הניק שלי ואני יצאנו לדרך, פעם ראשונה שאנחנו עומדים להיפגש.
אמנם, הגעתי פעם אחת לקבוצה חיה, אך הייתי די מסוגר ולא כ"כ נחשפתי.
בדרך רעדו לי הברכיים, הניק ואני, הפנימי והחיצוני, הדו והפרצופי, התדמית והגועל, כ-ו-ל-ם עומדים להיפגש יחד ולהתגלות כדמות אחת, המסך ירד וההצגה תסתיים.
לעומת "ירוחם", שנוהג בפתיחות יחסית והספיק לספר לא מעט על עצמו בפורום, אני אדם סגור ומסוגר, איש למעשה לא יודע מי אני, מה באמת עובר עלי, מה עובר לי בראש, מה אני עושה באמת, מי האני האמיתי.
ובאחת, המסכה תוסר, ויגלו מי הוא ירוחם האמיתי - מי אני.
רעדתי מקור ומפחד עת עליתי במדרגות, עמדתי קפוא בפתח האולם, נבוך, מכווץ, מבויש ומופתע.
מופתע מהפנים והדמויות שראיתי, מכמות החברים שבאו לשתף ולחשוף את עצמם וממני.
חשבתי להתחבא, להיעלם, מה אני עושה פה? מה צריך לעשות עכשיו? לדאבוני, הסיר הגדול היה מלא מרק ולא יכולתי להתחבא בו. 
הפשרתי מעט ולאט, דיברתי עם מספר חברים, השתחררתי מעט והכרתי לא מעט חברים חדשים.
ואז הכנס התחיל, כמה אנרגיות חיוביות קיבלתי שם! כנס - כשמו כן הוא כ-נס בשבילי, היה מדהים!
לפגוש את הפנים מאחורי הניקים, להכיר את הקולות משיחות הטלפון, לשמוע את מוטי והפאנל המדהים שתרם לי כל-כך הרבה!
הבנתי, שיש לי עוד הרבה לאן להתקדם וקיבלתי כוחות רבים מכולכם.
היה לי קשה להיפרד.
והדובדבן שבקצפת, הדרך חזרה עם חבר שלא הכרתי עד כה, שיחת נפש פתוחה ואמיתית, ללא מסכים, כפי שלא חוויתי מעולם.
עברתי חוויה רוחנית.
תודה רבה!
ירוחם = אני

איזה כיף לקרוא. נתת לי תקווה. תודה רבה

תודה. מזכיר לי בדיוק את החויות שהיו לי במפגש הראשון שלי, בו הסמקתי כל הדרך, עד שפגשתי את מוטי, שהיה בטוח שאני בכלל ברסלבר בגלל שבאותה התקופה ציטטתי כל הזמן ברסלב בפורום, ואת המבט החודר וטוב הלב של נועם ה' שהרגשתי נבוך מולו, ואת הבכי הזה, שבכיתי כל הדרך בחזרה הביתה, כאילו משהו נקרע שם בפנים, ואפשר לדמעות לפרוץ ולשטוף אתם את מי שהייתי...
תודה על הכנות

נתן במתנה

ירוחם אחי היקר,

מתחבר ומזדהה עם הדברים. אמנם אצלי כיסיתי את המבוכה והגועל בערימות של הכחשה. הזכרתי לעצמי כל הזמן במפגש החי הראשון שאני על תקן מדריך לשמירת העיניים. באתי לחזק...
אבל ככל שעבר הזמן, והחברים המחלימים שמשו לי מראה. הם דיברו על עצמם בכנות, והכנות הפשירה לי את כל הפוזה. ואז הייתי מוכן להודות שאני הוא זה הצריך חיזוק, הצריך כוחות.

אני והניק שלי עד היום בתהליך התמזגות. ואולי גם על זה נאמר "זכו שכינה ביניהן"... אחרת אי אפשר להסביר את הזיווג הזה.
מאוד שמחתי על כל חבר חדש בכנס. בסך הכל, אני מרגיש פתוח עם חברך כמוך אחרי 10 דקות שיחה יותר מחברים של 20 שנה. תודה על האמון והכנות.

מאחל לך בהצלחה בהמשך הדרך והכרת עצמך, וכמו שהבטיחו לי, תמשיך לעבוד ודברים טובים יקרו. הם קורים כל הזמן.
מאחל לך ולי שנקבל את עצמנו. שנחמול על עצמנו. שנאמר לעצמנו "אוהבים אותך"!

אוהב
הושיעה