הנה כתבה שפורסמה באתר Ynet שמתארת את הבעיה כסרטן שלא פוסח על אף אחד:

התמכרות לסקס הפכה בשנים האחרונות לתופעה של ממש. בארה"ב הנתונים מדברים על קרוב ל-18 מליון בני אדם שמצויים תחת ההגדרה הזאת. בישראל יש מאות אלפי אנשים שמוגדרים בתור 'סקסוהוליסטים'. התמכרות לסקס פופולארית אצל גברים בערך כמו הפרעות אכילה אצל נשים. אבל ההכחשה גדולה הרבה יותר.

"שלום אני אבי, ואני מכור לסקס", כך נפתח המפגש השבועי הקבוע של S.A - סקסוהוליסטים אנונימיים. אחת מקבוצות הטיפול הדיסקרטיות ביותר בישראל. בחדר הפשוט יושבים חמישה עשר איש שהגיעו לבקש עזרה. "אני חי חיים כפולים", משתף אבי, בחור יפה תואר.

"ביום אני אדם נורמטיבי, מפרנס בכבוד, מה שנקרא מעמד גבוה, אבא גאה לילדים ובעל אוהב לאישה מקסימה. בערב אני הופך לאדם אחר לחלוטין, מסתובב באובססיביות במקומות הכי שפלים ומלוכלכים בקצה העיר, מתנהג כמו חיה על אוטומט, מרגיש כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, ושונא את עצמי מאד".

חברי הקבוצה מהנהנים בראש. הם מבינים מיד על מה הוא מדבר, וההבנה הזאת מעלה באבי התרגשות גדולה. זאת הפעם הראשונה במשך שנים ארוכות שמישהו בכלל מבין על מה הוא מדבר, זאת הפעם הראשונה שהוא בכלל מעז לדבר לאנשים זרים, ויש מי שמקשיב לו.

הבטחתי לעצמי שלא אבגוד באשתי
לרוב האנשים בעולם, העיסוק במין הוא חלק טבעי מהחיים. גברים ונשים מקיימים יחסי מין, חושבים על סקס ומפנטזים על סקס, אבל המכורים הפכו את זה לעיסוק אובססיבי שחזק מהם. אחד המשתתפים, ערן, נמצא כבר שמונה שנים בקבוצת המכורים האנונימיים. כך הוא מתאר את התחושה.

"הייתי במצב שקיימתי סקס בניגוד לרצוני, מתוך כפייתיות. בכלל לא רציתי את הדבר הזה, אבל הרגשתי כאילו איזו מפלצת שולטת בי ומכתיבה לי מה לעשות. הבטחתי לעצמי שוב ושוב שאני לא אבגוד באשתי עם נשים אחרות, וראה זה פלא, לא עברו 24 שעות ואני באותו מקום, בתל ברוך, מחפש את אותו הדבר. ועוד פעם נפילה, ועוד פעם הבטחות ועוד פעם עובר יום ואני שוב בתל ברוך. זה מעגל אכזרי שנמשך שנים ארוכות בלי יכולת למצוא לזה פתרון".

לא רק ערן שותף לתחושה המתסכלת של המכורים לסקס, רוב מי שמגיע לקבוצה של SA מדבר על תחושת ייאוש עצמית. מכורים לסקס נעים על סקלה רחבה מאד, החל ממאוננים כפייתיים, מכורים לפורנו ועד לאובססיה לזונות ונערות ליווי או לסאדו מאזו. בניגוד לתחושה שקיימת לאחר פעילות מינית בריאה, המכור למין מוצף תחושת אשם וחרטה לעיתים עד כדי שנאה עצמית, ריקנות וחרדה. בדומה לאדם בולימי שרוצה להקיא אחרי שאכל באופן כפייתי ולא מאוזן. אצל המכורים המין הופך להיות חשוב יותר מהמשפחה, מחברים ומעבודה, כמו נרקומן ברחוב שמוכן לאבד את חייו עבור מנת סם אחת.

"זה פגע לי באישיות", מתאר ערן את עולמו של המכור. "הרגשתי חוסר שפיות, חייתי בפיצול אישיות, בשקר שצריך כל הזמן לחפות עליו ולהמציא מחדש. זה השפיע על היכולת שלי לקיים מערכת זוגית, על היכולת שלי לעבוד. אני קורא לזה מחלה, זו מחלה לכל דבר ועניין".

ואכן, השלבים המוקדמים של ההתמכרות לסקס מתבטאים בהזנחת הפעילות הרגילה של החיים. בשלבים מתקדמים של התופעה היא עלולה להביא את המכור להשלכות קשות יותר, ובראשן - פגיעה ביחסים עם המשפחה ולא פעם, פירוק התא המשפחתי, איבוד מקום העבודה ואף גלישה למעשים פליליים כמו מציצנות.

מי שמביט מי מאחור לא יודע מי אני
"התמכרות לסקס שונה מהתמכרות לסמים או אלכוהול כי מבחוץ אף אחד לא יכול לדעת עלייך כלום", אומר שרגא שלכטר, מטפל זוגי ומשפחתי המתמחה בטיפול בהתמכרויות. שלכטר כתב את הספר "היום הראשון של שארית חיי", העוסק בהתמכרות לסקס.

"המשותף לכל המכורים הוא העובדה שההתמכרות נובעת מחסך רגשי של האדם המכור. מכור זה מישהו שאיבד את האמון בעצמו ובעולם, והמקום היחיד שעכשיו המכור מרגיש בטוח בו זה בתוך עולם המין והפנטזיות. ההתמכרות היא כמו אמא שמכילה ומגוננת, והסקס נותן לך הרגשה שיש מי שמכיל אותך. רק כשאני מקיים יחסי מין אני מרגיש שמקבלים אותי כמו שאני, שכאן אני יכול לאבד שליטה ולהיות מי שאני באמת".

איך מטפלים בהתמכרות לסקס?

"טיפול קונוונציונאלי לא יכול לעזור לסקסוהוליסט, כי גם אם הוא יבין את שורש הבעיה שלו, ההבנה השכלית לא תוכל להתחרות בצורך הרגשי שהסקס מספק לו, כי הבעיה היא לא בהתמכרות אלא באובדן האמון בעולם. אתה לא יכול להגיד לבן אדם 'מהיום ואילך תפסיק להיות מכור למין', הטיפול הוא לבנות את האמון מחדש סביב האדם. המכור חי בבועה של בדידות מול בת הזוג שלו ומול כל העולם. אם לא תנטרל את ההגנה הזאת שלו, את ההישרדות שלו, לעולם לא תצליח להתפטר מההתמכרות".

שלכטר טוען שהמקום היחידי כמעט שיכול להשלים טיפול פסיכולוגי במכורים, הוא קבוצת הסקסוהוליסטים האנונימיים. "בגלל שהקבוצה היא ללא תשלום, מטפלים בדרך כלל רואים בה תחרות. אני באופן אישי רואה בזה כלי מאד חשוב, קודם כל, בידיעה שיש עוד אנשים כמוך שמתמודדים. הקבוצה נותנת מקום להגיד 'שלום לכולם שמי כך וכך ואני מכור למין', והקבוצה מקבלת אותו כמו שהוא. עצם הקבלה שלהם אותו, זה רוב העבודה".

ערן שמשתתף כאמור בקבוצה כבר הרבה שנים, מסכים עם הקביעה הזאת. "הדבר הראשון שהקבוצה נתנה לי, זו הכלה. הם הבינו אותי וזה המקום היחיד בעולם שאני יכול לבוא ולשתף מה עובר עלי, ולהרגיש שבאמת מבינים אותי, שאני לא סתם איזה סוטה מין, שזו לא איזו בדיחה כזו.

"ניסיתי הרבה אנשי מקצוע במשך שנים, אבל אף אחד לא הצליח לעזור לי. מניסיון של הרבה אנשים, הקבוצה היא המענה היחיד שקיים לאנשים שסובלים מהבעיה הזאת. הקבוצה נתנה לי כלים להתמודד עם הבעיה, את התכנית כתב אדם שהוא עצמו היה מכור לסקס".

איך נראית פגישה של סקסוהליסטים אנונימיים?

"יש מפגשים של סקסוהוליסטים אנונימיים בכל העולם ובכל הארץ מחיפה ועד באר שבע. ברחבי ישראל פועלות 25 קבוצות בכל שבוע. הפגישות מתקיימות במקום דיסקרטי שבדרך כלל העירייה מקציבה. אין פסיכולוג או מנחה, זו קבוצה לעזרה עצמית. משתתפים בה רק אנשים שסובלים מהבעיה ויש גם קבוצות של נשים של מכורים.

"במפגש יש פורמט קבוע הכולל קריאה בספרות מקצועית על פי עקרונות '12 הצעדים לגמילה מהתמכרות מסקס', כשכל מפגש נפתח בהצגת השם ובהצהרה שאני סקסוהוליסט. כל אדם מספר כמה זמן הוא כבר מחזיק מעמד ללא סקס, וכן משתף את האחרים בהתמודדויות ובדרכים שעזרו לו ליישם את הגמילה. אני למשל, בתחילת הדרך, לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מ-24 שעות והיום אני כבר חמש שנים נקי מסקס".

מה זה אומר נקי?

"יש הגדרה של ניקיון - כמה ימים אני לא מאונן, לא צופה בחומר פורנוגראפי, לא מקיים סקס עם מישהו מחוץ למסגרת הנישואין. הגדרה קשוחה. תדעי לך, שאין לך מושג כמה אנשים במדינה הזאת מכורים לסקס, ואני מדבר איתך על אנשים נורמטיביים. הרבה מגיעים מהמעמד הבינוני, מכל חתך האוכלוסייה. מגיל 18 ועד גיל 70 פלוס, גברים ונשים, דתיים וחילונים, מוסלמים ונוצרים. זה כמו סרטן, מחלה שלא בוחרת במי לפגוע. המחלה הזאת פוגעת בכל האוכלוסייה, מפרקת בתים ואנשים. והקבוצה נותנת לך מקום שאתה יכול לחלוק את הסוד הנורא שאתה מסתובב איתו בלי שאף אחד יודע שהוא קיים בך".

ואנשים לא מפחדים להיחשף?

"התכנית אנונימית לחלוטין. אתה לא צריך להזדהות לא בשם שלך, ולא במקצוע שלך. האנונימיות חשובה מאד לביטחון של אנשים. בן אדם יודע שאף אחד לא ידליף מידע בחוץ ולא ידברו עליו. אנחנו יכולים להיות שנים עם אותו בן אדם בקבוצה בלי לדעת את השם שלו אפילו".

מה הכי חשוב לך שידעו על סקסוהליסטים אנונימיים?

"חשוב לי שידעו שיש פתרון לבעיה הזאת, מי שסובל מזה יודע, אפילו שהוא מכחיש מאד. זה סבל אנושי, ואני כל כך סבלתי, זה ממש הציל לי את החיים".

ברשותך הסרתי את הלינק כיון שיש שם חומרים מאוד לא נאותים. במקום כך, אתקן את ההודעה הפותחת שתביא את הכתבה המרתקת במילואה.

תודה על ההבנה

זלמן

שלומי תודה רבה. חשוב מאוד שהחבר'ה כאן יבינו שההתמכרות למין לא שייכת לעבירות בכלל, ולא שייכת לשאלה האם אני דתי או חרדי או חילוני. הבעיה היא ההתמכרות.

לכן, כתבה כזאת שמופיע באתר חילוני שמתארת את הבעיה עצמה בלי כפפות - חיונית כאן, ועל כך התודה לך.

תודה

כן. אני חושב שהבעייה היא רק של דתיים או חרדים.
הבעייה היא שבטעות חושבים שמדובר כאן בעבירות ובייצר הרע והבעייה הזו היא רק של דתיים או חרדים.

הייצר הרע שלי מזמן יצא לפנסיה - המחלה שלי עשתה לו את העבודה.

כתבה מעניינת.
מעולם לא האמנתי שמדובר כאן בבעיה של דתיים, אפילו ההיפך, בהתחשב בעובדה שהציבור החילוני חשוף הרבה יותר לחומר פרובוקטיבי, החל במסרים עקיפים או ישירים בפירסומות ועד קליפים, סרטים, טלויזיה, טקסטים של שירים וסיפורים וכמובן כל החומרים באינטרנט. חשיפה זו מתחילה אצל הציבור החילוני עוד בימי הילדות הרכים ורבי ההשפעה על עיצוב האישיות. גם בחברה שבה אין כל כך הרבה איסורים, ניתן היה לצפות שמציאות קיצונית שכזו תשפיע במידה כזו או אחרת על אופיים ונטייתם של אנשים.

לפני שהצטרפתי לשמור עיניך הייתי בטוח שאני החרדי היחידי בגלקסיה שלנו שעושה מעשי בצנעה.

עד שפגשתי חברים נוספים.

הבעיה היא בעיה כוללת
ללא הבדל דת גזע ומין
אפשר לציין שבארץ ישראל גברים חרדים
יותר מודעים לבעיה ורוצים לטפל בה בגלל הרגשות אשם וכו'...
יש עוד מה לדבר בזה, אבל זה לא רלוונטי כעת.