בס"ד
מישהו יכול להסביר לי בתכנית אנחנו בוחרים להשתמש במושג פגמי אופי ולא מידות רעות/מקולקלות?
האם יש הבדל בכלל בין המושגים?
תודה
העברי

אני אשית, מאוד התחברתי למושג "פגמי אופי"
הפרשנות שלי, אני הקטן, פגם הינו חלק מהמוצר, שנגרם בדר"כ בתהליך היצור.
קלקול בהגדרה נגרם כתוצאה משימוש רשלני במוצר.
אם אתה קונה מוצר פגום ואתה פועל לתקנו כדי להשתמש בו באופן מיטבי, הרי יצירת המוצר עם פגם אינה באחריותך, אחריותך היא לנסות לתקן ולשפר את הקיים (כדברי הגמרא "לך לאומן שעשאני")
אם קנית מוצר וקלקלת אותו, יש לך אחריות, אתה בעייתי, אתה אשם ולא בסדר.
לכן, אנחנו המכורים, החולים, פועלים לתיקון פגמי אופי, תיקון המידות שייך לאנשים מתוקנים.
אוהב,
ירוחם

אני מעדיף את הביטוי 'פגמי אופי' מפני ש'מידות מקולקלות' מזכיר לי את עבודת המידות שהתאמצתי בה כל החיים: להחליט להשתנות, להתאמץ, לעשות חשבון נפש, להתאכזב כשאני לא מצליח, להתייאש, להתחיל מחדש במאמץ יותר גדול, לא לקבל את עצמי ואת המצב שלי.
זו דוגמה יפה לאיך שהתכנית היא מכשיר שמיעה, היא כמו פילטר שמאפשר לי לשמוע מחדש דברים שאמרו לי כבר הרבה שנים, אבל התרגלתי לקלוט אותם לא נכון.
השפה הדתית הרגילה מחזירה אותי הרבה פעמים לדפוסים הדתיים הרגילים שלי, שהם מעוותים לחלוטין (כי הם ספוגים בפגמי האופי שלי). אני זקוק לפרדיגמה חדשה, לדרך רעננה להתבונן על הכול, ושינוי השפה עוזר לי בזה.

תודה רבה פנחס וירוחם.

תודה על התזכורת שאני לא הדובר היחידי של התכנית...  :
מאוד התחברתי לטעמים הנ"ל

בהצלחה
אוהב
הושיעה

תודה על השאלה הנפלאה, לי מאוד עזר להבין שמידות מקולקלות עלי לתקן. ואילו את פגמי אופי לא, זה התפקיד שלו. הם שם, עד שהוא יקח אותם (אם בכלל) התפקיד שלי הוא להתפלל אליו כל הזמן ביחס אליהם ולנסות לא לפעול מהם. וגם זה רק בעזרה שלו.

תודה אסירות!

תודה רבה לאסירות על ההבחנה המיוחדת- מאוד התחברתי. למרות שקשה לי להוריד את האחריות מפגמי האופי שלי.
באמת יכול להיות שהדברים הם אותו דבר אבל כפי שכתבו הקודמים לי- השינוי שבנו מתחיל גם בשינוי השפה. ואולי יש עוד הבדל מסויים- ש'אופי' הוא דבר אישי שאני עיצבתי לעצמי ואני בניתי אותו בצורה פגומה ולכן אני לא יכול לתקן אותו- כי אין אסור מוציא עצמו... שהרי אם אני עשיתי את זה וחשבתי שזה טוב איך אני יכול לתקן את זה? התיקון הוא רק שלו! לעומת תיקון המידות- שזה דבר כללי שפחות או יותר כל בני האדם מקבלים ברמה מסוימת ומשם צריך להעלות- לתקן גאווה, לחזק את הענווה והנדיבות והשמחה וכו'
ה'אופי' הוא רק שלי כי רק אני בניתי אותו- אולי באמת אבני היסוד של פגמי האופי הם המידות שלא הצלחתי לתקן...

חבר'ה זה לא שלי, ותיקים לימדוני. אגב, החילוק הזה הופיע גם פה כמה פעמים.

עוד דבר שבגללו עדיף לי לדבר על פגמי אופי ולא על תיקון המידות - מפני שכשאני עוסק בתיקון המידות אני מנסה להפוך מאדם רע לאדם טוב. כלומר מעורבת פה הרבה אשמה, וכל הדימוי העצמי שלי נמצא על כף המאזניים. כשאני עוסק בפגמי אופי אין מקום לרגשות אשמה - יש לי פגמים באופי, זו החבילה שקיבלתי, וזהו. גם אם אזכה לשחרור מהפגמים, זה תמיד יהיה שחרור "על תנאי", רק כל עוד אני מחובר, ואני גם לא אהפוך לאדם "טוב". אלא רק לאדם שקורה לו נס והוא זוכה שלא לפעול מתוך הפגמים שלו. אני מוותר על העיסוק בדימוי עצמי שלי, על השאלה מי אני, על הזכות להרגיש רגשות אשמה. בדיוק כמו שאם המכונית שלי עושה רעשים זה לא אומר עליי שום דבר, ואם יום אחד היא לא עשתה רעשים אין פירוש הדבר שאני אדם ראוי יותר.
וראה עוד בפוסט איך אני אומר וידוי.

לא יודע למה כל פעם יוצא לי להגיב קצת שונה, אולי זה חלק מפגמי האופי שלי או אולי מהמידות המקולקלות  .

בכל אופן לעניות דעתי גם אם יש הבדל וגם אם ההסברים שהועלו כאן הם אכן נכונים, לא הייתי נכנס לדיקדוקים האלה, לא הייתי מתעכב ואני לא רואה הבדל גדול בין אם לקרוא לזה פגמי אופי או מידות מקולקלות, העיקר פה הוא לעשות את הצעדים הנכונים ולבקש שהקב"ה ישחרר אותי מהדברים הלא טובים שלי (הנה הגדרה שלישית).