קשה לי עם חוסר הוודאות.
אני אמור מחר ב5:30 בבוקר לקום כדי להתפלל ולנסוע ללימודים, ואני לא יודע אם מתוכנן לי שלג שיבטל את הגנים של הילדים.
כל הערב הסתובבתי, ספקולציות עוברות בראש - אם אשתי תיסע מוקדם יותר, ויהיה לי את האוטו...אבל אם ירד שלג בצהריים, מי ייקח אותם?
אם לא ירד...אם כן ירד... חוסר שקט.
מה יש בחוסר הידיעה שמנהל אותי כל כך?
נדמה לי שמה שמנהל אותי זה שאני מגלה שעד מחר בבוקר לא אדע מה הולך לקרות.
מילא שאני לא שולט על הגרעין האיראני, מילא שאני לא שולט על אשתי, אבל על מה שאני אעשה מחר?
התחושה הזו של חוסר השליטה צפה אצלי באופן מיוחד סביב השלג דווקא בגלל שאין לי את מנגנוני הפיצוי המוכרים - ידיעה, לימוד והתכוננות (כולל כוננות ספיגה) -בדרך כלל אני רציני, לומד את השטח, מבין את הבעיות, ונוקט בגישה של המנעות מהבעיות (מוותר על שאיפות כדי לא להתאכזב, דוחה טלפונים קשים, לומד עכשיו כדי לא להתקע עוד יומיים  עם הרבה עבודה, בלא להרשות לעצמי ליהנות מההווה, וכן הלאה). וכאן...אני מוצא את עצמי מזפזפ בין אתרי חיזוי מזג האוויר, ולא מצליח להבין...מה? ומה יהיה? אני באמת לא אדע עד מחר בחמש וחצי בבוקר...
רק בחצי שעה האחרונה הבנתי את מה שכל כך ברור - המפתח של הגשמים אינו בידי, הוא בידי אלוקים. זה אמנם מפתיע, אבל אני לא יכול להתכונן למה שהוא מתכנן לי. השאלה היא רק אם אני מאמין שיש תכנון, כי אם יש, אז מה עדיף - התוכניות שלי, שלמיטב ידיעתי הובילו אותי לשימושים אינסופיים, או התוכניות של אלוקים?
מדהים עד כמה דבר קטן כמו האם אני אלך מחר ללימודים או שאשאר בבית גורם לי לערב של חוסר שקט, חוסר שביעות רצון, ולמעין רוגז פנימי כזה במשך כל הערב...
פגמי האופי שלי הם כאן בשביל להישאר...
לפחות היום...
***
אבא, בבקשה ממך, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, ואין ביכולתי לדעתם.
טע בי את היכולת להאמין בדבר שהעובדות בשטח למדו אותי כל כך טוב, ואני בכל זאת מכחיש - התכנונים שלי לא הובילו למקום טוב, אז כנראה שאתה מתכנן יותר טוב ממני...

נתן במתנה

תודה. מזדהה עם הבלבול שבתחושת חוסר השליטה וחוסר הידיעה.

תודה,
הייתי צריך את זה בדיוק עכשיו.

תודה נתן.

היום היה צריך להיות לי בוחן במכללה.
למרות שהמכללה באזור גוש דן, רוב המרצים באים מאזור ירושלים.

התכוננתי אתמול לבוחן מבלי לחשוב יותר מידי על האם יהיה או לא.

היום בבוקר קבלתי הודעה משחמת שהמרצה לא יגיע ולכן הבוחן לא התקיים היום.
אבל אז... אחד הסטודנטים שאותו מרצה מלמד אותם קורס אחר, התחיל לשאול שאלות מיותרת לטעמי.
ופתאום חששתי שהמרצה בסוף כן יגיע והבוחן התקיים כסדרו.
זה ניהל אותי ואפילו שלחתי אימייל לאותו סטודנט שלא יעורר דובים ישנים.

אני רוצה למסור זאת לאלוקים אוהב ולבקש שחרור.

בהחלמה.

מתנה יקרה, תודה רבה על הדברים. כיף לראות את התהליך ולהיווכח ברוגע נכנס לחיים יותר ויותר. בלי קשר לוודאות. החזרת אותי עם הפוסט הזה כמעט שנה לאחור... עת שנסעתי בלי בלמים בשלג. בהחלמה אנחנו יותר נוכחים במציאות וזה הופך אותה להרבה יותר מעניינת וצבעונית.

היום דברתי עם חבר מקסים שחלק איתי את מסירות נפשו למען השתתפות בקבוצה. בעיניים בורקות הוא תיאר לי מצב לא פשוט בו עמד בעת ששב מקבוצה, ובאותה נשימה הוסיף ואמר לי שאין מצב שהוא מוותר על זה, לא גשם לא שלג ולא נעליים. התרגשתי. זהו. התמכרתי. סיים, אני מכור לקבוצות...

המילים שלו היו מיוחדות עוד יותר בגלל שזכרתי הייטב את הזמנים שטען בלהט כנגד 'הקלות הבלתי נסבלת' של חברים הממהרים להגיע לקבוצות החיות, באותו להט הוא סבר כעת שאין מה שימנע ממנו השתתפות בקבוצת הבית שלו. שמחתי עבורו, שזכה לחוות חוויות רוחניות שיצרו את השינוי הגדול הזה בנפשו. זה באמת עובד. 

אסירותודה, תודה שהזכרת לי את הפוסט שלך על הנס. היה כיף לקרוא שוב. גיליתי בו משמעויות חדשות שלפני שנה פשוט לא הייתי מסוגל להבין.
forum.gye.org.il/index.php?topic=2293.msg24060#msg24060

אז אחרי הספק וחוסר הוודאות, ואחרי שהיום צחקתי על החזאים שאמרו שיש שלג בהר עליו אני נמצא בזמן שאני הלכתי עם חולצה ונהנתי מהשמש, בסוף הגיע השלג ודפק את כל התכניות.

הגענו לארץ הפעם עם תכנית מוכנה, וכבר חודשיים אנחנו יודעים שהשבת הקודמת היא עם המשפחה של אשתי, והשבת הזאת עם המשפחה שלי. אבל לאלוקים היו תכנונים אחרים וכעת אנחנו לבד אצל ההורים שלי, וכל האחים ביטלו כמובן כי הם לא יכולים להגיע בשלג...

מזל שאני בתכנית ואני מבין שזה בסדר גם כשהדברים לא מסתדרים כפי שחשבתי שהם צריכים.

כל יום חמישי התהלכתי בחוסר ודאות.
היו אמורים להיות לי לימודים בירושלים, ולא קיבלתי הודעת ביטול רשמית מהמכללה.
אמנם ביום רביעי נם שלחו מסרון שהלימודים ע"פ החלטת עיריית ירושלים, אבל אולי הם התחרטו?
חבר הציע לי פתרון פשוט - תתקשר לשאול.
לא עשיי את זה. התביישתי. הייתי בטוח שיצחקו עלי. יורד שלג כבד ואני מתקשר לשאול אם יש לימודים.
עד עכשיו הספק מכרסם בי.
אולי היו לימודים ואני לא הייתי.
אולי נרשם לי חיסור.
אולי פסלו אותי מהקורסים.
אולי..