אתמול זכיתי ללמוד עם חבר יקר קצת מהספר הלבן והיה שם משפט שממש משך את עיניי- "היה לנו רצון שהתאוו אלינו" בהתחלה ממש לא התחברתי אליו כי אני זה שכל הזמן מתאווה לדברים אחרים, לנשים יפות, לעשות הכל בצורה מושלמת וכו'. אח"כ התחלתי להבין שאלו שני צדדים של המטבע- אותו דחף שגורם לי להתאוות כ"כ ליופי ולשלמות כנראה זה אותו דחף שגורם לי לפתוח כל פעם את המייל או את הפלאפון בתקווה שאולי מישהו שלח לי הודעה או התקשר אליי. לפעמים תוך כמה דקות אני עושה רענן בשביל לראות אם קיבלתי מייל והמחשב בטעות לא הראה לי את זה.
אני זקוק באופן נואש שאנשים יעריכו אותי- ולכן אני מנסה למצוא חן בעיני כולם. ועוד יותר עם אני רווק- ואין לי אישה שאוכל להתקשר אליה או לדבר איתה בסוף כל יום- לי אף אחד אל מחכה כשאני חוזר לחדר שלי. (אני מניח שחלק מהנשואים יגידו שהנישואים לא עוזרים בתחום הזה, אבל בעיני רווק זה לא מצטייר כך.)
והחלק הקשה יותר הוא שזה מופיע גם בהחלמה- שהרי אם כתבתי והשקעתי משהו בפורום אני כמובן ארצה לראות שכולם צפו בזה והם מעריכים את מה שעשיתי.
בבקשה אבא אוהב, תעזור לי לשמוח במי שאני, בלי שום צורך להשוות את עצמי לאחרים. זכני לשמוח בחצי הכוס המלאה שלי וגם להבין שבזכות החצי הריק אני ממשיך לשאוף ולרצות לעשות טוב! כי אם הכל היה מלא בשביל מה אני כאן? תזכה אותי לשמוח ובכל הדברים הטובים שאתה נותן לי לעשות גם אם אף אחד לא שם לב אליהם. הרי מספיק לי שאבא שלי שהוא המלך של הכל שם לב שאני משתדל ואני רוצה ואני מוותר ואני מחלים. בשבילי זה הכל! תודה לך אבא, על השיתוף ועל התפילה הקצרה שנתת לי לכתוב! זכני להמשיך לפרסם בעולם כמה אתה אוהב אותנו!