אומנם, יחסית קל לי לא לפעול על התאווה אבל אני רחוק מאוד להיות נקי ממנה.
גם אחרי 19 ימי נקיות
כל הזמן חושב על זה. שם לב לדברים שאני לא רוצה.
רואה דברים שאני לא רוצה לראות.
והכל בכלל בלי כוונה או רצון.
אני מרגיש ממש חסר אונים מול זה.

אבל צריך להיות אסיר תודה לקב"ה על התקופה שלא נפלתי.
תקופה של רוגע יחסי.
כל פעם מחדש שאני חושב על זה אני מגלה כמה מדהים זה שבאופן קסם כמעט. בתקופה שלי בלי שימוש אני הרבה יותר רגוע, פחות עייף והכי חשוב, הרבה פחות רב עם אשתי או כועס על הילדים שלי.
אבא שלי, תודה על כל דקה של נקיות.