נסעתי אתמול בכביש מספר 4 בסביבות השעה 17:30, כביש שבדרך כלל פקוק, הפעם הוא הי'ה יותר פתוח, אבל אני הייתי אובססי בצורה מטורפת.
עברתי יום לא טוב. יום משעמם, יום אובססיבי. רבתי במייל. העברתי שעות, וחיפשתי לאן לברוח.

אני חוזר לכביש: בדרך כלל אני נוסע על הצד השמאלי, שם בדרך כלל זה יותר מהר. בטח כשהכביש פנוי. ואז אני מתחיל בנסיעה משוגעת אובססיבית, לא בקטע של המהירות, אלא בניסיון למצוא את הנתיב המהיר בכל רגע נתון, מעבר מנתיב זה לנתיב זה, ומפה לשם ומשם לפה, העיקר להרוויח עוד כמה שניות.
עצרתי את עצמי. אתה לא נורמלי אמרתי לעצמי, תישאר בנתיב השמאלי בלבד ואל תזוז משם. זה מה שעשיתי, אבל זה לא ממש עזר, לפני הי'ה רכב איטי ואני לא נהייתי פתאום רגוע, אז בהתחלה ניסיתי להתאפק, בהמשך הבהבתי לו, ובהמשך עקפתי לנתיב השני בכל זאת.
המחשבות שעברו לי בראש היו כאלה: מצד אחד אמרתי לעצמי "אתה חייב להגביל את עצמך ולהכנע" תירגע, תאט, תעמוד בנתיב אחד וזהו. מצד שני, אני עכשיו בקריז, שום דבר לא יכול לעצור אותי, בטח לא לעשות שריר ולהכניע את עצמי בכוח, אז תשחרר, תרשה לעצמך להיות משוגע, אתה לא מסכן את התנועה או את עצמך או כיו"ב וזהו. רק שהרגשתי מאוד לא טוב עם זה.

קלטתי שאני רעב, וזה אחד הדברים המסוכנים לי, לקח קצת זמן עד שמצאתי תחנת דלק לקנות לי קולה ושוקולד, וה' עזר לי שנרגעתי קצת. חשבתי בדרך להתקשר לחבר בעצירה, אבל לא עשיתי את זה.

וזה מה שכתבתי בכותרת: כל החיים שלי עשיתי שריר, ניסיתי להכניע את עצמי, לכן עכשיו אני משתדל לברוח מזה בעיקר. אני לא עושה על עצמי כניעה, מחליט החלטות, מגביל הגבלות, אני מפסיק להשתמש בכוח המגביל שלי עצמי בעצמי, אני כן עושה מה שהספונסר אומר לי, כולל פעולות של כניעה בעזרתו, בעזרת חברים, ובעזרת ה' הכל יכול.

שיהי'ה לכולם שבת שלום ומבורך. 

תודה רבה על הדברים. אני מאוד מזדהה.

אצלי כניעה במקרה כזה יכולה להתבטא בנסיעה בנתיב הימני לאורך כל הנסיעה (אגב, לפעמים מסתבר שזה גם מהר יותר...).

ממש לאחרונה היה לי יום מטורף והרגשתי את זה מגיע. התקשרתי לספונסר, אמרנו תפילת השלווה, פירקתי צעד ארבע על מה שניהל אותי, ועד שהגעתי למחוז חפצי כבר הייתי רגוע - למרות הפקקים המטורפים שליוו אותי לאורך כל הדרך.