ואם אפגוש בכנס מישהו שאני מכיר?
השאלה הזו חוזרת בהרבה צורות אצל חברים שמגיעים בפעם הראשונה, ולפעמים גם אצל חברים ותיקים יותר. אנסה לרכז כאן את כל התשובות ששמעתי עליה.
בעצם מדובר בשתי שאלות:
1. מה אם אפגוש מישהו שאני מכיר והוא יחשוף אותי?
2. מה אם אפגוש מישהו שאני מכיר והוא יידע עליי? ארצה לקבור את עצמי באדמה!
אז ביחס לשאלה הראשונה –
קודם כל, גם הוא מכור, והוא שם כנראה לפניך, ולכן סביר שהוא הפנים את ההדגשות החוזרות ונשנות שלנו בכל מפגש, שכל מה שנראה או נשמע בקבוצה צריך להישאר כאן בלבד. הוא מכיר את הפחד הגדול מחשיפה, והוא צריך להיות רשע מרושע כדי לעשות למישהו אחר דבר כל כך נורא. אבל גם אם אינך נותן בו אמון, צריך לזכור ששניכם באותה סירה. הוא לא יכול לספר שהוא ראה אותך בכנס של שמור עיניך כי אז הוא יצטרך להסביר מה הוא עשה שם בעצמו.
עד היום פגשתי בשמור עיניך עשרות רבות של אנשים. חלקם באו לפעם אחת ולא חזרו. חלקם מכירים אותי מחוץ לתכנית. ברוך ה', איש מהם לא גרם לי שום נזק של חשיפה, ואני לא מכיר מישהו אחר בשמור עיניך שנגרם לו נזק כזה.
אבל חשוב לשים לב גם כמה השאלה מגוחכת. הרי בזמן השימוש לקחתי כל כך הרבה סיכונים שיחשפו אותי. השתמשתי במקומות שכל רגע מישהו היה עלול לראות אותי. נהגתי כמו משוגע גמור. מה קרה שפתאום בהחלמה נהייתי כזה זהיר ושקול? נשמע חשוד משהו... המחלה הזו אוהבת חושך, והיא תגרד תירוצים מתחת לאדמה, אפילו שהם נשמעים מופרכים, כדי שלא נחשוף אותה לאור. והכי מדהים – היא מרמה אותנו לחשוב שהתירוצים האלה לטובתנו.
אם תרצו אפשר להסתכל על זה כך: במשך כל תקופת השימוש אלקים שמר עליי שהסוד שלי לא יתגלה. הוא ריחם עליי וחפץ בי ועזר שלא אנזק. למה לחשוב שדווקא עכשיו כשאני מנסה להתקרב אליו הוא לא יצליח עוד לשמור עליי?
וביחס לשאלה השנייה –
נסה לחשוב רגע, מה אתה תרגיש כלפי מישהו מוכר שתפגוש? האם תחשוב עליו שהוא רשע, או מושחת או צבוע? או שתופתע לגלות שגם הוא בתוך הבוץ הזה ופשוט תרחם עליו?
ואם תפגוש שם מישהו שאתה ממש מעריך. נניח אחד הרבנים שלך. מה תרגיש כלפיו? שהוא אפס ולא ראוי לתפקידו, או שתתפעל מהמאבק ההירואי שלו בתוך המציאות המסובכת שהוא נקלע לתוכה?
יש לי חדשות בשבילך: מה שאתה תחשוב על אחרים לא שונה בהרבה ממה שיחשבו עליך. אנחנו נוטים לשפוט את עצמנו בחומרה רבה ולסלוח לאחרים. וגם אחרים ככה – שופטים את עצמם וסולחים לנו.
כי באמת זה הדבר שמונח ביסוד השאלה "מה יהיה אם אפגוש מישהו שמכיר אותי". חוסר היכולת שלי לקבל את עצמי. חוסר היכולת להתייחס לעצמי כחולה, כקרבן של בעיה נפשית. אני חווה חזק מאוד את הפיצול בין התדמית החיצונית המוצלחת שלי לבין הפנים הרקוב, ואני מפחד לפגוש מישהו שמכיר את התדמית הזו מהחיים בחוץ ולהיאלץ להישיר מבט אל הפער הזה.
וזה בדיוק מה שנותנת הקבוצה – האפשרות לקבל את עצמי. לראות אנשים כמוני, לדעת שגם הם מתמודדים עם הקושי הזה למרות שממש לא רואים עליהם, ולהסכים להתייחס לעצמי כמו שאני מתייחס אליהם: באמפתיה, בהזדהות, בחיבוק.
שנה שעברה בכנס פגשתי מישהו שאני מכיר, כבר בדקות הראשונות. הייתי נבוך נורא. הוא רץ אליי וחיבק אותי חיבוק ארוך. זה היה יותר טוב מכל דבר שיכולנו לומר זה לזה. נקשרנו מיד. הפכנו מסתם חברים לחברי נפש עד היום. הוא ישב אתי והדריך אותי והסביר לי מה קורה פה ומי נגד מי ונתן לי עזרה שלא תסולא בפז בשבועות הראשונים שלי בתכנית. הניסיון הזה לימד אותי שלפגוש אנשים שאני מכיר זה לא רק "לא נורא". זה עשוי להיות מתנה גדולה.
אז מה תעשה אם תפגוש מישהו שאתה מכיר? מה שעובד בשבילי זה לתת ולקבל חיבוק ארוך.
(כמה חברים שאלו אותי מה יקרה אם הם יפגשו מישהי שהם מכירים מבין נשות המכורים. טוב, זה באמת נשמע מפחיד... אבל הסירו דאגה מלבכם: המקום בנוי כך שעזרת הנשים מוגבהת ורוב עזרת הגברים לא נראית ממנה בכלל. מי שזה מדאיג אותו יכול להקפיד להישאר בשטחים המתים, שהם רוב בית הכנסת, ושלום על ישראל. כמה שאתם נבוכים, הנשים נבוכות הרבה יותר, והן ממש לא ינסו להאריך את השהות שלהן בחדר המדרגות או בסביבות בית הכנסת)
והכי חשוב כמובן, גם אם שום תשובה כאן אינה מספקת, תמיד אפשר להתפלל לאלקים, לתת לו יד ולבקש שייקח אותנו לכנס, אפילו שאנחנו לא רוצים.
אלו התשובות שלמדתי. בטח יש תשובות נוספות – מוזמנים להוסיף בתגובות.
