אז כן, הכותרת אינה טעות, הבנתם נכון!
היום היה לי טוב!
טוב מאוד!
כי ההרגשה היא נפלאה, ולא שאני מעלה על דל מחשבתי שזהו נפתרה הבעיה.
לא!!!
ממש לא!!!!
אבל....
אבל הנחתי היום את "אבן הפינה" לתחילת העליה האמיתית!
בטח, אתם שואלים את עצמכם, מנין לך? או - למה אתה ממהר להסיק מסקנה שכזו.
אספר לכם! [אני משנה מעט פרטים להקשות על זיהוי שאינני בשל לו]
הכל מתחיל לפני שנה, בדיוק שנה!
שבט תשע"ג
אחד מראשי הישיבות היותר מפורסמות בעירי הטריח את עצמו להתקשר אלי.
"אני רוצה לדבר איתך" - הוא אמר לי מעבר לשפורפרת!
ואני, כפי שחונכתי עוד "כד הוינא טליא" - לכבד רבנים, קמתי ונסעתי לביתו.
ההצעה שאותה הניח בפני - קסמה לי מאוד!
אתה -הוא אמר, תעזור לי ב...... ואני אתן לך תפקיד בישיבה שלי.
כדרכם של סוחרים השתדלתי שלא יבחין במאור עיני כדי שלא יחשוב שאני נמהר ופזיז
שאלתי מה בדיוק יהיה ה"תפקיד" - נאמר לי, מילוי מקום של מוסרי שיעורים.
למי שלא מבין על מה מדובר, באם ר"מ יחסיר ולא יהיה מי שימלא מקומו הרי שנפנה אליך.
הסכמתי!!!
זמן רב שלא נתבקשתי לעשות זאת, וכמעט שכחתי מקיום התפקיד.
אני מוצא את עצמי מתבוסס בביצה המטונפת של ה"תאוה" - מנסה להאחז בזיז כל שהוא, אבל הכל מחליק לי.
כפי שכבר הבעתי בפניכם בפוסט אחר שלי - זה היה מצבי!
היום, או ליתר דיוק אתמול בלילה, הוא התקשר.
ואז......אזרתי מותנים או נחלצתי חושים, לא חשוב המילים העיקר המסר, והתחלתי להכין שיעור.
נכנסתי לסוגיא של "עד אחד נאמן באיסורים"
וחיפשתי דרך מקורית איך להסביר לקהל השומעים את ההבדל בין נאמנות של "עד אחד" לנאמנותם של "שני עדים".
"המאור שבה מחזירו למוטב" - משפט אמיתי, מפורסם ורלוונטי!
עמלתי כמה שעות להכין את השיעור, ואחרי זה ה"ריחתא דאורייתא" בשיעור עצמו עוררו אותי
והרגשתי שהנה כאן ממש מול האף שלי שלח לי הקדוש ברוך הוא את חבל ההצלה.
למותר לציין שאת העבירה אותה תיכננתי לעשות הערב, לא עשיתי ולא אעשה, פשוט אין לי חשק לעשות את זה
אין לי חשק להרוס את המתיקות שבה אני כרגע.
ורק אגלה לכם, שתיכננתי לחצות גבול הערב, כנראה התפילות שלכם, האיחולים והברכות שלכן, עזרו לי!

איזה יופי
תודה רבה אהרן על השיתוף
מניסיון אשתף שהמאור שבה לא עבד לי להרבה זמן , אם אתה מגדיר את עצמך כמכור, זה סך הכל יועיל עד שתרד ההתלהבות, ועל פי רוב זה גם הטריגר שגורם לנפילה.
בהצלחה יקירי 

מצטרף לדברי מוישל'ה ידידי.
שאלוקים ישמור עלינו. היום.

ובמסגרת הארה זו שאותה אני חש כעת, ושוב, אינני חושב כי נסתיימה מחלתי, רק מנסה לשאוב כח
מרגעים אלו בשביל העתיד.
הבוקר התעוררתי ובמוחי הצטלצל לו פסוק בתהילים שבתחילה לא הבנתי
מה הוא נוגע אלי, מה בדיוק רוצים ממני מלמעלה שככה מזכירים ומאירים לי פסוק זה.
אבל בהרהור זעיר - הבנתי!
הפסוק הזה אמנם נכתב לפני אלפי שנה, אבל הוא נכתב - ע ב ו ר נ ו !!!!
הפסוק עליו אני מדבר הוא בפרק לב, ושם נאמר,
"רבים מכאובים לרשע - והבוטח בד' חסד יסובבנו".
אתם שמים לב מה נאמר כאן - הפסוק מדבר על אדם אחד ש"זכה" לתואר "רשע".
ועליו אומר הפסוק שיש לו הרבה מכאובים.
אבל!!
מבטיח דוד המלך לאותו "רשע" - הבוטח בד, אם תבטח בקדוש ברוך הוא
אז גם אותך "חסד יסובבנהו".
גם אנחנו, שאנחנו עדיין בחינה מסוימת של "רשע" אנחנו ממשיכים לחטוא, נופלים, קמים ונופלים.
אם נבטח בקב"ה - אז ה"חסד" יסובב אותנו, ונזכה להשתחרר מ ה כ ל !!!

חבר יקר אני לא יודע מה אתך
אני לא רשע, לא חוטא
אני חולה, יש לי סרטן רוחני רגשי
זו מחלה לכל דבריה
אני יכול לעמול בתורה ככל יכולתי ועדיין. היא שם
אני יכול לצום, לחסום את האינטרנט, לסגור את הבתי בושת, להגיד תהילים מבוקר עד ערב, לקיים את כל העיצות של חזל נגד היצר הרע, ושום דבר לא יפתר לי 
כל העיצות הנפלאות האלו טובות נגד היצר הרע, לא נגד מחלה, כשאני חולה, אני הולך לרופא לא לבית המדרש.
בהצלחה יקירי
יברכך האלוקים

יסלח לי כבודו, אבל לא הבנת את מה שכתבתי.

לאהרן היקר במצבנו צריך לתפוס כל דבר והרגשה טובה זה דבר נפלא כל עוד לא תזוח דעתנו ונשכח מאיפה באנו .
לי הייתה הרגשה דומה כשנתקלתי באתר שמחה שמצאתי דרך אבל משתדל לזכור את הסכנות שאורבות מאחורי האופוריה.
הארה בפסוק בתהילים נפלאה ומאד עוזרת.

תודה לך "שבענו"!
אכן, אני משתדל לזכור.

אם מדברים על פסוקים אז למה לא 'שבע יפול צדיק וקם'?
אנחנו נופלים וקמים לא קמים ונופלים..


אכן 'הבוטח בה' חסד יסובבנו'
רואים בהחלמה הרבה נסים ובאתר הזה בפרט
והכל מתוך כך שמנסים להתחבר לה'


אוהבים אותך אהרון
אני שמח על תחושת המתיקות שיש לך שעזרה לך לא ליפול
יומחובר!