בשמחה !
hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31628&st=&pgnum=207
שים לב רק רק שבע"מ 211, 211 (ע"מ 204, 205 בספר) בטעות צילמו פעמיים וזה חוזר אחורה אז פשוט דפדף אותם הלאה.
במיוחד הקטע המעניין הוא בע"מ104 ו 106 סעיף ד':
לשון דברי הרבי:
וזהו כי מנסה הוי׳ אלקיכם אתכם לדעת, כי כל ענין הנםיונות הוא לעלות
ולהגיע ע״י העבודה דוקא לבהי׳ דעת את הוי׳ שהוא למעלה מן הטבע,
דהניצוצות שבגלות האהרון ובפרט בעקבות משיהא הם ניצוצות של נסיונות
שהניצוץ האלקי מוסתר ונעלים בהם ביותר, דזה גופא הוא הוראה על גודל שרש מעלתן למעלה מעלה יותר, וכמשל האבן שבראש הכותל דכשנופל למטה הוא נופל בריחוק מן הכותל, וכן הוא בהניצוצות דתהו שנפלו למטה יותר, הנה הניצוצות שבנםיונות הם גבוהים ביותר ונפלו למטה יותר, דהנה ענין הנסיון אינו כמו שארי דברים הגשמיים המתבררים, וכמו מאכל הגשמי או שתי׳ גשמית שהניצוץ הוא
בהמאכל המתברר וכאשר האדם אוכל את המאכל ההוא עפ״י מצות התורה שמברך
עליו תהלה וסוף, וגוף ועצם אכילתו הוא כדבעי הנה עי״ז מברר את המאכל, והיינו
שהבירור הוא ע״י התעסקות של האדם עם המאכל לברך עליו ולאכול אותו כראוי
באכילת אדם שאוכל לש״ש וע״י המאכל ההוא מתהזק כחו, ובכה האכילה ההיא
לומד ומתפלל ועוסק בגמילות הסדים וקיום המצות הנה עי״ז מתברר הניצוץ
שבהמאכל ועולה ונכלל באלקות, וכן הוא בכל הדברים הגשמיים דאופן הבירור
הוא שמתעסק בהם ועי״ז מתברר הניצוץ שבהם. וטעם הדבר הוא לפי שהניצוץ נמצא
בהדבר הגשמי ולזאת הנה אופן בירורו הוא ע״י ההתעסקות בהדבר הגשמי שע״ז
עולה הניצוץ ונכלל באלקות, משא״כ בנסיון דאופן הבירור הוא לא בההתעםקות בו בעצמו
, כ״א בההתעסקות האדם עם עצמו להתגבר על הנסיון, דהנםיון אינו דבר מצ״ע כלל
, ואינו דומה לשארי הדברים הגשמיים שהם מציאות לעצמם ויש בהם
ניצוץ, ולזאת הנה בירור הניצוץ הוא ע״י ההתעסקות בהדבר הגשמי שיהי׳ עפ״י
מצות התורה, אבל הנםיון אינו דבר לעצמו כלל רק שהועמד דבר להעלים ולמנוע,
וזהו כח מציאותו מה שהוא מעלים ומסתיר ולזאת הנה כל ההתעסקות צריך להיות
בהאדם בעצמו להתגבר ולדהות את ההסתר והוא ע״י שמעורר כה העצמי שהוא
תוקף הנשמה, והוא נקודת היהדות שישנו בכל אהד מישראל, לעמוד בתוקף נגד כל
מונע ומעכב.
שבת שלום
