השעה כמעט שלוש בלילה, בעוד כמה שעות אני ומשפחתי טסים, וכל הבית על גלגלים. ההגיון אומר ללכת לישון קצת, אבל הלב לא נותן לי. אני מרגיש שאני מוכרח להגיע למחשב ולכתוב קצת.

ביום שישי מלאו שנתיים מאז הגעתי להחלמה, בתאריך כ"ו כסלו תשע"ב, ומאז אלוקים שומר אותי - כל יום ביומו - במשך שנתיים תמימות. זה לא נס אחד אלא מאות ואלפי ניסים גדולים. אין לזה הסבר הגיוני. והתאריך הזה, הציון דרך החשוב הזה, עבר לפני יומיים כאשר אני עמוס ועסוק ואין לי זמן לנשום - אבל אני נקי!

הבשורה הגדולה ביותר עבורי היא שלא חייבים להמשיך לסבול. יש דרך ויש תכנית, ואם יש לי שלושה דברים - אז גם אני יכול להצטרף. מה שנדרש ממני זה כנות, פתיחות ונכונות. נכון שהמצרכים האלו הם לא נפוצים מידי גם אצל אנשים רגילים, ובטח שאצל מכור כמוני הם נדירים ביותר, אבל הכאב של ההתמכרות הביא אותי לכאן וצייד אותי במנה גדושה של כל אחד מהם, ואז - הדרך להחלמה כבר יותר ברורה.

אז איך זה אחרי שנתיים? קצת קשה להסביר. מצד אחד זה לא שונה בהרבה מאשר הימים הראשונים, ומצד שני זה שמים וארץ. זה לא שונה כי אני עדיין מכור ברמ"ח אבריי ושס"ה גידיי, ותאווה עדיין חזקה ממני פי אלף, כך שאם רק אפסיק את הפעולות ואלגום מבט אחד לתוכי - ההתרסקות היא בלתי נמנעת. זה לא שאחרי שנתיים העסק הזה "מאחוריי". בכלל לא. כל בחורה ברחוב, כל פרסומת באינטרנט, הגננת של הילדים שלי, המזכירות במשרדים הסמוכים - כל אלו ועוד המון הם עדיין טריגרים חזקים מאוד שמאיימים להפיל אותי.

אבל מצד שני זה עולם אחר לגמרי. גם מול התאווה וגם בחיים עצמם. בתאווה קיבלתי בחזרה את חופש הבחירה ואני לא כבול יותר. נכון, כעת יש לי אתגרים קשים, אבל אלוקים נתן לי בחזרה את הזכות הנפלאה של החופש להחליט האם אני מוותר או נופל. זה לא אומר שהבחירה היא פשוטה והוויתור הוא קל, אבל זה אומר שיש לי בכלל בחירה. כי כל השנים בהתמכרות - לא היתה לי בכלל בחירה, כיון שתמיד כאשר עמדתי מול התאווה - נפלתי, וזה לא שרציתי, אלא שלא יכולתי שלא ליפול.

והחיים עצמם - כאן השינוי המהותי התרחש ומתרחש. אני אדם אחר ומעידים על זה חברים שלי שלא יודעים שאני בתכנית, אבל רואים שמשהו השנתה ואני לא אותו אדם. אפשר להצביע על הרבה דברים, אבל המהותי מתוכם הוא כמובן השלווה. כן, אותו דבר ערטילאי שלא ידעתי על קיומו עד שהגעתי להחלמה, ובודאי שלא חשבתי שהוא חסר לי, הפך למצרך הכי מבוקש בחיי, מצרך שאני מוכן לעשות הכל כדי לקבל ממנו.

וכך גם הפעולות של התכנית הפכו לדבר שבשגרה. אם בתחילת הדרך עוד התעניינתי לכמה זמן אצטרך להמשיך להגיע לקבוצות וכמה בדיוק צריך להשקיע בצעדים, היום זה הפך לחלק מהחיים שלי. אם בעבר התאווה היתה חלק מהחיים שלי - היום זה התחלף בצעדים. אני משתתף כמעט כל יום בקבוצה טלפונית, פעם בשבוע בקבוצה חיה, קורא בספרות כל יום, מדבר עם חברים כל יום, וכמובן עושה את הצעדים כל הזמן, כל פעם לפי הצעד הנדרש. אף אחד לא מכריח אותי לעשות אותם. אני עושה אותם כי אני רוצה חיים נורמליים, שפויים ומפוכחים.

תודה לאלוקים על שנתיים ויומיים נקיים. תודה לאבא שבשמים על התכנית הנפלאה הזאת.

תודה סוד.

ממש מדהים.
איזה מסע !!!

גם אני אחרי שנה ותשעה חודשים מתחיל להרגיש את מה שכותבים בספר הלבן:
הדרך הייתה מלאה עליות וירידות, חלקה ומלאה חתחתים. לפעמים הוקפנו נופים מדהימים, לפעמים היינו שרויים בערפל ולא ראינו דבר מלבד רגל אחת אחרי השנייה בזמן שבוססנו הלאה. לפעמים חווינו אושר גדול, פעמים אחרות, ספק, אי-ודאות, דיכאון ופחד. לפעמים נראה היה שהוצמדו לרגלינו כנפיים, פעמים אחרות עמדנו במקום, ולפעמים בכלל נאלצנו לסגת. אבל מצאנו שמרגע שעלינו על הדרך הזאת, אמר לנו משהו פנימי עמוק שזה המסלול הנכון בשבילנו. פשוט ידענו את זה. וזה הספיק כדי שנמשיך הלאה. בכל מקרה, מצאנו שזו ההרפתקה הגדולה ביותר בחיינו.

שנמשיך לצעוד כולנו יחדיו במסע הנפלא הזה.
בהחלמה.

תודה חבר יקר לדרך
מזל טוב
ובהצלחה
מוטי

לו יהי. . . .

תודה על השיתוף

איזה יופי. אכן לא מובן מאליו. לא פחות מרגשת העובדה שבחרת להקשיב ללב והתיישבת לכתוב... בהחלמה. אוהב.

מברוק סוד
מגיע לך
אתה איש מדהים

מזל טוב! מרגש...
תודה רבה על כל ההשקעה בפורום ובקבוצות!

תודה על התקווה.

ובכלל תודה על כל ההשקעה והזמן שאתה משקיע בשביל כולנו!

יום נקי ונפלא!

מזל טוב סוד
כיף לראות שהתכנית עובדת שיש תקווה.
ותודה לך על כל הזמן שהקדשת לי אישית, ולאתר כולו. היית ועודך השליח הנכון במקום הנכון. יה"ר שהנקיות תמשיך במפוקחות ובשפיות
אוהב
מוישלה 

מזל טוב
קבלתי הרבה החלמה מהפוסט הזה
סוד, אתה מגיע לארץ?
האם נראה אותך בקבוצות?