שלום לכם חברים, אני מידי פעם מבקר פה באתר ואולי צריך להגביר את ההחלמה שלי באמצעות הכלי הנפלא הזה שנקרא שמור עיניך.
אני נמצא ב SA כבר כשנתיים ונקי באסירות תודה רק להיום 167 יום.
לפני שנה הייתי נקי חצי שנה ונפלתי.
אני באופן אישי עובד את התכנית באופן מלא, שזה אומר לפחות 4 מפגשים בשבוע, כתיבה יומית כל בוקר, קבוצה טלפונית כל יום, טלפון לספונסר, מפגש שבועי עם הספונסר, קשר טוב עם חברים, וכמובן עבודת הצעדים (אני אוחז היום בחסד אבא אוהב בצעד 9).
ועם כל זה אני מוצא את עצמי אחת לתקופה מסויימת מועד או נופל בצורה קשה, אתמול הייתה לי מעידה מאד חזקה (אחרי שקט של חודשיים), ובנס לא אוננתי...
אני מדבר עם הספונסר שלי על "מה הייתי צריך לנהוג אחרת" ומגלה שבשבוע האחרון הייתי די בדיכאון וכנראה זה גרם לי לרצות לברוח.
הבעיה, שבעבר הייתי מאושר ואומר לעצמי, יופי מיכאל, עלית על הנקודה, בפעם הבאה זה לא יקרה כי הרי תדע שהדבר הזה והזה גורם לך לרצות לברוח, אבל היום אני בתחושה של יאוש, כי הרי תמיד יש משהו מסויים שעלול לגרום לי לרצות לברוח ותמיד אני ימשיך להגיד לעצמי, (או שהספונסר יגיד לי) שבאסירות תודה הפעם עלינו על הנקודה ובפעם הבאה יש לי את הכלים למנוע את המעידה או הנפילה, הבעיה שבפעם הבאה תהיה נקודה אחרת לגמרי...
בקיצור, אני מיואש לגמרי, קשה לי מאד לקבל את עצמי, אני ממש שונא את עצמי ואת החיים האלה בצל המחלה הארורה....
ובכל זאת, שמח שיש לי היכן לפרוק את המטען הענק הזה...