יש לי בעיה, כבר אבחנתי אותה ולכן היא רק חצי בעיה, החצי שנותר בעייתי הוא המרפא שדורש סוג של נזירות.
אני אסביר: המטרה שלי היא להשאיר את הראש שלי נקי מהרהורי עבירה, וכן להיות רגוע ליד נשים.
הבעיה: גיליתי שאפילו נדנוד עבירה, לא רק דברים פרוצים בתכלית, אפילו לראות דברים שהם ״סבבה״ כמו ״x פקטור״ או ״הכוכב הבא״, וכן סדרות וסרטים למיניהם שמספיק שהנשים שם מתנהגות בצורה לא צנועה(בסבבה) או שמקללים שם הרבה זה פשוט לא עושה לי טוב אח״כ, הראש שלי נהיה כחול, ואז אני צריך להלחם איתו וזה מצער אותי מאוד.
יש לי טבע חזק מאוד של ראש כחול, אני לא זורם עם זה כי זה נגד הנשמה שלי שרוצה לאהוב אישה ולכבד אותה ולא לזלזל בה ח״ו. נשים הם כמו גברים וצריך לכבד אותן כמו שאנחנו מכבדים את עצמנו- כך צריך להיות, הרי את אשתך אתה תכבד לא? איך תאהב אותה בלי לכבד אותה באמת? איך תהיו ״יחד״ מול הילדים שלכם, איך יהיה לכם שלום בית, איך תהיו מאושרים בלי לכבד אחד את השני באמת? ואיך תכבד אותה כשבראש שלך האישה היא  נערת שעשועים ש״אם נדבר בכנות״ תפקידה האמיתי הוא לשעשע את יצר המין שלך. כשהאישה נמצאת בראש שלנו במקום כלכך מבזה וכלכך נמוך, תהיה לזה השפעה ישירה על חיי הנישואין שלנו.
אי אפשר לברוח מההתמודדות עם הראש הכחול הזה ע״י שמתחתנים, זו טעות לבנות בית כשזה המניע העיקרי, כי אז אתה תראה את אשתך, זו שצריכה להיות האישה הכי מכובדת בחייך- כסוג של בהמה שצריכה לספק את התאוות שלי. צריך לעבוד על זה, על שבירת התפיסה הנמוכה הזאת שהטבע הגברי הגס הטביע בנו. אנחנו נהיה בעלים טובים בהרבה וגם אנשים טובים בהרבה אם נעקור מליבנו את התפיסה הזאת.
פה נכנס הסיפור שלי, אני חוויתי יום וחצי של ראש נקי ורגוע וזה היה גן עדן. איך? התנזרתי מכל סדרה או סרט או עיתון שיכולים להביא לי נדנוד עבירה( וזה די קל..לצערי) התחלתי לחשב מצווה כנגד שכרה, האם לראות x פקטור שווה יותר מהרוגע הזה בראש שלי? לא. הייתי צריך היום להדפיס תמונה של צלף. מזיכרוני, כשמחפשים בגוגל תמונות מגיעים להרבה דברים לא קשורים. ואז שאלתי את עצמי, בשביל להדפיס תמונה שווה לי להפסיד את הרוגע? אני אתן למישהו אחר לעשות את זה. זה נורא קשה וזה מגביל, אבל לאט לאט לומדים להסתדר.
למשל אפשר לראות כדורגל, או אנימציה כשרה כמו ״אוואטאר״, בסופו של יום זה שווה את המחיר ועם הזמן אני מאמין שאמצא את הדברים שאני יכול לעשות.
זהו, רק רציתי לשתף(:

תודה על השיתוף.
מזדהה. גם אני חולה (? ) על האקס פקטור. ושאר ריאלטי. הרגשתי שזה פתח רע. זו התנהגות שלא מתאימה לצעד הראשון.
לא כך מתנהג מי שמצהיר שהוא אלרגי חסר כוח מול תאווה ושאבדה לו השליטה...
הספונסר לא מצא לי קולא. אז אני חייב לבחור חיי החלמה או חיי סבבה ( מחלה )...
רק להיום בחרתי החלמה. קשה לי לוותר על אקס פקטור לכל חיי. לא רוצה להיות נזיר. אבל על היום ביקשתי מאבא כוח לותר, וקיבלתי.
אני חושב שיש סיכוי שכל יום בו אבקש מאבא כוח, הוא ישמע לתפילתי.
אבל זה לא מכוחי. זה לא הנזירות שלי. לא הצום שלי. לא השריר שלי.
אני רק מבקש מאבא.
שוב תודה על התזכורת.
אוהב
הושיעה

תודה רבה פני אריה
אני ממש מזדהה איתך
תודה רבה הושיעה
יומקסים

שלום פני ארי'ה.

אצלי הדברים קצת אחרת ולשתי הכיוונים:

מצד אחד לראות כל יום את העיתון היומי "ישראל היום" ו"ידיעות" גם עם הסיפורים של הימים האחרונים על ה"זמר המפורסם" ומה שלא יהי'ה שם לא מזיז לי כהוא זה, וגם לא הפרסומות עם התמונות בלבוש ים, וגם לא הנשים עצמם החשופות ברחוב.

מצד שני, כשתופס אותי הקריז, אני לא מתפשר על דברים כהנ"ל אלא מחפש להגיע לסרטים הכי הכי . . . . . . וזה לגמרי לא קשור למה ראיתי שעה לפני או יום לפני.

ככה זה. אני מכור. משוגע.

מתפלל.

"משוחרר" היקר, באמת זה לא פשוט להתמודד עם היצר. אנא נסה את מה שעזר לי לעלות מן הבור. שים לב בדיוק איזה דברים מדרדרים אותך למצב הזה. כי תתפלא לשמוע(או שלא) שרוב הנפילות שלנו ורוב הנסיונות הם חוסר תשומת לב שלנו שירדנו במדרון עד שנכנסנו למקום סכנה ושם קפץ עלינו יצרנו. אתה כותב שאינך ממאן מלהסתכל בעיתונים, ובתמונות לא צנועות ושאתה לא מרגיש שזה מפריע לך בתווך המיידי. ראה עצה טובה למעט כמה שאפשר ואפילו להפסיק להסתכל בתמונות כאלה, הם מכניסות לנו חומר למחשבה טרי שמעודד את ההורמונים שלנו ואת היצר בנוסף להניא אותנו לחטוא, וזה שווה- נסיון. ולמרות שיש לך בראש דברים יותר גרועים שראית(על עצמי אני יודע, גם אחרי 4 שנים) זה פחות חזק מהדברים הטריים. המנע מהם ויוקל לך.

'פני אריה' היקר.

קראתי נכון?! 4 שנים אתה נקי???

איך עשית את זה???

ועוד משהו, אתה אומר שאם אתה לא מסתכל בתמונות אף פעם ושומר על העיניים אז אתה נשאר נקי.
אבל מה עושים מתי שהתאווה מגיעה מתוך הראש?
אצלי יש הרבה זמנים שהפנטזיות עולות, ושום כח רצון לא מספיק כדי להפסיק אותם, ניסיתי בכל הכח וזה פשוט לא נעלם. מה אתה עושה אז?

ובכלל, יש הרבה פעמים שמגיע גל תאווה ואני מרגיש שאני חייב, פשוט חייב תאווה, (היום אני מרים טלפונים, כותב לאלוקים, עושה פעולות של התכנית וכו') מה אתה עושה במצבים כאלו?

תודה הושיעא.
אסירות תודה גם, רק להיום, ומפחד להגיד את זה שפתאום אתפרק כי אני מציג את זה כלפי חוץ, לא הסנפתי חומר מהסוג הנל, סרטים וזה. מתפלל להיות מחובר

אשתף מנסיוני.

כשאני רוצה לדעת מה קורה בארץ פעמים רבות זה היה מסתיים במה הוא עשה לה וכד'. גילתי שאני לא מסוגל להסתפק בקריאת חדשות "משעממות" ואני "חייב" "מוכרח" לבדיק גם את החלקים הלא טובים. את הרעל.

אז נכון שהיו לי פעמים בהם כן הצלחתי לבקר רק בדברים "פרווה" אבל היו גם....
אז נכון שהיו לי פעמים בהם כן הצלחתי לבקר ב"חומר" בלי להתקדם אבל היו גם....

אז העדפתי לוותר על החדשות. לא לכל החיים. רק להיום. אולי מחר אני אבדוק מה פרס אמר לביבי ומה קלינטון אמר לבוש. (והשמות לא משנים. בכוונה תחילה הכנסתי שמות לא רלוונטיים)

ואם הזכרת סרטים הרי שיש סרטים כשרים למהדרין. שמעת על ניצוצות של קדושה? לא באתי להמליץ. אם אפשר להיות נקי לגמרי - אשריך מה טוב חלקך. אבל אם זה כ"כ "בוער" אז עדיף לראות את זה. נקי לגמרי מדמות נשית בכלל. רק גברים ורק חינוכי/חז"ל וכדו'

נזיר? הצחקת אותי! אולי השערות שלי מזכירות אותו.

שלם פני אריה,

זוכר את הימים ששירתתי בצבא, תפקיד נחמד ורב משמעות במפקדת הפיקוד... אחלה עבודה ביום, אחלה חבר'ה בלילה, לשחק כדורסל, לראות כדורגל, סרט מידי פעם... למרות הג'וב הנחמד, והעבודה הצמודה עם ראשי המדור, העף, ואפילו דיבור עם קצין המטה הפיקודי (אל"מ), עדיין מדובר במסגרת צבאית ממושמעת.
ידעתי שאני חייב למלא את חיי בתוכן, אך העדפתי להיות בסבבה עם החבר'ה.

התוצאות בסוף: חודש לתום שירות קיבלתי שבוע 'מיוחדת' לפסיכומטרי - למדתי אולי 5 שעות. היתר - שקוע בתאווה.
כך גם כל הימים מהשחרור עד לתחילת הלימודים. אסירות תודה שזה היה רק כ-חודש. גם הלימודים הושפעו מהרעל...

כשהאחריות היתה עלי - אין לי מסגרת של משמעת (גם אם היא נעימה ולא לוחצת, היא שם) - ישר הכל התפרץ.

כל החלל האישי שלא נבנה קרס פנימה.

אם יורשה לי: "פני אריה" ו-"סבבה" הם מושגים שמשתלבים היטב במחלה, יותר מידי טוב:

בעוד "פני אריה" יוצר סביבו חומה בצורה, "סבבה" יוצר בפנים חלל עמוק.
ככל שהחומה של "פני אריה" חזקה יותר, כך החלל ש"סבבה" יכול ליצור עמוק יותר, כי החומה שומרת עליה מלהתמלא בתוכן אמיתי.

אצלי החלל זה אתרי חדשות וספורט, החומה היא הידיעה שגלישה לתאווה (אפילו כזו של 'סבבה') תהרוג אותי ואת משפחתי.

המחלה חייה היטב בחלל הזה, ונוגסת בחומה מבפנים...

את החלל ממלא רק א-ל רם ונישא, כאשר מפנים את החלל ומאפשרים לאלוק' להיכנס...

מעריך אותך מאד, רוב ברכה והצלחה!

כנות.

נפילה מהסרטים...  :-[

נקיון טכני בעלמא.

דבוק בה', סליחה על תשובתי המאוחרת.
אני ממליץ לך לקרוא את הפוסט החדש שפרסמתי "מהות הנפילה".
בעקרון, הדבר שהכי מחזיק אותי הוא ההפרדה המנטלית שעשיתי ביני לבין יצר הרע. אני מחזק את עצמי לידו שאני טוב ואוהב ואחלה בן אדם ועוד כל מה שיכול לנסוח בי בטחון באותו רגע,(כשחוזרים על זה שוב ושוב מתחילים להאמין בזה ואז כשאני חושב "אני יהודי טוב" זה כבר חומה נגדו, אני כועס עליו שהוא מנסה להשחית אותי ועונה לו שאני לא חייב לו כלום ובכלל, אני זה ששולט פה. בתפילה וכן לפני שאני הולך לישון אני מודה לקב"ה שעוזר לי לנצח ומבקש ממנו להמשיך להיות נקי. אני לומד תורה יום יום אפילו קצת, אבל זה נותן כח לנשמה להתגבר נגדו.
בהצלחה אח שלי! אתה נשמה טהורה.