותר התקרבות לקדוש ברוך הוא ויותר עבודה עצמית ונתינה לזולת.

ל"זלמן".
מדבריך עולה התמונה הבאה, שכל מי שהתמכר לתאווה בעצם יצטרך לחיות איתה ולהתמודד מולה כל שארית חייב?
נכון שהעוצמה פוחתת ומתגמדת לעומת מה שהיה לפני שהתחלת התכנית. אבל אני חשבתי שאפשר לצאת מההתמכרות גם אם האדם ירשה לעצמו לטעום קצת שוב ממעדן החטא..
זה מוביל אותי למחשבות ולתהיות עמוקות מאוד.. אשר בעצם בתוך תוכי אשאר מכור כל ימי חיי.. זה עצוב מאוד!  :'(

רק אתה מחליט אם זה עצוב או משמח. יש אדם שיגיד שזה עצוב כי הוא לא יוכל "להינות" מהתאווה, ויש אדם שיגיד שזה משמח כי ככה כל החיים הוא יישאר קרוב לה' ויחיה חיים אמיתיים, בגלל שהוא יודע טוב מאוד שבלי זה - הוא נופל.

ההחלטה היא בראש שלי. לא במציאות שאותה אני יכול לפרש איך שאני רוצה.

החלק העצוב היא - שה'מלחמה' ממשיכה, כמה זמן הוא יכול ללחום, זה מתיש אותו.

אף אחד לא חייב להמשיך להלחם כל החיים. יש אפשרות שהרבה יותר קשה להתחיל אותה אבל אח"כ היא שחרור עצום. פשוט להפסיק להלחם. לא כדי ליפול אלא כדי לתת לה' לעשות את העבודה.

אני חושב שצריך להגדיר יותר טוב את התהליך שאנחנו עוברים כאן. צריך להגדיר ציפיות ומטרות.
מי שחושב שבעקבות מסע של 90 יום הוא יהפוך להיות א-מיני, אני מציע לו לקחת זריקת סירוס, זה יותר יעיל וריאלי.

המטרה של העבודה כאן בפורום בכלל ובמסע של 90 יום בפרט, היא להרגיל אותנו לחיות עם התאווה.

משל: תינוק קטן שמנסה ללכת, לא מצליח לצעוד צעד אחד קדימה בלי ליפול. הוא רואה מבוגרים עוברים לידו בריצה וגומאים קילומטרים , זה אוחז אותו יאוש גמור. אבל אחרי שהוא גדל ולומד ללכת ולרוץ, הוא לא ישאר לעמוד במקום. הוא ילך וירוץ ויעבוד קשה להגיע למרחקים. באופן טבעי הוא לא יפול, הוא לא יצטרך להשקיע מאמץ בלא ליפול, אבל הוא כן יצטרך להמשיך לבצע את פעולת ההליכה.

אנחנו כאן לומדים ללכת בלי ליפול. ללכת תמיד נצטרך. תמיד נצטרך להזהר שלא ליפול. אבל אם נלמד ללכת כמו שצריך, ואם נרכוש נעליים שמתאימות לדרך שכל אחד מאיתנו אמור בה  ללכת, אין סיבה שניפול. זה קשה? בטח, אבל פשוט צריך ללמוד לדלג על המהמורות בדרך , לא ללכת בשבילים לא מסומנים, לעצור לנוח מדי פעם, לשתות הרבה מים, ולהמשיך ללכת.

אם נרעיב את היצר כמו שצריך הוא יהיה שבע..ולא נחוש צורך ליפול..אלא אם כן כמובן נגרה את היצר..כי ממתק גם על בטן שבעה אוכלים (המקור בגמרא) אז אם ניגמל ולא נעורר אז נחיה חיים טובים בעז"ה..

moved ידידי

אני חושב שהגיע הזמן שתעשה לנו כאן פוסט עם ריכוז של העצות הפרקטיות שבהן אתה משתמש. דהיינו לכתוב כמה שורות על כל אחד, מעין מדריך ראשוני שכולל טריגרים, אלוקים, פילטר, התחברות בפורום וכן הלאה.

זה יהיה לתועלת כולנו.

תודה רבה מראש

זלמן

מצטרף לקריאתו של זלמן.

בלי נדר אגבש משהוא

אולי אנחנו צריכים פשוט ללמוד להסתדר עם היצר?
הרי אנחנו נופלים כל פעם כי אנחנו אומרים ליצר. הפעם אנחנו לא ניפול. אנחנו מוסרים לידי כוח עליון שהוא יתן לנו את הכח להמשיך.. שהוא ינהג בשבילנו..
אך אולי אנחנו צריכים להגיד ליצר "תשמע, התאווה אמנם נכונה כי זה דחף ביולוגי של אדם חי, ואכן אממש אותה אך על אשתי ולא על אשה זרה". כך אנחנו מנתבים את היצר לטובתנו. לברוח ממנו אי אפשר. להרוג אותו לא כל אחד מסוגל והצליח..
כמו אדם שנולד עם אופי של רוצח. אז במקום לרצוח בני אדם הוא שוחט חיות לאכילה..
זאת השערה שהעליתי הרגע.. אשמח לתגובות..
או שאני מפספס משהו בדרך?

אם אני עושה את מה שאתה אומר - אני נשאר מכור לתאווה ובסוף לא עוצר אצל אשתי.

אם יורשה לי - הפספוס הוא בנקודה שזה דחף ביולוגי. על הדחף הזה אנחנו לא מדברים כאן. אנחנו מדברים על סטיה, על התמכרות.

אם הייתי בחור צעיר ונקי (לא מכור) הייתי יכול לנסות לשכנע את עצמי לחכות לחתונה. אבל זה לא המצב. הנה אני נשוי ואשתי לא עוזרת. להיפך, אם אני מנסה להשתמש בה לפורקן התאווה שלי - רוב הסיכויים שלמחרת אמצא את עצמי שוב עמוק בבוץ. ההתמכרות שלי היא משהו נפשי, לא קשור לשום דחף ביוגלוי.