שלום לכולם,

אתמול, ז' טבת נפלתי שוב.

כתבתי כעת כתיבה של אחרי נפילה לפי פורמט שנתן לי הספונסר, ואני לא מסוגל לשמור את זה לעצמי, אני ואני מוסר את זה לכם, חבריי כאן, בתקווה לטהרה.

1. המקרה, מה היה:
א. זה היה אתמול, לא יכולתי להתמודד עם זה אתמול, היום אני כבר מתמודד עם הנפילה הבאה, ובא לכאן ע"מ שלא יהיה חלל שיקרוס לשם... כך שלא הכל טרי.
ב. בפשטות: גלשתי ברשת 'רימון' של שכנים (משפחת $#%^$). כשהיתה לנו בעיה עם הראוטר קיבלנו מהם את הקוד שלהם למחשב הזה, שלי, ולא מחקנו אותו אח"כ... לאחר זמן, כשחיפשתי שם תאווה, מחקתי את הקוד, אך אני זוכר מהו... (הקוד הוא בעל משמעות, אני לא מציין כאן ע"מ שלא יהיה מתועד, למרות שאני מרגיש צורך להוציא את זה. טוב: זה המספר הנייד של בעה"ב, הוא מפורסם כאן בישוב באלפון היישובי, כך גם לאחר שמחקתי אותו הלכתי לאלפון והכנסתי אותו מחדש...). רמת הסינון שלהם הוא שערורייתי!!!!
ג. בשלב כלשהו הגעתי לסרטון על (תאווה) כביכול כעין תחרות ריאלטי באיזשהו ערוץ ברחבי העולם, והראש החולה שלי אמר שהרמה התרבותית המקובלת בעולם לא תפיל אותי, נמשכתי אחרי זה ונפלתי )-: .
2. הטעויות שטעיתי:
א. לא עשיתי פעולות ראשוניות כפי שדיברתי עם הספונסר: לכתוב בוקר, לכתוב צעדI מחדש.
ב. נשארתי לעבוד בבית בגלל לחץ זמן וכו' שאר תירוצים.
ג. הרגשתי בדידות והלכתי לחפש רשתות של שכנים ולא עשיתי פעולות (כגון להתקשר לחברים).
ד. אני חושבת שאני 'איש העולם הגדול' – דברים מקובלים בעולם אמנם 'אסורים' אך לא מזיקים לי. לי זה רעל!!!
ה. הרגשתי שאני נשאב לכיוון הנפילה, הרגשתי חוסר אונים, ולא האמנתי שכח גדול ממני יכול להשיב לי את השפיות - לא התקשרתי לחבר.
3. אלו פעולות היו יכולות למנוע מקרה זה:
א. לכתוב בבוקר לפני שניסיתי לסמוך על כוחותי ו'להיכנס' לעבודה.
ב. להתקשר לחברים.
ג. להרגיש שכבר הכניסה לרשת של שכנים זה צעד לא שפוי (יש לי את הרשת שלי המותאמת לצרכי!), ולעשות פעולות כבר בשלב זה.

תודה לכם חברים יקרים שאתם איתי בדרך מקווה להיות כאן עוד עם עניינים משמחים וטובים יותר.

"קווה אל ד' חזק ואמץ ליבך וקווה אל ד'". מעומק התחתית ועד לרום אינסוף

כואב לקרוא

כי שבע יפול צדיק וקם

בעז"ה תצליח בהמשך ותתחזק בצעידה החוצה מהבור