בס"ד

המקום פה הוא כל כך אנונימי והקשר בין חברים מתחיל אחרי שכל חבר עבר כבר כמה וכמה עניינים בחייו ואין אחד יודע ממש מה הולך אצל חברו. וזאת אפילו אחרי קשר/ים רציני של כמה חודשים ויותר.

לכן כל כך טוב המשפט שמתגלגל פה "לי זה עבד" או "לי זה לא עבד". כשאני מדבר עם חברים ועם הספונסר ואני שומע מהם על משהו שעבד להם או לא עבד להם, אני חושב לעצמי איך והאם זה מתאים שזה יעבוד אצלי או לא. אני מדבר כמובן על פרטים ופרטי פרטים ולא על כלל התכנית (שבאמת גם על כלל התכנית המשפט מתאים).

למה להגיד לשני תעשה כך וכך או אל תעשה כך וכך? וכי מה אתה יודע אם זה טוב לו או לא? רק בשבועות האחרונים הציעו לי כמה רעיונות שלא היו מתאימים לי, הן בקטע של ההחלמה מהתאווה והן בדברים שמסביב.
הרבה יותר נעים לשמוע את אותם הצעות בסגנון של לי זה עבד או לא.

חוץ מהנ"ל לאחרונה נכוויתי מאוד מאוד מאוד ממקרה של חברים שהיו בטוחים בעצמם לגבי פרט מסוים בהחלמה. ולכן אני מעלה את הדבר ורוצה לשתף ש"לי אישית" הזיק הדבר כשמישהו בטוח בעצמו שאצל כל המכורים זה כמו אצלו. אבל זה רק אצלי, אולי אצל אחרים זה לא כך.

בכלל כל הפוסט הזה מתאים לי. אם זה מתאים גם לך, בכיף. 

תודה רבה.
נהנתי לקרוא 

מצטרף לדבריך בדגש.

ערב טוב.
מצד אחד, אני מצטרף גם כן בדגש לדבריך. אין דבר יותר גרוע ממכור שיודע מה כולם צריכים לעשות...
מצד שני, חשוב לי להדגיש שאחד הדברים 'שעבדו' בשבילי זה להבין באופן עמוק ביותר שיש מצבים בהם אני לא יכול להאמין לראש שלי. אובדן האמון בשיפוט שלי לגבי היכן אני יכול לעמוד והיכן לא גורם לי להבין שלא משנה מה, יש נושאים בהם אני צריך עזרה; יותר מזה, לא רק עזרה, נושאים בהם אני שם את ההחלטה או לכל הפחות מסכים לשים את ההחלטה בידיים של מישהו אחר.
גם אם הוא יטעה, ואני אפסיד, זה בטוח יהיה הפסד פחות צורב מההפסד שהראש החולה שלי ייתן לי...
מה שההבנה הזו גורמת לי, הוא שאני נעשה קצת יותר ענו וחסר ביטחון סביב השאלה מה 'עוזר' ומה 'לא עוזר' לי בתוכנית.
אני מבין שכרגע, במצבי הנוכחי, אין לי את סרגל השיפוט לדעת מה מקדם ומה מרחיק.

וכיצד להבחין בין מצבים בהם ההדרכה פשוט לא מתאימה למסירת השיפוט?
אבא, תן בי...את התבונה להבחין בין השניים...
והדגש של הסיומת שחלקנו מוסיפים: רצונך יעשה ולא רצוני, נותן לי הרבה מאוד בהקשר זה...

לילה טוב