8) 8)
זהו. עשיתי את החשבון הנפש העמוק וגיליתי מי אני בעצם.
אני אדם שמונע ע"י אינטרסים.
תשאלו אותי: נו מה העניין כולנו אינטרסנטים?
אז זהו שאצלי האינטרס הוא קבלת פידבק.
אני חי  על הרצון לקבל את הביקורת החיובית!!!
איך זה מתבטא? אם הרב יעבור לידי בישיבה אני אשחק אותה כאילו אני הכי למדן בעולם.
                    אם המפקד בצבא מסתכל עליי באמצע ריצה אני יתן את הספרינט של החיים.
                    אם חבריי מסתכלים אני ירים לכלוך מהרצפה.
למה? כי יחשבו שאני שפיץ, שאני אדם שאכפת לו מאנשים.
לא הבנתי שאני עושה בדיוק את ההיפך.
בישיבה קולטים מי אתה באמת, ועד שלא השתחררתי מהתפיסה הזאת לא הצלחתי ללמוד, כי גם ביני לבין עצמי הייתי חייב להרגיש שאני הלמדן הכי גדול.
בצבא הייתי רב עם המפקדים כל שני וחמישי, כל טעות גררה אינסוף תירוצים.
בשיחות עם חברים הייתי כביכול מתוך ענווה מוציא את עצמי איזה עילוי, אחלה גבר.
**
אז מה אני באמת???
יציר כפיו של הקב"ה, אדם ענק עם הרבה פוטנציאילים שלא יודע איך לממשם, אני טובע בתוך הרצון העצמי לסיפוק מהסביבה שלי.
**
מה הדרך פעולה שלי??
שינוי פסיכולוגי אישי לגבי מטרות המעשים שלי..
לעשות דברים ללא כל תמורה.
לשכנע את עצמי לעשות דברים בלי שיראו. (אחרי המעשים ימשכו הלבבות)
להתפלל ולבקש מה' עזרה בזה.
לצעוד במעלה הדרך לגבי העניין הזה, שהרי אני מכור! מכור לפידבקים לאינטרסים לכסף לרושם חיובי.

כל מה שיצא מזה לבסוף זה שקר אחד גדול, ולשקר אין רגליים כך שלבסוף אנשים קולטין מי אתה באמת.
כבר חודש עובד באינטנסיביות על הנושא הזה ורואה תוצאות גבוהות ביותר גם מבחינת הנקיות של התאווה.
זה פשוט אותו דבר, הרי אדם שמשתמש הוא שיש לו חוסר מסוים שהוא רוצה למלאות.
בהצלחה חברים.. אוהב.
תמיד בשמחה.. ( ))

אחי היקר, מדהים!
אם אני לא טועה, זה היה נתן במתנה שאמר באחת מהקבוצות הטלפוניות לפני כמה שבועות משהו ממש דומה.
שהרבה פעמים אנחנו לא מבינים שהתאווה היא לפעמים רק סימפטום של בעיות אחרות שלנו בנפש שהן הרבה יותר עמוקות..
מזדהה מאוד עם ההרגשות שלך, אני מרגיש ככה בדיוק.
רק אשמח אם תוכל להרחיב טיפה על הקשר שבין הפגם לבין התאווה.
תודה רבה על השיתוף!
בהצלחה!
שבת שלום!

עובד על זה.
דברתי עם אחד מחברי הפורום והוא עמד על נקודת החיבור בקצרה.
מקווה בקרוב להבין יותר לעומק ולפרסם.
בשמחה. שבוע טוב. 37 יום.

בישיבה שלי השקעתי בזה הרבה,
עד שהבנתי שאני לא חייב להם שום דבר,
ולא שאני עכשיו נהייתי אפס אינטרסים, אני עדיין מלא בהם, ואפילו הרבה יותר [בעיקר בגלל התאווה - אחרי הסבר שקיבלתי מחברי הפורום],
אבל לא אני זה שחייב להם, הם אלה שחייבים לי,
ואגב בשביל החיוך - זה כבר לא חשוב לי, למרות שאני במציאות בין השפיצים בישיבה אני מסתבך על ימין ועל שמאל

לכתוב זה הכי פשוט שיש,
גם אני מונע מתוך רצון להתבלט מתוך רצון לשליטה מתוך רצון ל....
אני יודע יש לי הרבה פגמים, בעצם כל מה שאנשים כותבים כאן יש בי.
כן אני יודע, אני גאוותן, אני שתלטן, אני..... כל מה שתרצו אתם יכולים להדביק לי.

השאלה בתוכנית לדעתי היא אחרת.
מה אני עושה היום, הרגע בשביל שלא ארגיש כך, בשביל שיותר לא אהיה הגאוותן ה.......
כיצד אני פועל שלא אשכח שהייתי שם, כיצד אני פועל כדי שלא אגיע לשם שוב, למה בעצם לא להגיע לשם שוב?
נכון התאווה שאנו נופלים אליה היא בגלל הפגמים שלנו, אבל האם זה רק בגלל זה... לפעמים לא מספיק לדעת את הפגמים צריך גם לפעול עליהם.

אם בכל יום לא נשים לנגד עייננו(העיניים שלנו) היכן היינו לפני כך וכך יום, הדרך חזרה למטה היא גדולה.
בהחלמה ונקיות.
אוהב מאוד, מקווה לשמוע רק טוב, אח.

דברים יפים. תודה.
כמובן שזה לא מרכז העניין. עובדה שגם שהייתי בפסגת ההערכה העצמית עדיין הייתי משתמש.
בשמחה.

לא דרשתי להיות בפסגת ההערכה העצמית, ההיפך הוא הנכון לדעתי, אני אישית חושב שכאשר לאדם יש מסוגלות לדעת מה היכולות שלו אז הוא יכול להבין מה גורם לו ליפול.
אני חושב שאדם צריך הרבה ענווה כדי לא ליפול, אני אישית את הענווה משתדל לקיים על ידי הליכה לקבוצות ותזכורת תמידית שאני חסר אונים
איני רוצה לחזור למקום שהייתי ולכן אני עושה פעולות ולא רק מחשבות וכתיבה..
בהחלמה, ואהבה, אח

תמיד בשמחה, באיזה צעד ומתי אפשר לגלות את הבעיה העמוקה שהמחלה היא הסימפטום שלה?
תודה
אש

חס וחלילה סיפטום.
זה גם משהו שמניע. בנוסף ולא העיקר. כך דעתי.
צעד 4.  בשמחה.

התכווונתי שהמחלה היא סימפטום של הפגם אופי שרוצים לברוח ממנה, האם לא?

כן. גם.
זאת אומרת שזוהי לא הסיבה העיקרית.
בשמחה 43.