בוקר טוב.
לא מאמין שזה קרה.
הצום הראשון בשנים האחרונות שקמתי בשעה מוקדמת, הוצאתי את הילדים למוסדות, חזרתי הביתה, התקלחתי והתפללתי. והכל מתוך שמחה מצב רוח ומוטיבצי'ה. מי הי'ה מאמין.
אבני בלי קפה ובלי אוכל, יום שישי הוא יום חופש מהעבודה.
רק לשם השוואה, בצומות קודמים, המצב רוח הלא טוב שלי התחיל כשרק נזכרתי שהצום מתקרב, הייתי מתכנן שביום הצום אני לא מתכונן לעבוד, ובעצם לא לעשות כלום, לא עבודה, לא טיפול בבית, בקושי עזרה עם הילדים, והכל מתוך אוירת נכאים, והתחפרות במיטה עם מזגן או עם פוך תלוי באיזה צום מדובר.
תיכננתי ובדרך כלל גם ביצעתי. מתי פחות, מתי יותר.
אסירות תודה ענקית שה' עוזר לי לשנות את הדפוסים החולים, ולכל החברים היקרים שתומכים ומעודדים, לספונסר, לשמור עיניך ועוד ועוד.
האמת שאין לי מושג איך יראה היום בהמשך, אבל גם הנס של השעות האחרונות ראוי לאסירות תודה ענקית ולפוסט בפני עצמו. תקוה בכל אופן, יש ב"ה.
