בס"ד

מהו הפגם?
בימנו תופעת ה"פגם בברית" תופסת תאוצה. יש להבהיר, יצר לב האדם רע מנעוריו, תמיד היתה הבעיה של פגם בברית ודברים חמורים מזה, אך כיום התרבות המערבית התירה את כבל הבושה הטבעית מעל לפרץ המיניות המתרגש בכל אחד מאיתנו ובכך קידשה את החייתיות שבאדם.
אותה חייתיות שמביאה אותו לדברים טובים ולגילוי אהבה כאשר הוא מושל בה, כעת משתלטת עלינו בכבליה הארסיים ומכלה את תאי האהבה שבנו וכך אנו מתרחקים מחיים טובים באמת ונזרקים לתוך החלל חסר הגבולות של התרבות המערבית.
הבה נדון במובן מאיליו, מאחר ונשחתה דעתינו בדברים גסים, שוב יש לרענן את ההגיון.
התרבות העכשווית מציגה פתרון הולם לבעיית הרצון המיני הגדול שחבוי בנו, בשני המינים.

פעם היה העולם נעתר לבושה ושומר על הרצונות האלה בינו לבין עצמו, ומהרצון לפרוק עול אנושי ולהתיר את כבל היצר ולשחרר את החיה, מהדמיון שהתפתח על מה היה אילו היינו חיים בעולם שכזה, החלו פני הדברים להשתנות. כשאין לך את זה זה נראה נורא טוב, זה גם אסור אז זה עוד יותר מרגש, כשהחזון נפרץ והתממש, התגלתה מציאות עגומה אותה אנו חיים היום, ומי שיש לו לב לראות את הדברים האלה ועוד לא נשטף בזרם העכור ודאי מבכה את המציאות.
בפועל, מה שפעם היה נחלתם של המבוגרים, אלה שיש להם שכל להבחין בין טוב לרע, אלה שיודעים לשים לעצמם גבולות, אלה שיכולים כבר להתחתן ולהקים בית, מצב שמעורר את האדם הבוגר לרצות קשר בוגר שאולי יוביל להקמת משפחה, הפך בעקבות חמדנותם של אנשי המסחר אותם אלה שכדי לקדם את המותג שלהם משתמשים בדוגמניות וגרוע מזה אלה היוצרים סדרות וסרטים חמדני הרייטינג שפורצים את הגבולות הדקים שעוד נשארו לנו מדי שנה כדי לגרות את הציבור לראות את הסרט או לקנות את המוצר. אלה הביאו את עולמם של המבוגרים לעיניהם של הילדים.
הנוער לא יודע איך להתמודד עם הרוח הזאת, ובהתעורר אצלם הרצון מיד הם חושקים לממשו, וכשההורים מעודדים אותם והחברה מעמיסה עליהם את היצר הזה העולמי, ההמשך מובן מאליו.
מרגע שהם יכולים להתנסות, הם מתנסים. ומי ילמד אותם מה לעשות? כמובן, בשביל זה יש את האינטרנט שמילה אחת בגוגל תכניס אותך לכל סטיות העולם הזה, אותם סטיות שאנשים אומללים שעד כה היו בשולי החברה ומתוך כך הדרדרו לשם למכור את נשמתם בעד צרור שלמונים, כעת הם המחנכים האמיתיים של הנוער.
אחרי שמערכת החינוך התייאשה מחינוך ורק ציוניים מעניינים אותה, ואחרי שההורים לא עוזרים אומץ להגיד לא לילד שלהם ומשכנעים את עצמם ברכרוכיות שהילד מבין מה טוב לו ויודע לסלול לבד את דרכו, הדור הבא מתחנך על פורנוגרפיה.
זאת הבעיה של הדור.
פגם בברית קודש נובע מאותו מקום במקום שעוד קיים בו חינוך לגבולות כל שהם.
אמנם נכון הוא בהיות האדם לבדו חסר את העזר כנגדו, חסר לו גם הפן הפיזי של סיפוק מיני והוא שמאתגר אותו נגד עצמו האם לפגום או לא.
צורת חשיבה נפוצה ומקובלת אצל מי שמתמודד עם הבעיה, היא שהוא חייב לספק את יצרו אחרת..אחרת הוא לא יודע מה בדיוק, אבל לא יכול להיות שהוא יפסיק לגמרי כי אז הוא לא יודע מה יקרה.
אחים שלי, אמנם למי שלא ניסה להתמיד בזה זה נראה חשוך ומפחיד לגלות מה יקרה, אבל אני הקטן עברתי לצד הזה וגיליתי שאין שם שום דבר מפחיד. לא קורה כלום. כשפגמתי היה לי יצר והיה לי קשה ועכשיו כשאני כבר בצד השני נותר היצר ונותר הנסיון ורק אני יצאתי מורווח כשמצאתי בצד השני את היכולת לאהוב-אבל באמת.
מכאן אני שולח לכם ברכה שתלחמו על עידון נפשכם ואל תחששו מדמיונות היצר והפחדותיו. אתם לא חייבים לו כלום ואדרבה, ככל שתשימו לו גבול יתקיים בכם מאמר חז"ל: איבר קטן יש באדם, משביעו-רעב, מרעיבו-שבע.
והגם שלא נשבע ממש, לפחות גילינו שאנחנו לא חייבים להאכיל אותו בזבל ובייאוש שהוא דורש, ובכל
מקרה יהיה קשה, כך או כך, אבל פה- נעים יותר והמצפון נקי.
בהצלחה.

ערכתי