ב"ה בעקבות דיבורים עם חברים בטלפון זכיתי לגלות עוד דברים ועוד דברים שאני מכור אליהם- וקשה מאוד להשתחרר מהם כי ביום יום הם דברים טובים.

1. חתונה! בגלל שאני בגיל 24 וב"ה בעיני הבריות אני נחשב בחור סבבה, יש הרבה הצעות בלי עין הרע, ואני כמובן רוצה להתחתן ולכן אני כל פעם רוצה לצבור נקיות בשביל שאוכל סוף סוף להתחיל לצאת. וזה פשוט לא נכון- כי זה הופך את ההחלמה ממטרה בפני עצמה לאמצעי- כאילו שכל חיי יהיו מושלמים ברגע שאתחתן וזה פשוט לא נכון בכלל. אני חייב לרצות את ההחלמה- בשביל לחיות דבר ראשון! להיות אני! בלי כל הטינות והדברים המיותרים האחרים. ורק אח"כ כחלק מהמשך חיי אוכל להקים בית בעז"ה.

2. ויכוחים- אני נורא אוהב להתווכח. זה מעצים אותי ובכלל שאני כ"כ חכם אני חייב להראות לכולם כמה אני צודק ומבין בכל דבר. ואני פשוט יכול להתווכח על הכל!!! וזה הרבה פעמים גורם לי טינות על הצד השני, למה הוא לא מסכים איתי? מה הוא לא מבין שאני יותר חכם? ואז הרבה פעמים הויכוח הופך ל'שיח חרשים' שכל צד מביא את העמדה שלו ועונה לחברו אפילו בלי לשמוע באמת מה הוא אומר. אני פשוט חסר אונים מול ויכוחים ואני מבקש מה' כוח ורצון לוותר עליהם. פשוט לוותר על הויכוח.

3. שינה בשעה נורמלית- כשאני בבית אני פשוט לא יכול ללכת לישון כמו בן אדם. למה אני מתכוון? כשאני בבית ואני רואה שהשעה 00:30 בלילה בשביל זה מוקדם! ולא יכול להיות שאלך לישון עכשיו- גם 1 בלילה זה מקודם. הגיעה השעה 2- עכשיו אנחנו קצת מתחילים לדבר- אולי נלך לישון עוד מעט....
מה כבר 3 בלילה?! טוב, אם כבר כזה מאוחר אז אפשר לראות עוד סרטון במחשב או לשחק עוד כמה משחקים קצרים...
4 וחצי לפנות בוקר- אוף! ידעתי שאני צריך לישון יותר מוקדם, אני סתם אהיה עייף מחר... טוב, אני רק יסיים את השלב הזה והפעם באמת אלך לישון!
5 בבוקר (במקרה הטוב) נכנס למיטה כמו סמרטוט, יודע שמחר לא יהיה לי זמן לישון בצהריים או משהו בסגנון ואצטרך לטפס איכשהו על הקירות בשביל להיות מרוכז בלימודים בתפילה או שסתם אהיה עצבני ולא יהיה לי כוח להקשיב. ושוב בלילה שמגיע 12 וחצי בלילה זה עדיין מוקדם אבל הפעם אני אלך לישון ב1.... והסוף ידוע!

אנא ה'! אני חסר אונים מול שעות נורמליות שבהם אנשים נורמליים הולכים לישון, תעזור לי בבקשה ללכת לישון מתי שצריך. לוותר על שעות ערות ופעילות נוספות בשביל לחיות כמו בן אדם שפוי- בבקשה! אני לא מסוגל להמשיך ככה יותר! תודה רבה שנתת לי אומץ לשתף בדברים הללו! תודה!