וואו, שמונה ימים. מי היה מאמין? האם אתה האמנת שתגיע לשמונה ימים לפני שהגעת לשמור עיניך?
הכעס הכל כך טבעי שלך על עצמיך זה בדיוק מה שהתאווה הארמומית רוצה. זה מכעיס אותך ומחליש אותך לקראת הפעם הבאה. שמונה ימים לא הלכו לאיבוד. זה הרבה זמן שעכשיו יהיה לך יותר קל אילולה היה לך את ימי הנקיות האלה.
לא נפלת ליצר. אנחנו לא נופלים ליצר. אנחנו מכורים. זה משהו אחר לגמרה. אם זה היה יצר לא היינו נופלים.
בתפילת השלווה אנחנו אומרים: אלי, תן לי את השלווה לקבל את שאין ביכולתי לשנות. זה מה שאני חושב שצריך להרגיש אחרי נפילה. הנפילה לא היית בשליטתנו, אחרת לא היינו נופלים.
אחרי נפילה צריך לשמוח על מה שיש לנו, משפחה, ילדים, אישה, הורים , חברים, מיטה חמה ללכת לישון בלילה וכו.
ככה מקבלים כוח.
כאשר יש התקף תאווה, מה שעוזר לי זה להתקשר לחבר, לשלוח הודעה ולהכנע מול אלוקים.
אם אתה רוצה להיות בקשר טלפוני אתה מוזמן לפנות אלי במייל או בהודעה פרטית פה
Aniszmi76@gmail.com
