בס"ד

מלחמת ההישרדות שלי, היא לא התאווה. התאווה היא סך הכול כלי נשק במלחמה הזאת, הבעיה בכלי נשק הזה שלאיפה של אכוון אותו, תמיד הוא ירה בסוף בי.
ואז אתחיל לדמם כמו מטורף, כמו חיה פצועה. ובמקום לטפל בפצעים אטפל בכלי הנשק המשומן, אותו כלי הנשק שיורה רק בי. וכיוון שאני לא יכול לטפל בכלי הנשק הזה לבדי, הוא שוב ירה רק בי.
וכך אמצא את עצמי בסוף של יום ירוי כמה וכמה פעמים. שכוב עם פצעים חדשים, ירוי עם פצעים ישנים שנפתחים ופצעים פתוחים שהוחמר מצבם. ובבוקר שלמחרת אתעורר שוב לאותו היום  של אתמול במלחמה ההיא מלחמת ההישרדות שלי.
ואז יום אחד שסוף סוף כבר אחליט כי כלי הנשק הזה הוא מסוכן עבורי, הוא יהיה היום שבו אפול הכי הרבה פעמים. וכיוון שההחלטה הזאת תגיע  רק בסופו של היום הזה, למחרת כבר אשכח את היום שעבר עלי אתמול, ואת ההחלטה כי כלי הנשק הזה מסוכן עבורי. ואצטרך להתמודד שוב עם תלאות היום הנוכחי. שוב יריות המתבטאות בנפילות, מעידות, דעיכות, קצב אחר של חיים. חיים מלאי לחץ, מלאי פחדים, מלאי תשוקה, מלאי עצב אינסופי. ונשל נחש שאני לא מצליח להשתחרר מכבליו, כי אני שקוע עמוק. ואז תגיע לה החמרה נוספת במצבי, ההחמרה מתבטאת בכך שאני מבין כי אין לי את היכולת להחליט, ובכך כי הכלי הנשק המסוכן רק לעצמי הוא אני. וכי הוא מסכן את הסביבה שבה אני מרוכז, ןהסביבה הזו היא ארבע אמותי. ארבע אמות של ריכוז עצמי, ארבע אמות של פנטזיות המשתלטות על כל כולי, ארבע אמות של אשליה. אשליות כדוגמת החשיבה כי אני יכול להחליט משהו, למרות שכבר נוכחתי לדעת כי אינני יכול להחליט דבר. אם אני לא יכול להחליט אפילו דבר קטנטן כגון האם לאכול עכשיו ביסלי או במבה, אז כיצד  אוכל להחליט אם לירות עכשיו במכונה המשומנת? אם אני לא יכול להחליט אם לשבת או לעמוד, אז אני יכול להחליט להיכן לכוון את כלי הנשק? וגם אם אכוון אותו לכיוון אחר, אני הרי לא יכול להחליט את זה, כי בסופו של יום אאלץ  לירות בעצמי, כי אני המטרה, אני הריכוז העצמי, אני הרחמיים העצמיים בהם אני שקוע. וזוהי המטרה של כלי הנשק הזה לפגוע. מה שכן, אין עוד אפשרות אחרת למכונה הזו שיורה רק עלי. ואחרי שאפול ואתרסק אז למה לי חיים?? ואז אאלץ לשקוע עמוק בתוך מותי, מוות של ריכוז עצמי, של כאב רחמים, וקבר שמעמיק יותר ויותר למעמקי התהום.

אז במקום הזה שאני במעמקים, לא יותר נוח למסור את עצמי אל ה'? לא יותר נוח לי למסור את עצמי לכוח העליון ממני? הרי מהנפילה לא אקום לבדי!
לכן אמסור עצמי לאבא שלי, ששומר עלי! שמגן עלי מהנפילות. כי לבדי אני לא יכול! אני חסר אונים מול היכולת שאין לי! שלא היתה לי ושלא תהיה לי.
אני מוסר את עצמי רק אל אבא שלי! כי הוא היחיד שיכול להרימני מהנפילות הללו!
בחסד ה' אני נקי 8 ימים, ולא בזכותי!
ולכן כתבתי לעצמי תזכורת מה יקרה לי אם אני אפול שוב!