שלום ידידיי.
בתקופה האחרונה שמתי לב שאני מדרדר. הגבולות הטשטשו, גדרות הוסרו, נכנסתי לסחרור של הדרדרות כשהחשש מהגרוע מכל- זה ששמרתי את עצמי מפניו כלכך הרבה זמן, הלך והתממש.
היום הבנתי שהגזמתי. שמתי לב איזה דברים לא נמנעתי מלראות, דברים שאין אדם שפוי שיכשיר אותם מבחינה מוסרית, והחלטתי שאני לוקח הפסקה. הבנתי שאני בסחרור ושאני צריך זמן לחשוב מה קרה בדיוק ואיך אני ממשיך הלאה.
הבנתי בצער רב שחטאתי והגזמתי, ובעקבות כך החלטתי שלמשך חודש מעכשיו (בעז"ה) אני מנקה את הראש. לא משוטט סתם באינטרנט, לא מעביר את הזמן בצפייה בטלוויזיה כשאין לי משהו ספיציפי לראות, לא קורא כתבות על אונס או כל דבר שיכול באופן חיובי להעשיר את הידע שלי בתחום- אני לא מסוגל להתמודד עם זה כרגע- אני לוקח פסק זמן.
הרגשתי קצת יותר טוב עם עצמי אחרי הקבלה האישית הזאת, אבל עדיין הראש שלי היה מלא בזבל שהיה לי קשה להשתחרר ממנו. בכלל כל החשיבה שלי הושפעה לרעה וכמעט שהקלתי ראש בהתמודדות עם זה.
ואז עלה לי רעיון נחמד-לצאת לעשות כושר. רצתי מרחק נכבד עד למגרש כדורסל הומה אדם, ושיחקתי(מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן) להיות בקשר עם אנשים חיים, אמיתיים, הכניס אותי לפורפורציות, באמת שהיציאה הזו נתנה לי הרבה יותר מכושר, היא ריעננה את המוח שלי ושבתי הביתה כאדם מן השורה. מוסר הוא דבר מאוד גמיש, הוא תלוי באנשים סביבך, ברמה המוסרית שלהם. אם חברה תחליט שזה בסדר לגנוב או לשקר, וכולם יעשו זאת, שוב זה לא יחשב עבירה מוסרית.
הבנתי שמה שהכניס אותי לסחרור הזה זה הסביבה שבניתי לעצמי- סרטים וכתבות, ראיתי כל הזמן לנגד עיני מציאות מדומה-מושחתת, אפילו שלא היה משהו מאוד לא צנוע, המוסר שלי הדרדר וכך גם אני. לקח אישי- תצאו יותר, תראו עולם, תראו בני אדם, אל תתנו לעצמכם לחיות בסרט.