שאלה קצרה, בלי סיפור חיים וכל זה. האם התאווה מביאה דגש על כל שאר המידות או שרק נראה לי? בתקופה האחרונה, ולמעשה אני זוכר כזה דבר רק מאז קיבלתי את החבטה הכואבת של התאווה בחודשים האחרונים, אני מרגיש ירידה כללית במידות. דהיינו: יותר קנאה רח"ל, גאווה, ליצנות, וזלזול.
הלב נקרע לשתיים, לא נשאר כלום מהדמות האנושית שלנו...
אגב, זה דברים שאני מרגיש בבירור שהתחילו דווקא עכשיו, אבל ככל שאני מנסה לעבוד עליהם יותר אני מקבל יותר רסיסי זכוכית לפנים...
לילה טוב ונקי.

הצעד הראשון: " הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו"!

אצלי התאווה היא רק השפיץ של שלל הבעיות שיש לי באישיות. פגמי אופי קוראים לזה פה בתכנית. הם גורמים לי לברוח לתאווה. וכשאני פועל על התאווה, הם מתגברים, במין מעגל שלא מסתיים לעולם.
בגלל זה בצעד הרביעי אנחנו עוסקים בטיפול בפגמי האופי שלנו. יהי רצון שאעבוד על זה ברצינות.

התאווה משתלטת על חיינו, וזוממת להחליף את מקומו של אלק', שבמידותיו אנו רוצים לדבוק: "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון". וארך אפיים. ורב חסד. ואמת...
ויהי רצון שנשוב לדבוק בה' ית' "כי אין במוות זכרך, בשאול מי יודה לך?!"

רוב ברכה!

הספיק לי.
תודה.

סליחה, אבל אני חייב לומר: ספונסר יכול לעזור.